בפעם האחרונה שאכלתי ב"טוטו" היה חורף ואני התענגתי על ניוקי בערמונים שנמס לי בפה ועשה קולות של מחסה מושלם מהגשם ומהטירוף שבחוץ. למעשה, באותה פעם אחרונה נמלטתי אל "טוטו" כשאני מתאמצת להסתיר את צמיד האשפוז שהוצמד לידי כמה ימים קודם לכן בחסות בית החולים איכילוב השכן. אם תשאלו אותי, הייתי בריאה לחלוטין והרגשתי שאין שום סיבה שאכלא בחדר צפוף ואסתפק באסונות של גזר מגורד, לחם אחיד ואשל.
באופן אירוני, העיצוב הקודם והשנוי במחלוקת של המסעדה, שעכשיו שונה כליל, התכתב באופן מושלם עם מצבי הקליני. הקירות של "טוטו" והמנורות שהיו להם כנגטיב, עוטרו אז במה שעורר אסוציאציות לנגזרות נייר של פתיתי שלג (במקרה הטוב) או לכתמי רורשאך אפורים-לבנים (במקרה הרע). מבחינתי זה היה מושלם אם רופאים יודעי דבר חשבו שאני ראויה לאשפוז ואני לא הבנתי למה, אין ספק שלקיתי בנפשי. ציפורי הטרף והשיר שניבטו אליי מהקירות רק חיזקו את תחושת השיגעון ואני עברתי מיד לבלוס קינוח לפני שיבואו מבית החולים ויכבלו אותי בשלשלאות.
"טוטו" שנפתחה לפני כשנה וחצי, עברה טלטלות במהלך התקופה שחלפה. לאחר הפתיחה - ביקורת אוכל אחת פרי עטה של אחת הכוהנות המקומיות גרמה לכך שקשה היה למצוא מקום פנוי במסעדה. ואז כעבור חצי שנה עזב במפתיע השף מנה שטרום. את מקומו תפס השף הצעיר (24) ירון שלו המכונה "הילד", שהחליף את התפריט של שטרום, שלא רצה להתפשר על הדרך בה הוא רואה אוכל איטלקי.
עכשיו בא שינוי נוסף ומתבקש במראה המסעדה, אותו הוביל האדריכל אורי בן דרור. הקירות הופשטו מהציפויים שלא הניחו את דעתם של רבים, ונותרו חלקים. את גופי התאורה המשלימים החליפו אהילים גדולים וקלאסיים, באזור הבר שובצו מראות וגם הריהוט הוחלף. במקום מושבים כבדים ולא כל כך נוחים יש כסאות סטנדרטיים וידידותיים לישבן, אם כי אלה העשויים מעין מקלעת שחורה לא מיישרים בעיניי קו עם אלה המרופדים.
הבעלים מצהירים שהשינוי הויזואלי בא כדי להפוך את המקום לאי של יציבות, מוסד אוכל שנמצא כאן כדי להישאר ולכן ראוי לו שיעטה עיצוב קלאסי, חם ומסורתי ולא יתהדר בציפויי קירות טרנדיים ומתגרים. על רקע זה קצת תמוה שלא הלכו עם השינוי עד הסוף.
על דלת הכניסה לשירותים מתגנב לו תבליט של העיטור ההוא, קצת כמו שליכטה של צבע שנותרה בשוגג אחרי שיפוץ הבית. על הקירות נשענים - ולא תלויים - ציורים וצילומים בשחור ולבן כאילו הם חצפי נוי ארעיים שזהו לא מקומם הקבוע. בשירותים עצמם מפתיע העיצוב הקודם עם קירות אפורים והדפס בארוקי סביב המראה האליפטית שנראה עכשיו מאוד לא קשור.
גם בתפריט יש חידושים עם חלוקה לתפריט בר, תפריט עסקיות ותפריט גראפה. בעסקית הצהריים מחיר העיקרית כולל את הראשונה (54-98 ¤). מביניהן סלט קלמארי, ראשי קלאמרי עם חצילים שרופים, יוגורט כבשים ומקלות סלרי הוא בחירה מרעננת וקייצית. העיקריות נדיבות מאוד בגודלן צוואר חזיר עם ראגו עדשים ופירה היא אמנם מנה חורפית משהו אך מכובדת. הרביולי גבינות נעשה בכישרון והאנטריקוט הגיע במידת עשייה נכונה. הניוקי בערמונים עדיין מככבת בתפריט וגם אם היא חורפית באופן מובהק היא סוס מנצח, טובה הרבה יותר מהפסטה הרחבה עם חמון סראנו שהייתה מעט יבשושית.
בצהריי היום, החלל הגדול של "טוטו" המה אדם. נראה כי השינוי, שעושה רושם שהבעלים רצו בו מאוד, לא ממש השפיע על האוכלוסייה הנוהגת לבקר במקום. זהו עדיין חלל גדול ולא הכי אינטימי, שמזמין אמהות עם עגלות, משפחות ואידיאלי לפגישות עבודה לא מעונבות מדי. "טוטו" של אז והיום משמרת את מעמדה כמקום נעים שכל אחד ימצא בו מה לאכול. מסעדה שאתה יודע שתצא ממנו שבע ומסופק גם אם לא מרוגש. כן, ממש כמו מוסדות אוכל אירופאיים ותיקים אליהם היא שואפת להשתוות.
'טוטו', ברקוביץ' 4, תל אביב. טל': 03-6935151
פתוח: א' - שבת 12:00-16:30 ומ-19:00 עד הלקוח האחרון