פופה היא ללא ספק המסעדה המצועצעת ביותר בתל אביב. היא גם כנראה המסעדה עם שינויי הקונספט הרבים ביותר שנרשמו כאן מזמן. היא נפתחה איפשהו בין סגר הקורונה הראשון לשני בהובלת אורן אסידו, כמקום יוקרתי. לפני קצת פחות משנה נקרא אל דגלה קיקו מויה - שף ספרדי שמסעדתו אוחזת בשני כוכבי מישלן. מויה בנה תפריט, ליאור כהן הצעיר צריך היה להוציא אותו לפועל, התמחור הונמך במעט אבל אנחנו לא כל כך הבנו למה זה מגיע לנו לאכול במסעדה שהעיצוב והאוכל בה מתחרים מי וולגרי וצעקני יותר.
אז עכשיו פופה שוב שינתה כיוון וקונספט. למטבחה נכנס לאחרונה השף המנוסה אביב משה והיא הפכה לכשרה. למשה רקורד של שנים ארוכות במסעדת מסה ובהמשך גם בקוואטרו. במסה הוא הצליח להותיר בשעתו חותם על סלע המסעדנות הישראלית, עם אוכל עשיר, שופע, מוחצן ויוקרתי, שהתאים להפליא לקהל היעד של המקום. בימיו הטובים של משה במסה, היו רבים כאלה, אפשר היה אולי לאהוב או לא לאהוב את מוחצנות הסגנון, את הנטייה למתיקות באוכל; אבל בז'אנר שלו לא היו עוררין על כך שזה היה מוקפד ועשוי היטב והיו גם לו מעט מעריצים מושבעים.
אז הגענו לפופה הכשרה, שהושקה לאחרונה מחדש, בשלישית. לא אותו קהל, לא אותו תפריט אבל אותו עיצוב בדיוק, שמשלב אפלולית של מועדון בהמוני גופי תאורה מוגזמים וחדר שירותים חשוך שמורכב מתאים תאים של בובות בבושקה ענקיות, צבעוניות במיוחד. אם בביקורי הקודם כאן נראה היה שהיו מי שהגיעו למקום קודם כל כדי להצטלם ולהעלות תמונה מהשירותים ורק אחר כך לאכול, לא נראה שאת הקהל הכשר הבבושקות מרגשות כלל.
התפריט מנסה להיות אלגנטי עם שפע טוויסטים מזרחיים-ים תיכוניים-מרוקאיים, מינוס חזיר, פירות ים וחלב על נגזרותיו. אין המון מנות בתפריט. הראשונות כוללות שלוש וריאציות על דג קר, טרטר בקר, כבד אווז, סלט אחד וקובנה. בעיקריות פסטה אחת, שתי מנות דג ושלוש אופציות בשר. ממוקד. קיווינו שגם טוב והלכנו על טטאקי פריקסה (72 שקלים) וחלת טרטר בקר (82 שקלים) לראשונות; ובר ים בקארי צהוב (138 שקלים) וסינטה בג'וספר (166 שקלים) כעיקריות.
אז הזמנו דג ובשר לראשונות ולמרות שנהוג שקודם דג ואחר כך בשר, מנת טרטר פילה הבקר דווקא הגיעה ראשונה. בטרטר הבקר, שהגיע על חצי לחמניית חלה, היו גם סלט משווייה, שקדים קלויים, חלמון כבוש ומגורד, עם טחינה וקורנישון. טעמנו מהטרטר והרמנו גבה. זה היה מפתיע. אביב משה מוכר לנו כשף של מנות מדוגמות, טווסיות ומוקפדות לעילא. כאן היה טרטר מקושקש למדי, לא מאוזן כלל בטעמיו, עם טחינה מרוחה באגביות סתמית, ללא היגיון קולינרי. לא רק שזו לא הייתה מנה עם חותם, היא גם לא הרגישה כמו מנה של שף.
במנת טטאקי הפריקסה היו נתח טונה אדומה צרוב מבחוץ ואדום לגמרי בפנים, כבטטאקי, עם סביבת טעמים ים תיכונית מזרחית: קרם פלפל מתוק ואריסה, קרם פלפל שחור, קלמטה, עגבניות, חלפיניו כבוש, ביצה קשה וגם כדורי פירה מטוגנים. כאן כבר אפשר היה לראות יותר נוכחות של השף, להבדיל מהמנה הקודמת שהזכירה בשלן של בית. שפע הרכיבים, בואך הכברת רכיבים, הזכיר במשהו את מסה בימי משה, אבל הייתה שם חמיצות יתר גורפת, ובמקום לעקצץ נכון המגע המזרחי הביא גסות.
מנת בר הים בקארי צהוב לא הייתה רעה. היא הייתה סתמית. שני פילטים צרובים, רוטב מבוסס קארי צהוב, תוספות במיה ושעועית תאילנדית עם פפאיה, לצד סלט עלים ברוטב תמרינדי. הדג נצרב במדויק אבל לא קרן איכות יוצאת דופן. הרוטב היה קארי בסיסי, ששילב מידה של מתיקות בחריפות מה. שום דבר לכתוב עליו הביתה לקוראינו שומרי הכשרות. כנ"ל התוספות. מנת ביסטרו פשוטה; במונחי מסעדה שמוביל אותה שף נודע אפילו פשטנית.
הסינטה הגיעה על קרם שורשים, עם שעועית ירוקה, עגבניות שרי צלויות, קישוא צלוי וציר מרוכז של בלסמי ושאלוט בצד. למה הייתה זו מנה בינונית ומטה? קודם כל בגלל הבשר. אף אחד לא מצפה מבשר כשר שיגיע לאזור חיוג האיכויות של הדסון, אבל בשר כשר יכול להיות טוב, אפילו טוב מאוד. הסינטה שקיבלנו הייתה מתחת לבינונית. ביקשנו אותה מדיום רייר ולא גילינו בה אפילו טיפת דם. בשר מצוין לא צריך כלום הרי, רק תוספות בסיסיות. בשר בינוני ולמטה מכך מספק שממה.
לא ציפינו להמון מהקינוחים, לא בגלל מגבלת הכשרות, אלא כי בהדרגה נחשפנו במהלך הארוחה הזו לאוכל משעמם למדי, לא איכותי כלל. הזמנו מוס משמש ומנגו (53 שקלים) וקיבלנו צלחת ובה מוס משמש ומנגו, סבלה שקדים, שזיף מקורמל בדבש זעתר,שקדים מסוכרים וג'ל לימון. נשמע מבטיח? יחסית לפחות. בפועל גם זו הייתה מנה משמימה. אוסף רכיבים שכל אחד מהם בנפרד עשוי לא טוב וחבירתם יחד יוצרת שלם שקטן (בהרבה) גם מסכום חלקיו.
השורה התחתונה עגומה. שום מנה טובה, אפילו לא מנה אחת "בסדר" ויותר מדי אוכל הרבה מתחת לבינוני. בעיקר, הארוחה הזו התחילה, התרחשה ונגמרה בלא להותיר כל חותם. זו לא ארוחה שארצה לזכור לאביב משה. אכלתי אצלו מספיק פעמים הרבה יותר טוב. נראה שאלמלא הצורך לכתוב עליה את רשימת הביקורת הנוכחית, כבר הייתה נשכחת מייד כשהסתיימה.
אז לשומרי הכשרות, אוכלוסייה הסובלת ממיעוט מקומות ראויים מצער ממש, יש עוד מסעדה. לרשימה המצומצמת מדי של הטובות במסעדות המיועדות לפלח השוק הזה - אין סיכוי שבעולם שנכניס אותה.
פופה, דה פיג'וטו 22, תל אביב, 077-2302777
חשבון:
טטאקי פריקסה - 72
טרטר פילה - 82
בר ים בקארי - 138
סינטה - 166
מוס משמש ומנגו - 53
דמי חליצה - 65
סן פלגרינו גדול - 31
אספרסו - 13
סך הכול: 620