ידידה של החברמן קבעה להיפגש איתו ב-Foster, בר חדש יחסית, הממוקם בצמידות שטנית לבית הקפה של הדוגמניות, הידוע גם בכינויו "שיין". מאוד מחייב לפתוח בר ליד בית הקפה של הדוגמניות - כל הדוגמניות מסתכלות עליך, בודקות מה אתה שווה, איפה יצא לך חצ'קון ואיך נוספו לתחת שלך 300 גרם בגלל הקרקר מיום רביעי שעבר. לכבוד המאורע החברמן התלבש כמו קאובוי: לגופו חולצת אלביס לבנה ומתנפנפת ולרגליו מגפי שפיץ. הוא ידע מה הוא עושה: המניאק החנה את הטוסטוס ישר מול הרחבה הומת הדוגמניות של השיין, וכל שנותר לי ולשערי המדובלל היה להישיר מבט מזלזל ואדיש ככל יכולתי אל מול המפלצת.
עם פתיחה כזאת היה צפוי שהכניסה ל-Foster תלווה באי אלו פאדיחות בלתי נשלטות. 23:00 בלילה, יום ראשון, והמקום כמעט מלא! טוב, ה-Foster אינו גדול במיוחד. למעשה מדובר בבר קטן, מסוגת הנורמן, סילון ויותר מכולם לילי רוז, שחולק תכנון דומה לזה של Foster: בר מלבני עם בערך 15 מקומות ישיבה במרכז ומטבח מאחור, ומסביב דרגשים נטולי שולחנות לעוד 20-25 איש להתחכך זה בזה. הכל נראה מאוד מזמין ונוח, מעוצב יפה, בסגנון הנובו-אוריינליסטיק, הפופולרי בקרב דוגמניות אשכנזיות ממרכז העיר (אולי מעט מושקע מדי לטעמי הניאנדרתלי), והפאדיחות, נבלמו באלגנטיות על ידי ברמן חביב ומפוזר קמעה, שאף הסביר כי ייתכן ששאכטה שלקח לפני המשמרת לא היתה רעיון כזה טוב. לנו זה לא הפריע - להפך.
התיישבנו והזמנו וודקה טוניק לחברמן (33 ש'), ויסקי טולמור דיו בשבילי (30 ש'). קצת כמו בפרק שבו סיינפלד זורק את החברה שלו בגלל שבתאורה מסוימת היא נראית טוב ובתאורה אחרת היא נראית רע, כשהסתכלתי לשמאלי ישב זוג צעיר מהסוג הזה של אנשים שאתה פוגש רק בחתונות משפחתיות - אתה לא רוצה קשר איתם, הם לא רוצים קשר איתך, ובכל זאת כולם חייבים לסבול זה את זה אחת לכמה זמן; ומאידך, לימיני ישבו להן שתי בנות, לא בדיוק ילדות, שכבר ראו משהו בחיים, וממש לא היה אכפת לי לשמוע מה זה היה.
נא לשים לב שמסיבות מובנות לא השתמשתי עד עתה במילה "שכונתי", אבל כשידידתו של החברמן ושני חבריה הגיעו, עניינים נהיו שכונתיים בצורה שערורייתית, כולל קריאות והעלבות עם מכרים מהצד השני של הבר וכל מיני התנהגויות ודינמיקות שחשבתי שנעלמו מן העולם עם שידור הפרק האחרון של "Cheers". לא טמנתי את ידי בצלחת ומצאתי את עצמי מעביר ערב ראשון שתוי למדי בניתוח מדיניות הטיפים בקנטינה עם ברמנית לשעבר במסעדת השרצים הידועה, טוחן בפני סטארטאפיסט בדרך למיליון הראשון מגוון רעיונות גאוניים לסטארט-אפ ובודק את טענתה של מנהלת משרד בקרן הון סיכון שגרסה שב-Foster יש את המוזיקה הכי טובה בעיר: "Park Life" של בלר - בחירה לחלוטין לגיטימית, "Your Own Personal Jesus" בביצוע ג'וני קש המנוח - בהחלט ראוי. עוד הביעה המנהלת חשש שמא פרסום ה-Foster בעיתונות עלול לפגום בהווייתו האינטימית. אז הנה, לינדה, למענך: חרא מקום. אל תבואו.
בקטנה
עיצוב: שיק אוריינטליסטיק
גישה: שאכטות לפני המשמרת זה בסדר גמור
סקס אפיל: מלא דוגמניות בבית הקפה ליד
מצב רוח: שכונתי בצורה שערורייתית
חומר אנושי: סטארטאפיסטים שאוהבים את בלונדי
פלייליסט: שירים של בלונדי שסטארטאפיסטים אוהבים
דרינק: כוסית טולמור דיו - 30 שקל
ליד הדרינק: המרפק של זה שיושב לידך
טיפ: דוגמניות הן אנשים כמוני וכמוך, פחות 13 קילו
שורה תחתונה: אל תבואו! אל תבואו!
Foster. שלמה המלך 38. טל' 5293510. פתוח: ש'-ה', 21:00 עד הלקוח האחרון, ו' 22:00 עד הלקוח האחרון.