מה סוד ההצלחה של מסעדת דיטה? האם היא הצליחה לפצח איזו נוסחה תל אביבית שבזכותה היא כבר פועלת 13 שנה במתחם רוטשילד בלבד, וזה מבלי לקחת בחשבון את שנותיה וגלגוליה מבן יהודה, למרמורק, לשוק הכרמל עד למיקומה הנוכחי. אם עושים חשבון מגיעים למשהו כמו 20 שנה, לוותק כזה נדמה לי יש רק הסבר אחד דיטה שהתחילה כמוסד תל אביבי הפכה עם השנים לנציגה מובהקת של קולטורה ישראלית.
אני מתכוון לכך שמקומות ששורדים בתל אביב יותר מעשור, שורדים כי הם הופכים לאבן שואבת עבור מבקרים נאמנים לא תל אביביים. מה לעשות, הקהל המקומי הוא יותר מדי אופנתי וקונפורמיסטי. אולי זו גם הסיבה שיש סביב דיטה הרבה חילוקי דעות, הרבה מעריצים וגם הרבה מאוכזבים.
בראשון בלילה למשל, קשה היה להתעלם מהתחושה החזקה שדיטה ממוקמת רק במקרה בתל אביב. שעה לתוך האוכל הופיעו במקום צמד זמרנים עם גיטרה, שפצחו בדואטים מצוינים של מוזיקה ישראלית עכשווית בסגנון כמו של פעם. יש כאלה שיגידו שזה זקן וממש לא מ-אגניב, אבל הקטע עם דיטה ששם זה עובד ועובר. תראו לי עוד מקום הומה אחד בתל אביב שזה קורה בו!
ההופעה רק חיזקה את תחושת התלישות שלנו מהעיר, שכבר החלה להתגבש שעיינו בתפריט והצצנו על הקהל המגוון שישב לידינו. או כפי שהגדיר אותו א' העושה בימים אלה עלייה מאמסטרדם: "קהל ישראלי צעיר ואיכותי" כן, יש דבר כזה.
התפריט ישיר ובלתי מתחכם, מגוון, נושק לים תיכון ועם הרבה-הרבה בשר. ועכשיו, לרגל חילופי המשמרות בדיטה בהן רכשו את המקום לפני 4 חודשים קונים עשירים ועלומי שם, גם התפריט קיבל עדכון ורוענן על ידי השף יואב בלימן. למרות חילופי המשמרות דיטה עדיין מסתובבת במקום והפרסונה שלה ממשיכה לתת את אותותיה.
התחדשות תוך התחשבות
בלימן הגיע מ'כתית' ונראה שהוא קלט את הקטע של המקום כי במנות החדשות שהכניס, ניכר שיש התחשבות בקונספט רב השנים שדיטה ביססה. מצד שני בחלק מהמנות נדרשת עוד עבודה. למשל בחציל המעושן שהוגש עם בשר כבש טחון, טחינה דבש תמרים וארוגולה, הטחינה הגולמית זקוקה לעוד כיוונון או עידון. במנת הסביצ'ה דג הים שהוגשה עם עגבניות, כוסברה, לימונים כבושים, בורגול ושמן זית (42 שקלים), פרוסות הדג הדקיקות היו מקבלות בכיף עוד מגע קטן של אהבה. מצד שני מגדל הבורגול והלימונים הכבושים שסודר מעל, הוא מתצורות הבורגול הטעימות שאכלתי.
בעיקריות, שהורדנו עם מרלו מצוין של יקב שורק וקברנה סוביניון ריזרב סן מרטין - שתיהן מתפריט היין שצמח פלאים במסעדה - החלו מתן אטיאס והילה רוח, שגם עובדים במסעדה, בביצועים הרמוניים למוזיקה ישראלית. משינה ליוותה את מנת "סאטה " הפרגית המשובחת, בעוד אנו מתענגים על משרה של מייפל, למון גראס וג'ינג'ר. הפרגית הייתה עשויה בגריל והוגשה על מצע בטטות צלויות בשמן סומסום ובצלים ירוקים. טעמנו גם סלמון נורווגי (52 ש"ח) טרי בכבישה ביתית, שהוגש עם שמנת חמוצה, צלפים ווינגרט חרדל שהיה משובח ביחס לאיכות הסלמון הטרי שניתן לקבל במחיר שכזה בישראל.
את העיקריות חתמה מנה של קבבוני דג ים (בורי) שהוגשו על טחינה גולמית. זו השתלבה הפעם מצוין עם מעט לימון וסלט עדשים קר. מנה עם הרבה כישרון.
קינחנו במרק תותים טריים על קרם ברולה טימין בליוו סורבה פסיפלורה (36 ש"ח). מנה ממולצת לאוהבי המתוק ולמערבבי הטעמים, או כמו שא' העולה אמר: "מנה כזאת, לא תמצא באמסטרדם".
'דיטה', רוטשילד 45, תל אביב, טלפון: 03-5604222