מקומות על החוף, אם הן לא מסעדות דגים עממיות, יש בהן תמיד משהו שמעורר ספקנות. מה הן עושות כאן סמוך לרצועה החולית? משחרות לטרף ותרות אחר קהל בכפכפים, כזה שנמלט מהחום ולא אכפת לו מה יגישו לו כל עוד זה אכיל. זאת התחושה שמלווה אותי כבר עשור כשאני תוהה על קנקנן של אלה שנחות מטר מהגלים.
למרבה הצער, למקומות האלה יש שפע של קהל בקיץ והם מנצלים אותו עד הסוף מחירים מופקעים, אוכל סוג ז' ושירות גרוע מזה שמסופק בביטוח לאומי. ובכן, אם רף צפיות נמוך במיוחד הגעתי ל'גורדו' מקום הבילוי החדש שנפתח בחוף גורדון דווקא בשלהי הקיץ. הובטח לי שמדובר במקום בעיצוב מעודכן, עם תפריט איכותי, וב?ר עם היצע אלכוהול רחב. אני, מה לעשות פקפקתי, עד ששמעתי מי הם בעלי המקום.
חמישה חברי ילדות: דן נורדמן, אריאל צביאלי, ברק גוטמן, רונן אבני וירון ליפקה, כולם בעלי רזומה מפואר בתחום הברים וחיי הלילה התל אביביים (ה"גולדן בר", ה"בלנד" וה"לובי) הם בעליהבית. אני כבר מכיר כמה מהם ואם יש מישהו שיכול לשבור את הדימוי הנמוך של מקומות על החוף, הרי זה הם והקילמוטראז' הנאה שגמאו בתחום.
בפעם האחרונה שפגשתי אותם ניכר בהם שהם חלק מחבורה. ג'ינס משופשף, שיזוף של גולשים, גופיות לבנות ורגליים בכפכפי אצבע היו סימני ההיכר. סוג של מדי יחידה מובחרת שאותותיה זלגו גם לשפה הפנימית שלהם. הם ישבו נינוחים, פניהם משדרות שלווה וכוח, שאין להם הסבר אחר מאשר הידיעה, שהם כולם למען אחד, ואחד למען כולם. בשביל החבורה הזאת שהגרעין הקשה שלה מכיר כבר מהגן זה הרבה יותר ממוטו.
בכיתה ח', מספר דן, "התחלנו לעשן, לשתות, לשחק פוקר וללכת לים ביחד. לפני הצבא נסענו לטיול שתייה ביוון, בחופשות וחגים נסענו להקפיץ טקילות באילת ואחרי הצבא, הטיולים לחו"ל והלימודים לתואר, מצאנו את עצמנו תפרנים, בעלי חובות, משועממים ובלי שום דבר להפסיד". כל השאר זה כבר היסטוריה.
אבל עם כל הביטחון שיש לי באנשי הלילה האלה, הם עדיין עושים ב'גורדו' בפעם הראשונה את המעבר מדגש על שתייה, לדגש על אוכל. עזר להם מאוד השף ויקטור דיין (לשעבר סו שף ב'קלואליס') שהגיע לגורדו עם אהבה גדולה לים, ומשתמש בחומרי הגלם שמגיעים ממנו בכדי ליצור מנות עם קריצה לקלאסיקה של המטבח הצרפתי.
הסגנון הזה הורגש למשל במנה שקטה ולא מתיימרת של שרימפס טקילה ופסטו (48/82 ¤), שהוגש עם עגבניות מתקתקות וחיבר את טעמי חומרי הגלם של דרום צרפת; וגם בסביצ'ה דג מוסר (38 ¤) שהוגש בסידור קלאסי דמוי עוגה, אבל לא חשש מלהתפורר למרכיבים כשניסיתי לצוד אותו במזלג. הציד אגב, הוכיח את עצמו כמשתלם.
אכלנו גם מנה טובה של קרפצ'יו חציל קלוי (26 ¤) שהוגש עם כמה לחמניות מופשרות שלא סיימו להתחמם כראוי בתנור פאדיחה רצינית שאני מאמין שלא תקרה פה בעתיד. לעיקרית זללנו פילה דניס מעניין, שהוגש על מצע של בצל וגבינה מעין הומאז' למרק הבצל הצרפתי בתוספת תפוחי אדמה צלויים מושלמים. בעיניי, להגיע לדרגה כזאת של נימוחות וטעם בתפוחי אדמה זה הישג מפואר ששמור לשפים גדולים. אם לעשות פארפרזה זה הזכיר לי את מה שאמר לי פעם ערן שרויטמן, השף של 'אורקה': "המנה הכי קשה להכנה היא סלט חסה".
גם משולחן הצרפתים שליד (מסתבר שנשארו כאן עוד כמה), עלו קולות גרגור רכים של הנאה כשהם פגשו באותה מנה בדיוק. הקולות נבלעו ברוח הסתיו שעלתה מהים (כן, כן נסו להגיע לשם עכשיו בערב) והזכירה לי, שדק העץ המקסים של גורדו, לא יישאר פתוח עוד זמן רב. כשיתחיל להיות קר הוא יעבור לתלבושת חורף מכורה וישתלב במסעדה הסגורה והבר שלה. מעניין אם בחורף יגישו שם מרק בצל?
'גורדו', חוף גורדון, תל אביב, טלפון: 03-5293929. פתוח: כל יום החל משעה 10:00 ועד לקוח אחרון. הבר הפנימי פתוח החל מחצות ועד לקוח אחרון