טמפורה? נסו שוב

כרגע המצב בלתי נסבל. מ-6-10 בבוקר ובין 4-6 אחה"צ כל דרכי הגישה מרעננה לתל אביב פקוקות ומעיקות. בבוקר כולם יוצאים מרעננה בטורים מייאשים ואחר הצהריים חוזרים אליה בלחץ, כדי להספיק להעביר איזו שעה מסכנה עם הילדים.

השמש אך נוטה לכיוון הגלים והנה שוב נסתמים הכבישים סביב רעננה, הפעם בכיוון היציאה ממנה, שכן עכשיו זו שעתם של אלה שיוצאים לחפש גוד-טיים מחוץ לפנינת השרון. זו שפשוט דורשת שיבגדו בה בשעות החשיכה. אם מתעקשים לכנות את רעננה, חדר השינה של תל אביב, הרי שמדובר בחדר השינה מהמחורבנים שיש. אולי נקי, חדיש ושקט אבל בטח לא כזה שעושים בו חיים. הו לא, המילה חיים רחוקה מהווייתה של רעננה המתוקתקת כרחוק דיזנגוף מרחוב אחוזה המפוהק. פעם עוד ארחיב על כך בספר שאקיא וייקרא "דיכאון הפרברים".

הסיבה בגללה תושבי רעננה יוצאים ונכנסים ממנה באינטנסיביות כזאת, כשהם ממלאים את הכבישים סביבה בשאון גדול - כזה שלעולם לא יאפיין את רחובותיה הנקיים - היא העובדה שאין בה מספיק מקומות עבודה מגוונים. כנראה שגם תכנית הבינוי העירוני לא מותירה פעילות של בתי עסק קטנים בתוך שכונות המגורים, כאלה שמכניסים קצת צבע ועניין למרקם החיים.

את הפקקים שום מינהור לא יפתור. רק ביזור בתי עסק בערים סביב ת"א יעזור לאנשים לזהם פחות את הסביבה ברכבם הפרטי ולהשחית פחות שעות מחייהם בישיבה מייאשת במכונית. בטווח המיידי, בכל אופן, קל יותר להשקיע במקומות בילוי הגונים.

יש לברך על פתיחתה של 'אוסקה' המסעדה החדשה ברעננה ובכלל על פתיחת אטרקציות בעיר. 'אוסקה' ממוקמת כאמור באזור התעשייה של העיר וניזונה מעובדי ההיי טק שסביבה. לא מיקום ציורי במיוחד, אבל אנשים עובדים צריכים לאכול משהו בצהריים וחכם הוא מי שחושב עליהם. כמקום לבילוי בערב, ברור שהספוט לא מפתה במיוחד.

ההבטחה שגלגלה אותנו לפתחה של המסעדה היו הפרטים על השף של המקום (ואחד השותפים): ריצ'י לוגין, סיני שגר בארץ כבר 12 שנה, נשוי לישראלית והיה סו-שף ב'אונמי', ב'קיוטו' וב'מיתוס' ועבד גם במסעדות בעיר אוסקה שביפן. הבטיחו שהוא בנה תפריט שמבוסס על כמה מטבחים אסיאתיים כמו הוייטנאמי, האינדונזי והיפני, שהמנות גדולות ומקוריות והמחירים לא יקרים (מה שנכון. מנות ראשונות עולות בממוצע 20 ש', עיקריות עולות קצת פחות או קצת יותר מ- 40 ש' והקינוחים נעים סביב ה-25 ש').

עיצוב החלל באוסקה הוא פופי וקליל. הפריזורה בהחלט מתאימה לעסקית צהריים מהירה. את הארוחה פתחנו בקומבינציית סושי בשם "קיוטו". נגיסה ועוד לעיסה וניתן ממש לדמיין שלא באזור התעשייה של רעננה אנחנו נמצאים אלא לחופי הנילוס. הסושי של 'אוסקה' לא הציע אצות פריכות ומתפצפצות, נתחי דגים עם טעם ים מסעיר, או אורז צח ומהודק בעל טעם ניטרלי וטהור. הוא פשוט היה בינוני. לא איבדנו תקווה והזמנו גם קונוס, ניגירי ומאקי אלא שגם הם לא הזכירו את הימים היפים ב'קיוטו', מסעדה שהגישה מנות מופלאות.

הירקות בטמפורה שהזמנו, צופו במרקם עיסתי ולא פריך - כמו שקורה כשעובדים עם בלילת טמפורה שאינה קרה כנדרש. נשנשנו את נתחי הירקות ספוגי השמן ולא שקלנו אפילו לנסות את העיקריות. קיבלנו מספיק רמזים מקדימים.

דילגנו ישר לקינוחים. מנת טפיוקה עם נתחי אננס וליצ'י הייתה טעימה מאד. עיגולי הבצק מצופי השומשום במילוי שוקולד – קינוח נוסף שהזמנו - היו צמיגיים משהו. לא הייתה זו מנה שמוציאה את החיה שבסועד וגורמת לו להתפרע עליה בבולמוס חסר כבוד. אלא קינוח שנלעס יותר מדי ויישכח במהרה.

הבעלים הצהיר שבצהריים מפוצץ אצלו בכמה נאגלות של סועדים וטען שהפסדנו שלא טעמנו את העיקריות כי הן גדולות ומיוחדות. אבל נראה שאת המשימה המאתגרת הזו אשאיר לשומרי הכשרות שבין עובדי ההיי-טק של רעננה.

ולסיכום, הפקקים ביציאה מרעננה בשעות הערב ימשיכו להתבקבק, לא אוסקה תבהיל אותם. תושבי אוסקה, העיר השנייה בגודלה ביפן, כמו כן, מוזמנים להשתאות איך העניקו את שמה של עירם האדירה למקום שמספק חוויה מצומצמת כזאת.

'אוסקה', רח' המסגר 2 פינת זרחין, אזור התעשייה רעננה. פתוח: א-ה' 12:00-24:00, ו' 12:00-17:00, מוצאי שבת עד 24:00