לדגדג לכם את החשק

12 מטרים צריך לחצות המבט עד שהוא פוגש את תקרת הפרסקו של 'בודגה'. האור אמנם נוסע במהירות בלתי נתפסת, אבל המבט עצמו נתפס גם נתפס בקולאז' הפרסקו המפואר. חבל שאין שם מעלית קטנה של כבאים שיכולה לקחת את הסועדים לסיבוב בנפלאות התקרה, רגע לפני שהם מתיישבים לאכול במסעדה שמסתמנת כאחותה הקטנה והנגישה של 'מסה'.

על הנייר חייב להיות כאן סיפור הצלחה: אושיית המסעדות המנוסה דדי אליעזר ('מיקה', 'בריו דה-קובה', 'קיוטו' ת"א ו'מסה') חבר לאנשי מועדוני הלילה והמפיקים יוסי (ביג) היכנבוים ודן קומם (דנקן). אליהם הצטרף גם גילי קרמר (שותף ב"סוס-עץ" שינקין, בעלים ומקים קפה "מאיר" בקינג ג'ורג') ויחד עם אנשי העסקים גיא לוי ועידו סמואל (בבורסה, ונדל"ן) סגרו פה פול-האוס. נשאר רק פוזישן אחד בלתי מאויש – השף. את המשימה להנהיג את המטבח במסעדת ה"אטלייה" הזו (ומיד נסביר למה הכוונה), קיבל בסוף השף בני כהן (סו-שף ב'דוקסה', ב'NG', וב'מסה' אצל אביב משה).
על הנייר, זה נשמע נהדר. לא?

אטלייה בצרפתית פירושו "סדנת האמן", מעין סטודיו קטן בו הוא פועל. בבודגה תרגמו את האטלייה הזה לרמת המטבח אליו הם שואפים, או כפי שמגדיר זאת אליעזר: "אלטה קוזינה - מטבח עילי ים-תיכוני". ועכשיו מגיע החלק הבאמת מעניין, כי מטבחים ים תיכוניים לא חסר לנו כאן והם אופנתיים היום יותר מתמיד. כשחושבים על זה, חוץ מאוכל אסייאתי, איזה מטבח יש לנו כבר כאן שהוא לא ים תיכוני? זה משאיר לך הרבה מאוד חופש לשחק עם ההגדרה של ה"ים-תיכוני" הזה. כהן השף, מסביר שהאוכל, כמו הטמפרמנט הים תיכוני, הוא מעט קיצוני. אם מחברים את זה לאגו שלו, נדמה לי שמדובר בחיבור טוב, ואם לא טוב, אז בטוח מעניין.

החיבור של כהן במטבח לכל מרכיבי המנה של בודגה, בא לידי ביטוי ביד חופשית מאוד על הדק הטעמים. לתפיסתו של השף חלק מהמנות זקוקות להקצנה. את חלקן הוא הקצין בעזרת שפע של לימון, אחרות עם הרבה מלח – לא משהו שכל אחד אוהב. בסביצ'ה דג הים (30 ¤) למשל, סחט כהן בנדיבות לימון שרק עשה טוב לקוביות הדג שהוגשו בויניגרט סומסום, מנגו וכוסברה עם גספאצ'ו שתסס מעט בפה מרוב פיקנטיות. במנה אחרת, בפילה עגל (59 ¤), שהוגש על מצע תפו"א קלויים, עלי מנגולד ושעועית לובית בדמי גלס ותמר הינדי, פיזר כהן מלח ברוחב לב. לי זה עושה את זה, גם שף דומיננטי וגם אחד עם אצבע קלה על הדק המלחייה. תענוג. אבל ההתפרעות הזאת לא מתאימה לכל אחד.

מבנה התפריט הוא עוד משהו שראוי לציין מעבר למחירים הידידותיים. אין ראשונות, אין שניות ואין שלישיות. הכל מוגש כאן על פי קטגוריה (מהרשת, מהכפר, ירקות ושורשים, דליקטסים וקינוחים). הרעיון הוא שבמחירים מתנחמדים שכאלה, יוכלו הסועדים להרשות לעצמם כמה מנות על פי החשק ועל פי ההגיון הפנימי של הטעמים ולא של הגדלים.

בחזרה לים התיכון. הרי בכל זאת מדובר באגן רחב וכהן מרשה לעצמו לבקר כמעט בכל ארץ השוכנת לשפת הים הזה. מאיטליה מגיע ניוקי פירות ים מופלא עם מבחר פירות ים בביסק סרטנים (47 ¤). מדרום ספרד מגיעים 2 דגי סרדין לא מלהיבים במיוחד עם מילוי כוסברה, קשיו ותבלינים בליווי פירות יער ופלפלים קלויים, עם עלי מנגולד (32 ¤). וממוחו הים-תיכוני של כהן, מגיעה מנה ביזארית של עלה פסטייה במילוי תבשיל שליו וים של קינמון (הרי השף דומיננטי כבר אמרנו), עם תערובת נהדרת של פירות יבשים ובורגול שמוגש עם מלבי קוקוס ותערובת פיצוחים מקורמלת (37 ¤).

מסקנות? מסעדה חתיכה כמעט כמו 'מסה' (על העיצוב אלונה אליאסי), קהל בדרך לנובורישיות כמעט כמו ב'מסה', אוכל יצירתי בדיוק כמו ב'מסה', במחיר של משקה ב'מסה', אבל עדיין לא ברמה של 'מסה'. בשביל זה כנראה, מתקרא המקום 'בודגה' – שהוא לא יותר ממרתף יין קטן וחביב, בספרדית.

'בודגה'. הרצל 15, מגדל דיסקונט ת"א, טל' 073-7144777
פתוחים חודש ראשון להרצה רק בערבים, מ- 19:00.