קינוח של מנצחים

למרות שיש לו שם דומה יותר למחלת מין מאשר למאכל, האיטלקים אוהבים ליחס לקינוח המופלא זביונה, תכונות הדומות להשפעת כדור ויאגרה, במיוחד על פי מנהג המקום כשהוא מוגש עם תאנים טריות. הזביונה, הוא קינוח איטלקי, שמורכב מחלמוני ביצים, סוכר, יין מרסלה ולפעמים קצפת משמנת מתוקה, המוקצפים תוך חימום עדין ליצירת רפרפת קלה. אבל ניתן גם ליהנות ממנו כבסיס להכנת קינוחים רבים נוספים כמו טירמיסו או סמיפרדו (קינוח חצי-קפוא).

על פי המסורת, מקורה של מנת הזביונה מאזור רג'ו אמיליה באיטליה. האגדות באזור מספרות על מצביא איטלקי בשם זבאן באיון, שחנה עם כמה מאות מלוחמיו בערבו של קרב לכיבוש טירה מקומית. לאחר יום שלם של מסע מפרך, לא נותרה אספקה לצבאו הרעב, ובאקט של חוסר ברירה פקד באיון על טבחיו לשדוד את מעט ממוצרי הבסיס שנותרו בחוות שבאזור, לאחר שהחוואים נסו על נפשם ולקחו עמם את כל מה שיכלו לשאת, בתקווה שהרעב יכריע את אויביהם. את מה שמצאו החיילים - ביצים, דבש בר ומעט יין - פקד המצביא לערבב ולהגיש במקום המרק הרגיל.

הלוחמים שאכלו, ביקשו תוספת והלכו לישון מאושרים ועל בטן מלאה. זבאן וחייליו אמנם זכו למחרת היום בניצחון גדול - אך ההיסטוריה זוכרת את היום הזה דווקא כיום בו זכה העולם בזביונה. השורדים מאותו הקרב שאלו את הכובשים בפליאה מה אכלו שהעניק להם את הכוח לנצח, ונענו בפשטות "זבאנבאיון". עם הזמן, כשנודע שמעו של הניצחון והמאכל המסתורי שאפשר לחיילים לזכות בו, השתנה שמו של המאכל ל- "זביונה" (Zabaglione). הדבש הוחלף בסוכר והיין במרסלה, והטועמים אותו החלו לייחס לו תכונות של הענקת אנרגיה וכוח לא רק בשדה הקרב אלא גם בחדר המיטות.
מסורות אחרות מתעקשות על כך שהזביונה הומצא באמצע המאה ה-16 עבור בני משפחת מדיצ'י בוונציה אבל כנראה שזה ממש לא חשוב כל עוד הקינוח הנפלא הזה נשאר איתנו.

זביונה כקינוח תמצאו בישראל בכמה מסעדות איטלקיות ואת הגירסה הקפואה בגלידריות מתמחות. בימים אלה משיקים מנת זביונה גם במסעדת מול ים התל אביבית. מדובר בעוגת זביון בניחוח שרי פורטוגלי, מוקצף עם גבינת מסקרפונה על בצק עלים מקורמל במחיר של 50 ש"ח.