סוזנה נרדמה בשמירה

עם עובדה אחת אי אפשר להתווכח כשמדובר בסוזנה - עם המיקום שלה, שגורם לה כמעט תמיד להיות מלאה. ככה זה כשאתה ממוקם ברחוב קטן בשכונה ציורית, מתחת לעץ ענק, מרשים ומרגיע, מול מרכז סוזן דלל יפה התואר שמשפריץ תרבות לכל עבר, ומזרים באופן קבוע קהל בוהמייני לאיזור. אבל מבחינה קולינרית, יש ועוד איך על מה להתווכח. בסטנדרטים של עצמה, סוזאנה לא הייתה מעיזה להוציא מנות ולספק שירות כמו בשישי האחרון. לפני כמה שנים זה פשוט לא היה בא בחשבון, מעין רמת ביניים מתפשרת שכזאת.

פעם בהתחלה, כשבמטבח של סוזאנה התרוצצה בעלת המקום דפנה בר ציון, אשה מהממת, ובעלת השראה, המטבח דייק. נמזגה אז הכמות הנכונה של הרוטב על סלט העוף, השמן בו טוגנו קציצות הפלאפל הוחלף בתדירות נכונה ונבונה, העסק תקתק. לפני כמה שנים התווסף גג לילי למסעדה, שהוכתר כגג הקיצי עם הכי הרבה בריזה והברמנית הכי מדליקה בעיר. אבל הארוחה האחרונה במסעדה, נתנה את התחושה כי המובן מאליו, השחצנות והעייפות, חלחלו אל בין כתליה של המסעדה. משמרת שלמה נרדמה בסוזאנה הוותיקה והוציאה לנו מנות מתוכנתות וחסרות אישיות.

קציצות הפלאפל בטחינה (15 ¤) הרגישו כאילו טבלו אותן בשמן פעם אחת יותר מידי, הלחם הוגש עם חמאה בקופסיות פלסטיק קטנטנות, מהסוג אותו הפסיקו להגיש לפני עידנים בבתי מלון 3 כוכבים, וסלט הטבולה (15 ¤) נעדר כל חן וכל טעם.

העיקריות גם הן לא התרוממו לשום מקום: סלט החסה והעגבניות עם נתחי העוף בגריל, הפלפל בתחמיץ והצנוברים (45 ¤), היה בנאלי ונטול רוטב בכמות מספקת בכדי להחיות את בשר העוף היבש. אותו היובש חלחל גם אל מנת שוק האווז שהוגשה עם חיטה. קבבוני הטלה (54 ¤) לעומת זאת, היו טעימים ועסיסיים במידה, אבל המוסקה, שהוגשה קרה, שוב רשמה נפילה מהסוג שגורם ליוונים לשבור צלחות - ולא כי הם רוקדים סירטאקי.

המתנה מעל 20 דק' לחשבון, חשבונית ועודף הובילה אותי למסקנה שיכול להיות שסוזאנה ביצעה בהשפעת אוהד נהרין סוג של מטמורפוזה - ממסעדה נחשבת ושווה, אל מחוזות הים התיכון הקליל והבלתי מחייב של המאזטים ועיקריות עם בריזת ים. מזל שהמיקום המופלא, עצי הפיקוס הענקיים והמוניטין רב השנים של האכלת המבקרים בשכונה, הותירו בי תקווה לעתיד קולינרי משופר יותר.

סוזאנה, שבזי 9 תל אביב, 03-5177580