בחזרה לבית הספר: היום הראשון שלי ב"קורדון בלו"

יום שישי, לונדון, שמש, אני בדרך לט?יו?ב. כשאני כבר עולה על הרכבת אני דחוסה בין זו שמורחת מסקרה לזה עם החליפה והעניבה שקורא עיתון. היעד: המפגש הראשון ב'קורדון בלו' בו יינתנו הסברים על הקורס ויחולק מערך השיעורים לסמסטר שייפתח השבוע. אני יורדת בתחנת 'בונד סטריט' ובשלב הזה של היום בונה בעיקר על הקפה והעוגה שיעירו אותי.

ממש כמו תלמידת בית ספר ביום הראשון של הלימודים לא ישנתי כל הלילה לפני, והגעתי בהתרגשות ל'קורדון' למפגש ראשוני עם המנהלת, המורים והסטודנטים שילמדו איתי.

כבר בהתחלה התברר לי, שהסמסטר השנה הוא אחד העמוסים, יש כ-80 נרשמים מכל העולם ולכן, חילקו אותנו לכמה קבוצות. המזכירות הבריטיות המצחיקות הפנו אותי לקומה השנייה, מה שלא מנע ממני לטפס לשלישית, להיכנס בטעות לשירותי הגברים (לא נרשמו אירועים מיוחדים) ולחזור. מצד שני כבר שרפתי את הקלוריות של העוגה שפינטזתי עליה.

נכנסתי לכיתה. במבט ראשון נראה שיש בחדר רק נשים, במבט מדוקדק יותר אתרתי גם שני גברים לטובת המאזן. הכיתה שבה ייערכו שיעורי ההדגמה בנויה כך שבצד אחד ממוקם מטבח ובצד השני כסאות לסטודנטים. מה שמפריד בין השניים הוא שולחן ארוך וצר עליו השף עורך את ההדגמות ומעליו מראה גדולה. לרגע התבלבלתי, בכל זאת, מראה ארוכה על תקרה ומתחתיה משטח ארוך ורחב. המממ, קינקי משהו. כשנחתתי שוב במציאות הבנתי שהיא שם כדי להראות באופן ברור יותר, מלמעלה, מהצדדים, בתוך ובחוץ את האוכל במהלך ההדגמה.

בכניסה קיבלתי קלסר ענק עם מערך השיעורים, מתכונים ותיאוריות בישול למיניהן. נאלצתי לדחות את הקפה והעוגה להמשך המפגש, מעין קונספירציה נגדי שנבעה שלא באשמתי ממחסור בידיים פנויות. השתחלתי בין הסטודנטים תוך התנצלות מתמדת על זה שתקעתי להם בפרצוף את הקלסר והתיק והתמקמתי בשורה השלישית, ליד אחד משני הבחורים (כמובן).

אחרי שהאחראית על האדמינסטרציה נכנסה לכיתה נכנסו גם השפים המרצים: כריסטוף, פסקל וג'ולי. התחלנו בקריאת שמות, בחלוקה לקבוצות ובעיון במערך השיעורים שצריך להיות פרופסור כדי לפענח אותו. ממה שכן הצלחתי להבין הקורס נחלק ל- 20 שיעורי הדגמה, 20 שיעורים מעשיים ו-10 שיעורים בהם לומדים תיאוריות, טכניקות והשכלה כללית, ביניהם גם שיעורים על גבינות ויין. אחרי שהושלם הפיענוח התחלקנו לקבוצות ויצאנו בחברת השפים לסיור מודרך בבית הספר.

את הקבוצה שלי הדריכה ג'ולי - קונדיטורית כמו שקונדיטורית ומתאמת קורס הקונדיטוריה צריכה להיראות (כלומר קייט מוס היא לא) שהתגלתה כאחת עם הרבה הומור שחור. במהלך הסיבוב גיליתי למשל, שבכל כיתה יש כמה סוגי תנורים שנועדו להתפחה, לאפייה, להפשרה, ללחם ולעוגות (ויכול להיות שיש עוד כמה שלא הצלחתי להבין מה בדיוק הם עושים). מהניסיון של ג'ולי הבנתי שלא כדאי לענוד בשיעורים שעון יד, במיוחד לא רולקס, אלא אם כן אני חפצה בשעון נוזלי כשל דאלי.

כמובן שאי אפשר בלי כמה סיפורי זוועה על כל התאונות, החתכים, התפרים והכוויות שקרו לג'ולי ולסטודנטים במהלך השנים. דרך אגב, אם תהיתם, קרוקס לא מתקבלות כאן בברכה, אף אחד לא רוצה שסכין תיפול עליו ותיכנס ישר לתוך אחד החורים של הנעליים וכנראה שמישהו כבר ניסה.

עברנו גם בכל יציאות החירום של הבניין למקרה של שריפה או אזעקה. נראה שזה מצב די שכיח בבית הספר בגלל שג'ולי טרחה לציין שכשיש אזעקה זה לא אומר שאנחנו יכולים ללכת לשתות קפה במהלכה.

דבר אחד בטוח – הסיור בהחלט גרם לי לחשוב פעמיים על ערכת הסכינים שקיבלתי שבוע שעבר ואם היא נמצאת בידיים הנכונות. הניסיון הכואב שלי עם אחד הסכינים השבוע - לא תרם לכך. יכול להיות שהמקצוע הזה מסוכן יותר מלעלות על הכביש?

ההרצאה האחרונה הייתה של מנהלת בית הספר. עוד קצת נהלים, עוד קצת בטיחות ואיחולי הצלחה. המפגש הסתיים ואני סוף סוף שתיתי קפה ואכלתי עוגה...

בבית סיפרתי לחבר שלי על הכיתות ועל ג'ולי ועל התנורים ועל הסכינים בנעליים, הוא הנהן והנהן עד שלבסוף נשבר ואמר: "טוב יאללה, יאללה די עם בלבולי השכל, מה עם להכין לי איזו עוגה?


* שבוע הבא: הסמסטר נפתח, שיעורים ראשונים ב'קורדון בלו'