סיפורה של רשת פאפא ג'ונס האמריקנית אמור היה להיות כבר מזמן חומר לסדרת נטפליקס בת ארבעה פרקים. שישה, אם לוקחים בחשבון את השניים המיותרים שענקית הסטרימינג מתעקשת להדביק לכל יצירה חדשה שלה.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
האגדה החלה ב-1984 וכוללת - בקצרה, ותוך דילוג על חלקים שהם רק קצת מעניינים - ארון מטאטאים מאובק, מכירת יד 2 קלאסית של שברולט קאמרו Z28 מודל 1971 (1,600 דולר, לא רע עבור אוטו בן 13, סקסי ככל שיהיה) והמצאה של מה שמוגדר כיום כ"דיפ הראשון שנוצר בלעדית עבור פיצה".
השברולט, אגב, נרכשה חזרה על ידי ג'ון שנאטר, הפאפא בכבודו ובעצמו, בשנת 2009. מחיר המחויבות הרגשית - רבע מיליון דולר, סכום שבשלב הזה כבר אפשר היה לקחת מהקופה הקטנה של מפקדת הפחמימות, שסניפיה התפשטו בארצות הברית (רשת הפיצות הרביעית בגודלה במדינה) וברחבי העולם (44 מדינות, והבצק עדיין נמתח).
בישראל, לעומת זאת ודי כרגיל, הרוטב היה מבעבע יותר. הנחיתה הראשונה של הרשת בארץ הסתיימה בפיהוק מגומגם, ובתהייה לגבי ההעדפות המוזרות של האמריקנים. הסיבוב השני, לאחר החלפת בעלות והזרקת אנרגיה, נראה מוצלח הרבה יותר - הסניפים מתפשטים בקצב, המשלוחים מתוקתקים והטמפרטורות בתנורים מטפסות, מוציאים עוד ועוד פיצות מובחנות, ייחודיות (עד כמה שאפשר עוד להיות ייחודי בעולם הזה) וטעימות.
אבל אנחנו כאן הפעם בשביל ה"ליד", שלוש מנות צד חדשות, שהושקו לאחרונה בניסיון לתת מענה לאחת השאלות הכי חשובות בעולם משלוחי האוכל - מי האדם שמצליח להזמין מגש בלי "עוד משהו קטן בצד", והאם אי-פעם אותו "משהו" הצליח לגנוב את ההצגה, או לפחות להיות סביר?
הלכנו על הטרייפקטה - פפיוני שום פרמזן (נגיסי בצק עם רוטב שום ופרמזן, 21 שקלים, או 9.90 בקניית פיצה משפחתית), הוט פאפאס (נקניקיות עוף מגולגלות בבצק ורוטב שום, עם "התבלין הסודי של פאפא" מלמעלה, 32.90 שקלים, גם הוא במבצע השקה) וספייסי רולס (בצק טרי מגולגל עם גבינת שמנת ופלפל חלפיניו פיקנטי, 29.90 שקלים, או אותם 9.90), וגם מגש אחד כמובן (פיצה צמחונית, עם זיתים שחורים, פלפל ירוק, בצל, עגבניות ופטריות, 84.90 שקלים, הרבה פחות אם אתם בעניין של מבצעים) עבור הניסוי.
נתחיל בבסיס, והבסיס של כל פיצריה, תהיה נטועה עמוק במיתולוגיית הפאסט-פוד האמריקנית ככל שתהיה, היא הבצק. וזה של פאפא ג'ונס, הבנו כבר, הוא מצוין. עבה במידה, גמיש מאוד, מנושנש אינסטינקטיבית ואינו משאיר עקבות.
הלחמניות הקטנות-קשורות (פפיונים אם אתם בעניין של מיתוג מעט תמוה), שמונה במספר, היו מצוינות, חמות עדיין ובעלות ארומת שום-פרמזן-תנור בלתי ניתנת להכלה. הספייסי-רולס (גם כן שמונה) היו מעין גירסה אקספלוסיבית יותר וסליזית יותר של הפפיונים, עם בצק מגולגל שנמרח בגבינת שמנת ושודך בהיגיון ובמידתיות לחרפרפות החלפיניו.
הגירסה הפאפאית ל"משה בתיבה" (עוד מיתוג תמוה הגובל בקריפיות), חמש במספר, הייתה ילדותית מעט - נקניקיית עוף ובצק שעוטף אותה, פריך מבחוץ ומעט רך יותר בחלקים המחבקים את הבשר. הייתי מנסה גירסאות בוגרות יותר, עם נקניקיות מעניינות יותר, או לכל הפחות מגביר את הווליום של אותו "תבלין סודי", אבל זה היה טעים בכל מקרה.
אינני יודע אם אותו בצק משמש גם לפיצה וגם למנות הצד או סתם גירסה דומה שלו, אבל בואו נצא מנקודת הנחה פשוטה שבפאפא ג'ונס יודעים לעבוד עם בצק. הפיצה הצמחונית שמה סטמפה על זה - עמוסה בירקות אך לא כורעת, ומספקת מספיק גבינה ומספיק פחמימה בשביל שכולם יוכלו לסמן וי.
הערה קטנה: אותו דיפ עגבניות היסטורי של הפאפא זכה למוניטין שלו בצדק, אבל צריך להיות מצורף למשלוחים בכמויות גדולות יותר, ובמנות הצד החדשות זה כמעט אלמנטרי לחוויה.
אם נטפליקס לא יסתבכו עם ייעוץ משפטי פחדני מדי בבואם להפיק את הסדרה, סביר שהפרק האחרון שלה יוקדש להסתבכות האחרונה של שנאטר - הקלטה בעלת סממנים גזעניים שגרמה לדחיקתו הצידה, וניסיון קאמבק שלפחות כרגע נתפס כמלאכותי מדי.
רוטב העגבניות הזה, שפגע במאוורר לפני כשנתיים, נוקה כמעט כליל על ידי החברה. שאקיל אוניל כבר הצליח לשקם אחוזי סושיאל רבים כשנבחר להיות הפרזנטור שלה, ואת כל השאר יעשו, ככל הנראה, הפיצות. בארץ הכיוון חיובי גם הוא. יש אנרגיה, יש התרחשות ויש את הבצק. מכל הבחינות, זה בסיס שאפשר לבנות עליו לגובה.
פאפא ג'ונס, לפרטים נוספים והזמנות