מיסטיק פיצה

שתי חברות טובות ערכו מפגש פסגה אל מול הטלוויזיה עם תפריט משלוחים. האחת אוהדת מושבעת של פיצה האט והשניה לקוחה נאמנה של פיצה דומינוס (אני). שתינו, כמו תאומות שהופרדו בלידתן, התאכזבנו בכל כך הרבה רמות שקשה לתאר. מזל שדומינוס הצליחו עם הסופלה, כך לפחות לא נשארנו עם טעם רע בפה.

להגיע לסניף מסוים של פיצה האט דרך מספר החינם של הרשת זה סיוט לאגודל. זאת משום שבדרך צריך להקיש שוב ושוב ספרות עד שמגיעים ליעד המיוחד. כשענו לי סוף סוף, היו כל הרבה צלצולים ברקע עד כי חשבתי שהגעתי לחמ"ל בעוצבת ברק. הבחור המסכן במשמרת הערב דיבר מהר מאוד ולא נתן לי להשחיל מילה, למרות שהיו לי כמה שאלות, הבהרות ומספר ניג'וסים (כדרכן של הפולניות). בדומינו'ס פיצה הסיפור לא היה מוצלח הרבה יותר. כאמור, גם כאן, חיוג למספר חינם משום מה הביא אותי אוטומטית לסניף ברעננה. נכון שגרתי שם רוב חיי והמספר טלפון שלי כפי הנראה הוטמע אצלהם במערכת, אבל אם כבר אני עשיתי שינוי והגעתי לעיר הגדולה - גם הם יכולים להיות גמישים יותר. כשהצלחתי להגיע לסניף בת"א המתנתי חמש דקות מפרכות עם מוזיקה של ריצ'רד קליידרמן שקרעה לי את עור התוף.

לשליח של פיצה האט לקח 28 דקות, לשליח של פיצה דומינו'ס לקח 21 דקות. שניהם היו מהירים עד מאוד. אם היו מתגברים גם את מחלקות ההזמנות, היו יכולים לחסוך ממני את הקטע הטלפוני המתסכל.
(בשורה התחתונה: דומינו'ס הגיע מהר יותר).

פיצה האט: מקלות שום, פיצה משפחתית דקה עם תוספת בצל מטוגן ומקלות שוקולד לקינוח עלו בסך הכל 88.65 ¤.
פיצה דומינו'ס: לחם שום, פיצה משפחתית עם טונה ופונדנט שוקולד לקינוח עלו 97.66 ¤. (פיצה האט ביתרון מחיר).

מקלות השום של פיצה האט היו למעשה דומים גם במראה וגם בטעם לשוליים של הפיצה (אותו חלק שנוי במחלוקת, שאנו שאוהבים עד מאוד או שנותנים לכלב). הם אמנם היו קריספיים אבל נאפו עם כמות שום ושמן שיכולים להספיק לחודש במטבח של קיבוץ צעיר.

דומינו'ס לעומת זאת שלחו "אצבעות שום" שנראו כמו האצבעות של גוליבר בארץ הגמדים: שמנמנות, לבנבנות, אווריריות וטעימות עם רוטב רסק עגבניות מושקע ומתובל (לא כמו הרסק של החברה המתחרה שאפילו לא הושאר מספיק זמן בבלנדר בשביל להיות בעל מרקם אחיד).
(יתרון לדומינו'ס בפתיח).

מפיצה האט הזמנו את הגרסה הדקה, חצי ממנה בלי תוספות והחצי השני עם בצל מטוגן (אין להם את האפשרות לבקש רבעים – באסה). הפיצה היתה כל כך כהה שאפשר היה לחשוב שמדובר במבצע ה-well done של דומינו'ס. לצערי הרושם הראשוני היה נכון: הפיצה אכן נשרפה קלות ולבצל היו יותר קצוות שרופים ממה שלי יש בשיער.

דומינו'ס פישלו במידה דומה. אצלם אמנם אפשר היה לחלק את הפיצה לרבעים (הזמנו חצי פיצה בלי תוספות, רבע עם טונה ורבע עם חציל מטוגן) אבל הגועל לא איחר לבוא. תוספת הטונה היתה מיובשת לחלוטין. ייתכן שבאווירת ט"ו בשבט זה מה שהוחלט בישיבות הנהלה, וייתכן שהטונה פשוט לא ממש טרייה. תוספת החציל המטוגן היתה בינונית ולכן אין לי שום דבר רע או טוב להגיד עליה.
(דומינו'ס עדיין מובילה).

הקינוח לא שיפר את המצב בהרבה. מקלות ההאט שוקולד היו אותו כנ"ל בדיוק כמו המקלות שום, כולל הטעם, עם הזלפות צימקאו מהול במים לכל עבר. מדומינו'ס הזמנו פונדנט שוקולד, אחד עם רוטב ווניל ואחד עם שוקולד. קיבלנו שני סופלה שוקולד קטנטנים בלי שום זכר לווניל או לרוטב, אבל היה טעים.
(דומינו'ס משחקת אותה).

האצבעות שום והסופלה של דומינו'ס דווקא זכו להצלחה (דומינו'ס מנצחת), אבל החוויה בסך הכל נגמרה במפלה. משתי חברות פיצה בעלות שם ומשתי ארוחות ענק עם פיצות משפחתיות יצאנו עם אכזבה מרה. ועם צרבת.