מסעדת נאי-לון (Nay-Lon), פאן אסיאתית חדשה מבית היוצר של קבוצת פו סושי, נפתחה לאחרונה בהוד השרון. מה זה נאי-לון? לקבוצה יש מסעדות האוחזות בהברות נטולות פשר - קי סו, ני שי, סאן יאנג ונוץ', אז עכשיו גם נאי-לון.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
המיקום: כיכר המושבה בעיר, בשכונת רבי-קומות חדשה, בינות לסניפים של נונו/מימי, גרקו וחברים. ניסיוני המצטבר מביקורים במקומות של הקבוצה לימד אותי שמסעדות הם יודעים להעמיד; כאלו שמספקות את המעטפת והוויברציה של מקום עכשווי מוקפד. האוכל, איך לומר זאת בעדינות, לא זוכה במסעדות הקבוצה לציון גבוה בסוגיית מקוריות וייחוד. הוא נוטה להיות גנרי, עם קריצה עזה למתיקות.
האם גנרי זה רע? לא בהכרח. גנרי יכול להיות טוב מסוגו ובמסעדות שנמנות על ז'אנר "בסך הכול רצינו להגיע הביתה בשלום" מבחינה קולינרית, אפשר גם לאכול לא רע בכלל.
אז הגענו לנאי-לון בהרכב משפחתי, כזה שגנריות אסיאתית לא רק שאיננה מאיימת עליו, להיפך. לפחות את דור ההורים היא מרגיעה - קצת סויה ומתוק וקצת סושי מחסלים באבחה אחת את הסטרס המלווה ארוחה במסעדה גסטרונומית יותר עם מתבגרים. במילים אחרות: כמו איטלקי, גם אסיאתי גנרי הוא ברירת מחדל טובה בהחלט כשיוצאים בפורמט משפחתי. עכשיו רק שהפאן אסיאתי הגנרי הזה יהיה טוב, או לפחות בסדר.
עלינו במעלית לקומה השנייה במרכז מסחרי ונכנסנו. כמו בכל מסעדות הקבוצה, העיצוב עדכני, עם אפלולית רבה, תאורה עמומה ואווירה של מסעדה אמיתית. הגיע התפריט. כל החשודים המיידיים מהקטגוריה נמצאים כאן והתמחור שווה לכל נפש.
התחלנו עם שלוש ראשונות - גיוזה שרימפס (52 שקלים), טום יאם שרימפס (56) וסלט אטריות זכוכית (50). בגיוזה היו ארבע יחידות, אחת לכל סועד, עם בצק שמנוני במיוחד, מלית סבירה ורוטב שטוח טעמים ממש. השמנוניות הסגירה בעיית ביצוע. הרוטב את הנטייה למתוק ובנאלי המוכרת ממסעדות הקבוצה. החיבור בין השמנוניות לשטיחות לא שימח את החיך.
במרק, שהתבסס על חלב קוקוס, היו גם למון גראס, פטריות, שמן צ'ילי, בצל ירוק וכוסברה. זו הייתה יותר פרשנות לטום יאם מאשר טום יאם כהלכתו והיא הייתה מתוקה מדי. לא איזנו את חלב הקוקוס כמו שצריך. השרימפס שבפנים היו צמיגיים.
קצת הרמנו גבה כשעיינו בתפריט וראינו שהסלט מתומחר בחמישים שקלים בלבד. כשהגיע הבנו את הפשר. הוא היה קטן. כמעט בפרופורציה של סלט כתוספת, ולא כמנה. היו בו כרוב סגול, אטריות זכוכית, בצל ירוק, ג'ינג'ר כבוש, צ'ילי וקשיו מסוכר. מתקפת האומאמי-גלוקוז הגיעה כאן לסוג של שיא. גם מידת חוסר הבושה, המתבטאת בגודל המנה. במקומות אחרים אולי יעלה הסלט הזה קצת למעלה מ-60 שקלים אבל יכיל הרבה יותר תכולה. עסקים טובים תמיד ידעו בקבוצה הזו לעשות. המחשבה על עלות מוצרי הגלם, ה-food cost, של המנה הזו מרגיזה ממש.
המשכנו. צ'יקן קשיו (70), באטר צ'יקן (76) וקצת סושי עם סלמון לטף, הנדרול ספייסי סלמון (34), מאקי אבוקדו סלמון (38) ואאוט אוף קונטרול (64).
מנת הצ'יקן קשיו הגיעה מקטגוריית הווק והיו בה ברוקולי, נבטים, פלפלים, בצל וקשיו עם נתחי חזה עוף מטוגנים, לצד אורז מאודה. חלק מהירקות היו קרים, טיגון חזה העוף הזכיר את הגיוזה השמנונית עם חוסר מקצועיות בולטת, והמנה כולה הייתה מז'אנר אוכל הקניונים מהסוג המכובד פחות.
הבאטר צ'יקן - מעט פרגית על שיפוד, מעל חמאת עגבניות עם גראם מסאלה ויוגורט, לצד אורז מאודה ובאן - הייתה טובה משמעותית ממנה. אמנם הגנריות נכחה בכל תו ותג שלה אבל הייתה זו גנריות מהסוג התקין והלא ממאיר, שאותו הזכרנו בתחילת רשימת ביקורת זו. הביצוע היה ללא דופי ובהשוואה לכל מה שאכלנו עד כה, לא בדיוק אוכל של מסעדה שמכבדת את עצמה, זה היה מליגה אחרת לגמרי.
כל מערך הסושי היה שייך לאומת הבנאליה. לא פגום, לא מצוין או טוב חלילה; גם לא חומרי גלם מהסוג שמעורר חיוך של שמחה בסועד אבל לפחות לא זוועה. ביצוע וקונספט אכיל גם אם בינוניסטי לגמרי.
קינחנו במנה המכונה "שביל האבנים הצהובות" (48), שכללה פנה קוטה וניל עם מוס מנגו-פסיפלורה-ליים מצופה בשוקולד לבן, ג'ל פסיפלורה, קרמבל מאצ'ה וליים, מוס יוגורט שוקולד לבן ונשיקות מרנג. בהשוואה למצעד החיפוף שצעד מולנו בסך עד לשלב זה של הארוחה, מדובר היה במופת של השקעה. הטעמים סחבו אמנם לפופוליסטי ולמתוק מדי, עם פחות מדי חמצמץ לאיזון, אבל זו הייתה מנה של קונדיטור מיומן שיודע מה הוא עושה, להבדיל מטבח שלוקה ביכולתו לטיגון בסיסי.
המונה עצר על 492 שקלים לארבעה אנשים. זה יחסית מעט כסף לארוחה לארבעה. מצד שני, רוב הזמן, כאמור, מדובר היה באוכל של מזללת קניונים להבדיל ממסעדה. בכל אחד מסניפי רשת ג'ירף למשל, אם נחפש מקבילת ז'אנר, רמת האוכל איכותית ומוקפדת בהרבה.
ממשק המשתמש והאווירה בנאי-לון, לעומת זאת, מושקעים. זה אומר שכמו כל מסעדות קבוצת פו וייתכן שאף ביתר שאת כאן, נאי-לון נשענת על מעטפת יותר מתוכן. הטף מבסוט; וההורים? אם הם מבינים משהו באוכל, לא ממש אבל היי, זול פה! נאי-לון? אם כבר, יותר פלסטיק להמונים.
נאי-לון (nay-lon), סוקולוב 46, הוד השרון, 09-9664364