חיפשנו בן יחיד ברמת החייל. מעוז ההייטק והתקשורת עמוס לעייפה ברשתות בתי קפה ונראה כמעט כמו העתק מדויק של הרצליה פיתוח, וקשה למצוא בו מקום שאין לו אח ורע. במקרה הגענו לסי קפה שופע התאורה הכחלחלה שאיכשהו טרם נתקלתי בו על אף תשע שנותיו. באופן מפתיע אך בדיעבד מתבקש בעידן השעתוק האנדי וורהולי, גיליתי ששוב נפלנו ברשת. מסתבר שיש עוד אחד כזה, בניו יורק.
המקום החום, לבן אפור מרווח ומעוצב באופן נאה ומרשים, עם תאורה עמומה וקירות נקיים עם מעט כרזות של הסניף האמריקאי. יש הפרדת עישון בין החוץ לפנים. הכסאות גבוהים, על השולחן נרות, ומוזיקת הסול הרכה, של הזמרת שאדה בעיקר, מאפשרת לשוחח בנחת ועדיין משרה אווירה בלוזית מתוקה. מצב הרוח במקום נינוח אך תכליתי, שהרי אנשים באים לאזור בדרך כלל כדי לעבוד ופחות לבלות.
המקום היה בתפוסה נאה, לפטופיסטים, סלב עבר אחד וכמה זוגות ואנשי עסקים נראו מחוייכים ושבעי רצון מכך שלא פולשים להם לטריטוריה. מיד כשהתיישבנו הגישו לנו מים. כשרצינו להזמין, התברר שכרגע משום מה אין תפריט, וצריך לסור לויטרינה. המלצר, שהיה באמת מאד אדיב ומקצועי, גרם לכל אחד מהכריכים הסטנדרטיים והעוגות (גבינה אפויה עם פירורים, מוס שוקולד בלגי, פאי תפוחים עם פירורי חמאה 24-25 ¤) שמתחת לזגוגית השקופה להצטייר כבעלי מקדם ריור גבוה. לאור כך היה קצת מבאס לגלות ש"מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל" והמזונות המוצגים הם אלה המוגשים, ולא משמשים כדוגמא ויזואלית בלבד כנהוג ברוב המקומות.
התפריט האילם
התחשק לי קיש (32 ¤, עם סלט) אך אמרו שנגמר בצהריים. לכן נבחרו באופן מחדלי אינוולטינו אבוקדו (17 ¤) שהוא בעצם טורטייה ממולאת אבוקדו, ופוקאצ'ה בולגרית (28 ¤). כשחזרנו לשבת, מצאנו שלקפה דווקא יש תפריט, אפילו עם תמונות, אך הוא נטול מחירים. שוב נחלץ המלצר האבירי לעזרתנו, שאל מה חוזק הקפה הרצוי, והמליץ בתבונה.
מהתפריט האילם ניכר שסי קפה מעניקים מקום מרכזי לקפה, ובהתאם לכך אפשר למצוא בו ווריאציות מגוונות של אספרסו, בשילובי אלכוהול, קצפת, קרח וחלב מוקצף. ריח הקפה הקלוי משך את העיניים לכיוון מכונת הקלייה הענקית שניצבת בקצה החדר, ובה קולים מדי יום תערובות קפה מפולים שמיובאים מאיטליה. במקום נמכרת תערובת הבית סופר-בר סי קפה ב-12.5 ¤ ל-100 גרם.
האוכל הגיע בזריזות, עוד לפני הקפה. הפוקאצ'ה שחוממה והכילה בנוסף לגבינה חצילים, קישואים ועגבניה, הייתה אכילה ומשביעת חיך, לא יותר. הטורטייה, לעומת זאת, איכזבה מאד. הבצק הקר והחיוור במרקם קמחי מולא באבוקדו, ביצה קשה ועגבניה, שחוברו בגלילה אנמית חסרת תיבול. הקפה היה דווקא טוב מאד. לטה (14 ¤) היה חלש כרצוי אך עתיר טעם, והפוך גדול (15 ¤) היה מעט חזק מדי, אך הוחלף מיד לאחר, טעים ועשיר בארומה.
למרות רוח ההייטק השורה באזור, נראה שסי קפה נותר מעט לואו טקי. התנהלות הצוות וההיצע הויזואלי נותנים אמנם תחושה מלבבת של פעם, אבל גם האוכל, שזכותו המלאה להיות לא מתוחכם, נותר קצת מאחור, בעידן שבו ראוי שגם הפונקציונלי יהיה טרי ומלא טעם, כמו, למשל, הקפה שקולים ומגישים שם.
סי קפה, רח' הברזל 2 רמת החייל, ת"א. פתוח א-ה 7:00-1:00 , ו' 7:00-2:30, שבת 8:00-1:00
6497436-03