עם שוך הקרבות, שבועות ספורים לאחר איחוד ירושלים, החלטנו לשים פעמינו לראשונה תל אביבה. מאז החלה המתיחות הדיפלומטית והצבאית, לא העזנו לעזוב את העיר ואת מכשיר הטלפון החדש שחיבר לנו משרד התקשורת. מבקר הצללים ואנוכי, חשנו כי עולם שלם ולא מוכר נמצא בהישג יד. לאחר תקופה בה בית הקפה הירושלמי "עטרה" שימש כמשכננו, ביקשנו להתבשם בזרות של בתי הקפה התל אביביים.
אחוזי התרגשות נכנסנו לסוסיתא הלבנה וירדנו בכביש אל השפלה. נופפנו מידי פעם לעברן של שיירות המשאיות הצבאיות שעוד עלו לירושלים. החלטנו לפתוח את הביקור שלנו ב"כסית" ו"רוול" שברחוב דיזנגוף, בתי הקפה שבשעריהם באה כל גווארדיית אמני וסופרי הארץ.
בשעת צהריים מוקדמת קשה היה למצוא מקום בצל בין עשרות השולחנות העגולים והצפופים של "רוול". מלצרית יעילה בתלבושת אחידה סייעה לנו. ביקשתי לרענן את נפשי בגזוז בטעם תפוז (50 אגורות). המבקר המוצלל הסתפק בסודה של קריסטל (40 אגורות). התשלום התבצע בו ברגע, מיד עם ההזמנה. המשקאות הגיעו תוך דקות בבקבוקי זכוכית, בעוד אנחנו מתעדכנים בעל כורחנו במבחר רכילות על בגידות של פוליטיקאים ואנשי צבא עם דיילות ושאר נשות זוהר.
הדוברות הפטפטניות דווקא נראו מהוגנות, תסרוקתן מוגבהת ובגדיהן מוקפדים, אך מבטן נוקב ולא מרפה מהמזדנגפים העוברים ושבים. איש הצל שלצידי שזף עיניו, כמו יתר הגברברים, במצעד החתיכות שעלו צרובות שמש מהים.
התעלמתי בנון שלנטיות וביקשתי טורט לימון עם קצפת (2 ל"י) כדי להירגע. מצאתי שהתפריט במקום כולל מיני כריכים, סלטים, עוגות ומבחר טעמי גלידה. מגוון לא יקר ומשביע רצון בהתחשב במיתון הארור. "ירושלים של זהב", השלאגר החדש, התנגן ברקע וכמעט החזיר אותי למראות המלחמה, אך מבט קצר ברחוב דיזנגוף מולי, על שלל חנויותיו המלאות בכל טוב המודה האחרונה, השיב אותי לקרקע.
התרווחתי על משענת הכיסא הקלועה שתי וערב צבעוני והבחנתי לפתע בהעדרו של המבקר, שהסתבר כי צלל לשיחה ערה עם זבנית פולניה. טעמתי כמה כפיות מהטורט העשיר בחמאה ודל בקצפת, והחלטתי להמשיך בגפי ל"כסית" הסמוך, מיד אחרי טיול קצר.
הומה בכסית
הערב ירד, ו"כסית" המה אדם. התיישבתי במרכז. הקליינטים עטויי הכובעים והמקטורן צפו מחוייכים ונינוחים במופע קברט אקסטרווגנטי. ראיתי שמופיע בתפריט קפה נמס "מומנט" מתוצרת ליבר, אך העדפתי להזמין קפה טורקי (1 ל"י). הבטתי סביבי, והבחנתי שרבים מהפרצופים מוכרים משערי גיליונות "העולם הזה".
נרגשת מנוכחותם המוחשית של צמרת הקולטורה כמו אלתרמן, רובינא ושלונסקי, שירבטתי כמה הגיגים על פיסת נייר. ריח עז של בירה וסיגריות דובק עלה באפי. עיניי הוסטו לעבר אלכסנדר פן עז המבט, שנראה מרוכז בנייר הזר שלי, כאילו חושש שאטול נתח מיוקרת שירבוטיו.
קמתי לנוחיות. הם היו נקיים ומולבנים. בחזרה ציפה לי הקפה המריר על השולחן. למרות מחירו המפולפל (3 ל"י!) הזמנתי כקונטרה מתוקה שטרודל תפוחים. הקברט התפוגג והוחלף בשירי להקות קצב כ"החיפושיות" ו"החלונות הגבוהים". המאפה הגיע מהר, בזוק אבקת סוכר, ותוכו החם והטעים נדף ניחוח קינמון.
השולחנות המלבניים עטופים במפות משובצות, החלו לרחוש ויכוחים פוליטיים על ארץ ישראל השלמה שאחרי המלחמה, כשמשה דיין הפתיע בביקור ניצחון. הוא הגיע מלווה באלוף אחד הפיקודים ובשתי חיילות צעירות ונאות למראה. מבקר הצללים המושבת הגיח פתאום מאחוריו וחזר לפעולה. הוא שתה היום רק סודה. מחר נלך ל"קליפורניה" של אייבי נתן לאכול המבורגר.