יש שילובים זיגזג

מינה טומיי, האסייאתית המשובחת שהתחילה את דרכה באבן גבירול בת"א והתרחבה להרצליה משיקה תפריט סושי חדש. המסעדה הראשונה נפתחה לפני כשנה וארבעה חודשים ונבנתה על הקונספט של פאסט פוד עם שיק של מסעדת גורמה שמשלבת סוגים שונים של מטבחים אסיאתים. בניגוד למסעדות רבות הנוטות להתעייף ולשעמם אחרי תקופת ההתלהבות של הפתיחה, מינה עומדת בכבוד ברף הגבוה שהציבה לעצמה והציבה לה הביקורת המפרגנת בחודשים הראשונים והיא ממשיכה לחדש ולשמור על רמה גבוהה של הגשה ושל איכות .

המטבח האסייתי מגיע מתרבות אוכל הרחוב המאופיינת בחומרי גלם טריים , הגשה מהירה ושילוב של ניגודים קיצוניים בין טעמים מתוקים ,חמוצים וחריפים., במינה אפשר לזהות בבירור את האופי העשיר והמגוון של תרבות אוכל הרחוב בתנאי מסעדה ובמחירים הוגנים.

השף שחף שבתאי, קיבוצניק חייכן במיוחד, מנצח בכשרון רב על עבודת המטבח של מינה. שבתאי, שכרגע מתגורר בלונדון, ליקט, שכלל ותעד את שיטות הבישול האסייאתיות המסורתיות אליהן נחשף במהלך שיטוטיו הארוכים ברחבי אסיה לכדי תפריט מעניין ומגוון.

בימים אלה מרחיב שבתאי את המטבח של מינה ומוסיף תפריט סושי המשלב טכניקות הכנה יפניות עם טעמים אסיאתיים נוספים.

פירוש הביטוי "מינה טומיי" ביפנית הוא :"הכל שקוף", ובאמת האיכויות של מינה משתקפות כבר כשנכנסים למסעדה :העיצוב פשוט, חמים וחסר יומרה בגווני אדמדם שמזכירים את הרוטב האדום והמתוק שטובלים בו את האגרול (אותו רוטב פשוט שהגיע לכאן עוד הרבה לפני הטרנד האסייתי).
.
ההשפעות האסיאתיות השונות באות לידי ביטוי הן בעיצוב , הן בכלי ההגשה והן תפריט. קצת יפני- בעיקר בעיצוב המקום וכלי ההגשה, קצת סיני -במנות כמו פקין דאק (מנה קיסרית שהוגשה רק לאריסטוקרטים בסין) קצת תאילנדי -במנות הווק וקצת הודי במנות כמו בומביי באטר צ'יקן.

הייחוד של מינה הוא בניסיון לשלב טעמים מכמה מקומות אבל שם גם טמונה הבעיתיות. בחלק מהמנות נעשו שילובים שיצרו בליל טעמים שעשה עוול לטעמם המקורי של חומרי הגלם האיכותיים וזה חבל – למשל במנה של רול טומיי (38 ש') – רול של טונה סלמון וילוטייל עטוף באצת נורי קריספית, טעמו העדין של הסלמון נבלע בתוך הטונה והילוטייל. הייתי מעדיפה לטעום את כל אחד מהדגים המצויינים הללו בנפרד, קשה לאמר מי מהם היה דומיננטי. בכל אופן נחקק בזיכרוני בעיקר טעמה של האצה הקריספית הטבולה ברטבי השומשום והוואסבי המצויינים.

הסמוי קלאמרי (37 ש') הגיע ארוז בתוך עלה דמוי עלה בננה ברוטב צ'ילי מתקתק ומעט מעושן, והוגש עם רוטב לימוני של צ'ילי וכוסברה, המנה המצויינת הזו לא רק השרתה עליי תחושה כייפית של "ספר הג'ונגל" אלא גם התגלתה כאחת הטובות שטעמתי.

הסייגון רול (22 ש') - מנה של שרימפס בגריל עם עשבי תיבול טריים, איטריות זכוכית ומונג בין (מין עיסת שעועית מתקתקה) עטוף בנייר אורז נראתה מנה מבטיחה אבל היתה עמוסת טעמים, ומתוקה מדי, שהשתלטה על רוב המרכיבים ואילצה אותי לשם האיזון לטבול אותה במנה נכבדת של רוטב סויה.

הבאו באו (16 ש') (לחם סיני מאודה במילוי של טלה ברוטב צ'ילי) העשוי מבצק שמרים היה קצת מאכזב ביחס לכיסונים אסייאתים אחרים, גם כי עוד לא התאוששתי מחנוכה, וגם כי אני תמיד מעדיפה בצקים קלילים יותר, כאלה העשויים מקמח אורז או חומוס. המילוי של הבאו באו אף הוא לא היה מוצלח במיוחד והתאפיין במתקתקות יתר שטשטשה את הטעם הנפלא של הטלה.

מנת המינה תאי אדום (47 ש') הטיסה אותי לדוכן הרחוב הכי טוב שאכלתי בו בתאילנד (ראו מתכון בהמשך) ומשם בטיסת צ'רטר קצרה להודו עם מנת הבאטר צ'יקן העסיסית שהגיעה על שיפוד שהונח על לאפה עם ערימה של בייבי רוקט.

את הארוחה חתמתי באספרסו קטן (כמה טוב השילוב הבורגני) עם בנופי, קינוח הודי שקצת שודרג (בורגנות, כבר אמרנו), שהגיע בתוך כלי חרס ובתוכו שכבה של בישקוויטים, גנאש שוקולד בננות מקורמלות ומעל הכל גלידת וניל (עם פלבור של קוקוס).הקינוח היה כל כל טעים ,שלמרות שהייתי כבר ממש מלאה לא עמדתי בפיתוי והצלחתי לסיים כמעט את כולו.

מסעדת "מינה טומיי" בודאי אינה מסעדת גורמה בעיקר בשל הערבוב חסר העידון של חלק מהמנות שלה , אבל מומלץ בחום לבקר בה ולחוות את פסטיבל הטעמים שהיא מציעה. אם עלו בכם געגועים למזרח וחשבון הבנק לא מאפשר ביקור במקורות, מינה טומיי זה המקום המושלם לנוסטלגיה.

חומרים ל-5 מנות:
500 גרם סינטה חתוכה דק
1 ליטר חלב קוקוס
100 גרם קארי אדום
6 כפות רוטב אויסטר
100 גרם בזיליקום
50 גרם חמאה עגבניות שרי
1 בצל
1 שן שום
50 גרם סוכר דקלים

אופן הכנה:
1. מטגנים את הבצל והשום בחמאה, מוסיפים את מחית הקארי ואת הסינטה, אחרי שהסינטה משחימה מעט מוסיפים את עגבניות השרי ואת הנוזלים.

2. לאחר הרתיחה מוסיפים את סוכר הדקלים ומערבבים עד שנמס.

3. מכבים ומוסיפים את הבזיליקום. מגישים על אורז.