אסף הוא חבר טוב. הוא גר בראשון לציון ואוהד את בית"ר ירושלים (טוב, על שני הדברים הללו ניתן לומר שאף אחד לא מושלם). רוב השיחות שלנו, מטבע הדברים, נסובות סביב כדורגל, אבל כמעט בכל שיחה משתלב אלמנט האוכל, ואנחנו הרי כבר יודעים שאלה שני נושאים שאי אפשר להפריד. "תגיד", שאל יותר מפעם אחת, "אתה מגיע הרבה לראשון, איך זה שלא ביקרת עדיין בעלינא בפיתה?"
לכל הטורים של "רוזי הטועם"
הפעם הראשונה שהוא הזכיר אותם הייתה לפני כשנה. מאז הנודניק לא הפסיק להציק. כסוג של מנגנון הגנה מעוות, ככל שנדנד כך בוששתי להגיע, עד שביום העצמאות פרסם עורך מדור זה יניב גרנות את הפרויקט המושקע "החיים בפיתה", שמנה את 75 הפיתות הכי ישראליות. עלינא נכללה ברשימה. גיגול קצר העלה שהוא אפילו ביקר במקום לאחר היציאה מהסגרים, ב-2021, וסיפר שהוא נפתח לאחר מאבק לא מוצלח של סניף האם באשדוד בגל הסגירות של הקורונה.
הפעם, אף מנגנון התנגדות לא יעזור. בפעם הבאה שלי בראשון אני שם, נשבעתי לעצמי. ובניגוד להרבה הבטחות עצמיות אחרות, הפעם גם קיימתי.
יש משהו במרכז רחוב הרצל, הצנטרום של הפיילה של עיר היין, שנוסך ביטחון. זה רחוק מלהיות האזור הכי יפה, בוודאי שלא מזכיר מרכזי ערים מפוארים, אבל אתה מרגיש שבכל תחום צרכני, ובפרט בעולם הקולינרי, תוכל למצוא ברחוב הזה הכול. למרות המבחר והגודש ולמרות ממדיה הקטנים יחסית, השלט הקטן "עלינא בפיתה" עדיין מצליח לבלוט.
עלינא מתחלקת לשניים - עד חמש זהו דוכן פאסט פוד רגיל לכל דבר, ומשעת ערב, באזור שש, זה הופך לבר שמח. הגעתי ממש על התפר, אחרי לאנץ', לפני ארוחת ערב. האמת שתכננתי מוקדם יותר, אבל לחיים יש תוכניות משל עצמם ואני נאלצתי להתאפק ולאכול את הצהריים שלי בארבע וחצי, שעה הרבה פחות שגרתית לביס הראשון של היום.
העיניים החלו לסרוק את התפריט. תחילה ננעלתי על פיתת האסאדו, אבל לא בא לי מתקתק, אז הלכתי על פיתה מיקס קבב עם פרגיות (43 שקלים), כשבנוסף לבשר נכנסים גם תפוח אדמה קריספי, בצל מעושן ומשוואיה - סלט ירקות שרופים. לקחתי גם כרוב שרוף (22 שקל), שנעטף ונצרב בתנור פחם (כל האוכל במקום על טהרת הפחמים). הסיפור הזה סקרן אותי.
לפני שנגיע למנה העיקרית, נתחיל בכרוב. זה היה טעים בטירוף, מפתיע ומרקד בפה, אבל בירק עם כל כך הרבה שכבות קשה להגיע לרמת חימום אחידה. בעוד השכבה החיצונית הייתה חמה והאמצעית פושרת, הפנימית הייתה קרה לגמרי. אפשר לקבל את חוסר האחידות, אבל ההבדל בין חום לקור היה קיצוני מדי. טעים, אך אם אתם מעדיפים חימום אחיד קחו משהו אחר.
לפיתה, לעומת זאת, אין לי שום טענות. נהניתי ממנות רבות בחיי ואני יכול להודות שהיו כמה טעימות יותר גם מהמנה הזאת, אבל שום דבר לא משתווה למקוריות שלה. הקבב והפרגית מתובלים בדיוק רב ובכמות מכובדת, ויחד עם תפוח האדמה והמשוואיה, הכול בניחוח פחמי של "עמוק מהאדמה", יוצרים בפה שילוב מדהים. והגודל, אוי הגודל - זו הייתה חתיכת מנה, אין ספק בכלל. נגסתי בתאווה ובכל ביס התענגתי. הו, עלינא, יש טעימות ממך, אין טעימות כמוך.
אז כמ"א יצא?
מהרגע הראשון לא היה לי ספק שעלינא תקבל ציון גבוה במדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות מ-1 עד 10). זה החל באווירה הסימפטית, שבלטה על רקע האפרוריות האביכה של רחוב הרצל, ונמשך בחוויית האכילה הנהדרת.
אחד כמוני לא קל להשביע עם פיתה ותוספת על בטן ריקה בחמש אחר הצהריים. עלינא עמדה בכבוד במשימה הזאת, והמחיר הוגן לחלוטין, במיוחד ביחס לכמות שדחסו לי שם. הכרוב היה טעים, רק פערי הטמפרטורה שבו מורידים את הציון הכללי מ-9 ל-8.5.
"אתה לא מאמין איפה הייתי", אמרתי לאסף. "נו, איך היה? ספר, ספר", ציווה במתח. רציתי לתת לו את המשפט הכי דושי בעולם התקשורת - "תדע כשזה יתפרסם" - אבל תחת זאת השבתי לו במילה אחת: "צדקת".
עלינא בפיתה, הרצל 34, ראשון לציון