פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אווז עיתונאי

      המשלוח מאווזי בשכונת התקווה הצליח לספק 45 דקות של שקט. הכמות נדיבה והסלטים מצוינים, רק הבשר מעט לוקה בחסר

      בלילה חלמתי שאני מתעוררת בתוך שלוליות של דם ולידי סכינים. אמרו שהשתוללתי וטבחתי במלא ערבים. לא זכרתי כלום. אמרתי להם שזה לא יכול להיות, שאני שמאלנית, שבחיים לא הייתי עושה דבר כזה. זה לא הרשים אותם. הם הבהירו באלגנטיות שאם זה תלוי בהם, וזה תלוי בהם, אני הולכת למות. חשבתי לברוח, אבל פחדתי. בסוף התעוררתי. דרך מחורבנת להתחיל את היום.
      והוא לא המשיך טוב יותר. יום של חוסר מנוחה. הרבה החלטות לקבל, הרבה מטלות לבצע, הרבה קפה. כבר בשלוש בצהריים הייתי מותשת. החלטתי לצאת מהבית, לנשום קצת אוויר, לפזר את חוסר המנוחה מסביב, לתת לו לציית לחוקי הדיפוזיה, להתרחק ממני. 20 דקות אחר כך מצאתי את עצמי אצל נועה, שהחליטה לנצל את יום החופש שלה בתבונה ולא לעשות כלום. עוד עשר דקות עברו עד שהבנתי שאני מתה מרעב.

      בין הסלולרים המצלצלים שלנו הצלחנו להזמין (דרך חברת שיפודפון) מאווזי בשכונת התקווה שתי ארוחות עסקיות (51 שקל כל אחת), הכוללות שני שיפודים, מג'דרה, צ'יפס, חמישה סלטים ולאפה חמה. במגזר הבשרי ביקשנו פרגיות, קבב, כבדי עוף ולבבות עוף, ובמגזר הסלטי בחרנו בחומוס, טחינה, כרוב לבן, כרוב אדום, חציל במיונז, חציל פיקנטי וחציל יווני. בנוסף לקחנו פטריות טריות חמות (20 שקל) ובוואריה לקינוח (20 שקל).
      החלטנו לראות בינתיים את "פרשת השבוע" ב~V.O.D, אבל חוסר המנוחה שהתפשט בחלל לא איפשר לנו לצלוח את הפרק. "מה יהיה עם היום הזה?", שאלתי אותה. "הוא ייגמר בסוף", היא ענתה.

      השליח הגיע עמוס חבילות. אותי כמות האוכל הזאת קצת הדאיגה, אבל נועה מצאה את זה הורס מצחוק ורצה להביא מצלמה כדי לתעד אותי כורעת תחתן בדרך לשולחן. אחרי שהסרנו את מכסי הפלסטיק מעשרות הקופסאות פצחנו בארוחה.
      הסלטים היו מצוינים. כולם. כל כרוב כרוב וכל חציל חציל. פיקנטיים, טריים, צבעוניים ונוטפי טעם. החומוס והטחינה השביעו רצון, הלאפה היתה חמה ושמנמנה כראוי, וסלט הירקות היה חתוך דק~דק, מלא ירק ושמחה. הפטריות החמות היו תוספת מושלמת לחומוס _ גדולות, טריות ומשתכשכות ברוטב ובבצל. הצ'יפס היה רחב, רך ונעים, והמג'דרה, אף שהיתה מעט יבשה, שפעה עדשים והיתה טעימה עד מאוד. דווקא הבשר היה טיפה מאכזב. הפרגיות אמנם היו עסיסיות ומתובלות כהלכה, וכבדי העוף היו סבירים פלוס, אבל הקבב היה סתמי והלבבות היו יבשים ומצומקים כאילו נלקחו ממכשפות חורשות רע.

      כשהגענו לקצה גבול היכולת שלנו ועוד קצת, הפסקנו. חוסר המנוחה שבי התעייף מהפיטום ונרגע ל~45 דקות שלמות. כשהרגשתי אותו מתחיל שוב לבעוט, אצה נועה למטבח והביאה את הבוואריה, שהיתה מעט קצפתית מדי אבל טעימה בכל זאת.
      אבל חוסר המנוחה עיקש הוא, ולא נכנע בקלות. החלטתי לסגת באבירות הביתה. חיכו לי הרבה החלטות, הרבה מטלות לבצע, הרבה קפה. היום הזה, כמו כל הימים, ייגמר בסוף.

      אווזי בשכונת התקווה. האצ"ל 54, שכונת התקווה. משלוחים דרך שיפודפון בטל' 70~92~70~700~1. משלוחים: א'~ה' 11:00~24:00, ו' 11:00~15:00, שבת, שעה לאחר צאת השבת עד 24:00.

      בקטנה

      שירות: דרך שיפודפון. מצוין
      זמנים: עד 50 דקות
      אריזה: קופסאות פלסטיק מחולקות ונוחות
      בעד: פטריות לוהטות
      נגד: לבבות שבורים
      תמורה לכסף: כן
      שורה תחתונה: אווזים, אווזים, בואו הביתה