נגיד שאתם יושבים בבר ושותים אל תוך הלילה. ונגיד, שכמו ברוב המקרים בהם מתפתחת לה שתיית לילה, אתם הולכים ונעשים רעבים. הקיבה משדרת מסר חד משמעי שמשהו צריך לספוג את כל האלכוהול הזה אם אתם רוצים להמשיך את הלילה. מצד אחד לא בא לכם להרחיק אל גבול העיר להמבורגר של 'דיקסי', מצד שני, למי יש כוח למשוך את הלילה בכדי לנגב פול אצל הסורי ב- 6:00 בבוקר? למעשה, מה שהכי מתחשק לכם זה לא לזוז לשום מקום ושיגישו לכם כאן ועכשיו את ההמבורגר של 'קופי בר', או את נקניקיות המרגז של 'הבראסרי'.
אז זהו, שיש מקום כזה. הנה יוצא הסוד השמור של השתיינים הפוקדים את דיזנגוף בואכה פינת ירמיהו. לסוד הזה קוראים "ליקר" והוא בר מרובה משקאות וקוקטיילים ויש לו מטבח שמגיש מנות בשיתוף פעולה מלא עם ה'קופי בר' ו'הבראסרי'. שיתוף פעולה מלא משמעו שההמבורגרים, למשל, מגיעים מדי יום מ'הקופי בר' ורק ניצלים לבקשת הלקוח.
אנחנו עשינו את הטעות ובאנו כבר רעבים. לא אפשרנו לאלכוהול לגלגל אותנו באופן טבעי אל הרעב המיוחד לו. אבל עדיין הצלחתי להבין שמי שהרכיב כאן את התפריט יודע במה שתיינים אוהבים לרפד את הקיבה שלהם.
על מלאכת ההרכבה עבדו ארבעה: ספי קוסטיקה, גיא בליס, נעם פרי ואיתי פרנקפורט. הם נפגשו כשעבדו ב'בראסרי' וב'קופי בר' ומשם שאבו את הקונספט של המקום, "מאחר ובאנו ממסעדה מאוד מהוקצעת רצינו לתת את התחושה של הבר במסעדה, את היחס במקצועי, את הקוקטיילים האיכותיים, את האוכל הלא שגרתי בבר" הסביר לי פרנקפורט. ואכן עיון בתפריט מחזק את משנתו, האוכל, שכולו נעשה בשיתוף עם שני מוסדות האוכל, אינו אוכל בר קלאסי אלא בהחלט מהווה שדרוג קרפצ'ו פילה בקר, נקניקיות קנקרס, פיצה בובולי, כריך BLT, המבורגר אמריקאי ועוד הפתעות.
עד שהגיעו המנות, הסתפקנו בטעימות של כבד קצוץ מצוין (32 ¤), נימוח וממרחי, עם מתיקות ואיזון נכון. בכלל הכבד לדעתי, הוא אוכל שהומצא מלכתחילה להתמודדות עם כמויות גדולות של אלכוהול. בזמן שטרפנו את הכבד של 'הקופי בר' (שאמנם לא קיים בתפריט אבל מוגש שם למשל בעסקיות) הבטנו על קירות המקום העירומים. ה'ליקר' שעוצב בהשראת כמה מקומות דומים לו ומצליחים ביותר בלונדון וניו-יורק, מתהדר בחרסינת אמבטיה בוהקת בלובנה עם כורסאות וספות בשחור פנתר. המונוכרומטיות הזו היא מבורכת לפעמים כשאתה שבע מכל כך הרבה עיצוב שנשפך פה בעיר. מצד שני, אני לא ממש משתגע על תחושת האמבטיה שאופפת אותי בזמן שאני מפעיל את חושי הטעם.
את הדיסוננס הזה פתרנו בקלות בעזרת המשקאות במקום. את העבודה עשה מוחיטו ג'ינג'ר (36 ¤) מפתיע שנגס בחריפותו אצלנו בלשון, מה שלא הפריע לנו להתענג על הייחודיות שלו. הופעות אורח במהלך הערב נתנו גם מוחיטו פירות יער, מוחיטו מלפפון ומרטיני אפרסק מרענן (36 ¤).
על ההמבורגר של 'קופי בר' כבר נאמר הכל. כל זללן בר טעם יודע כי מדובר באחד הבורגרים הטובים בעיר וגם כאן הוא מוגש כהלכה. טעמנו גם את מנת ההרינג (36 ¤) הנפלאה שנשלפה מ'הבראסרי'. זו עוד מנה קלאסית ללוות שתייה וההרינג היה משובח ועסיסי והוגש על תפו"א מבושלים עם עירית, צלפים ובצל. ההרינג מרפד את הקיבה עם שפע של שומן וגורם לאלכוהול להתפרק יותר לאט אל מחזור הדם, כך שלמחרת בבוקר עדיין אפשר להסתובב מעט שיכור במשרד. חבל שתפו"א לא היו מבושלים מספיק ופגעו מעט במנה עצמה, אבל כנראה שזה עוד עניין של תרגול וכוונון במטבח המקומי.
בקינוח נסחפנו אל המתיקות עם מרטיני אספרסו שכמעט פתח לנו את התיאבון מחדש ועם מוס שוקולד (24 ¤) שהטמין בחובו אגוזים מסוכרים וקשיו שהתפצחו ברעש אדיר שנשמע גם מבעד להמולת המקום. פתאום, כשהיה לי מתוק בפה ואלכוהולי במוח, מראה האמבטיה דווקא התלבש לי טוב על החושים. אולי כי כשאתה שתוי, אתה רוצה כמה שפחות גירויים ויזואליים עבור ההיפותלמוס המסכן.
'ליקר בר'. דיזינגוף 302 תל אביב, 03-5464891. מידי יום 18:00-לקוח אחרון.