מטריושקה: ביקורת על המרתף של בר המנזר בתל אביב

נפגשתי עם שירה בפיצה שש-בש באלנבי. היא היתה צריכה לדבר. ראיתי שהיא נסערת וחשבתי שלא יזיק לה משקה, אבל הגמד שלה גר לא רחוק, והיא חששה להיתקל בו. לכן לא היה מקום מסתור ראוי יותר מהמרתף של המנזר, הנמצא מעבר לסיבוב.

ירדנו במדרגות לחלל התחתון ביותר, התיישבנו במאורה החשוכה ונשענו על הקיר המתקלף. לאור הנר היחיד שהיה במקום יכולנו להבחין בכמה צלליות גבריות בשולחנות לידנו, ויכולנו רק לקוות שב', בן הזוג הגמדי של שירה, אינו אחד מהם. "אני לא יודעת מה לעשות איתו", היא נאנחה, "כשהוא לא רצה אותי התבאסתי, עכשיו, כשהוא בעניין, יש לי פתאום קראש על חבר שלו".

יצור מדובלל ניגש אלינו, הציג את עצמו ושאל מה נרצה לשתות. על פי הסילואטה שלו זה נראה כאילו הוא מגדל קן ציפורים על הראש. הזמנו פעמיים ג'ין טוניק עם הרבה לימון, המשקה האהוב עלינו בלילות קשים של בדידות. שירה סיפרה שפגשה בא', ידידו של ב', והוא ממש חתיך וגבוה ואין לה ספק שהוא מעוניין. "אוף, יש לי עיניים כל כך גדולות, וב' כל כך קטן...". המשקאות בוששו להגיע. כפי שחששנו, הבחור עם הקן על הראש לא היה מלצר. מישהי אחרת, צהובת שיער שנראתה דלוקה מחומר כימי זה או אחר, ניגשה אלינו ולקחה שוב הזמנה. התנצלנו על שאנחנו מפריעות לה לרקוד לצלילי השיר האלמותי "מחכים למשיח" של שלום חנוך, וחזרנו לרכל. "אני מכירה את זה", אמרתי באמפתיה, "גם אני ניהלתי רומן סודי עם חבר של המורה שלי להולנדית". "ההוא שגרת אצלו חצי שנה באמסטרדם?!", התפלצה שירה. "כן", עניתי. "אחרי שעזבתי הוא התחתן עם סטודנטית איראנית שלו, עכשיו הם מסתתרים מהשלטונות".

כוסות הג'ין טוניק שלנו הושלכו סוף סוף אל השולחן, והמלצרית הדלוקה הצטרפה שוב למעגל הרוקדים, הפעם לשיר "מריח כמו רוח נעורים" של נירוונה. טעמנו את המשקה המריר-חמצמץ. הוא היה דוחה בצורה בלתי נסבלת וביקשנו מהמלצרית-רקדנית להחליף. "מה לא בסדר בג'ין טוניק שלכם?", ניגש לשולחננו דבלול אחר, כפי הנראה הברמן-רקדן, הפעם במהירות שיא. "יותר מדי ג'ין? יותר מדי קרח? מלח? פלפל? זאת מנה מאוד יקרה, אני לא יכול לזרוק אותה". בהיתי בפלחי הלימון שצפו אבודים על פני קוביות הקרח של המשקה המר, אחד מהם היה עצום ומדבקה גדולה וצבעונית היתה עדיין מחוברת אליו. "זהו", פסקה שירה ולגמה בהחלטיות מהקוקטייל המגעיל. "היום אני גומרת איתו!". המשך יבוא.

עיצוב: מערות קומראן (רק בלי העטלפים), יש נוף לבייגלה המשתלשל מתקרת המאפייה ממול
גישה: אתם מפריעים לנו לרקוד, מי גילה לכם על המקום הזה בכלל?!
סקס אפיל: כמו בדארק רום בווקס
מצב רוח: צוהל
חומר אנושי: לא משנה, במילא לא רואים
פלייליסט: רק קלאסיקות
חצי גולדסטאר: שליש גולדסטאר - 13 ש"ח
ליד הגולדסטאר: כלום, כמובן
טיפ: כדאי לעבור קודם בפיצה שש-בש, אין מה לכרסם במאורה
שורה תחתונה: מומלץ למתחמקים מאקסים, נושים ובני אדם