חצי הבוס הריקה

מהרגע הראשון שנחתו עיני על הבוס הראשון שלי, ידעתי שאני בבעיה. ובאמת, לא עבר הרבה זמן עד שיחסי הבוס-עובדת שלנו בעבודה היטשטשו. אחרי שעות העבודה, לעומת זאת, היה מאוד ברור מי הבוס ומי העובדת, שצריכה לנקות אחריו. מאז אותו היום הבנתי שבוסים מתחלקים לשניים: מניאקים, וכאלה שהם יותר מדי טובים, כך שלא נעים להם לפטר אותך במקרה שפישלת. מכיוון שאני מפשלת סדרתית (אפשר לייחס את זה לאופיי החולמני, או לעובדה שפשוט לא נועדתי לעבודה), אני נוטה לחפש את הטובים.
והנה, באותו בוקר שמשי של אחרי הסופה, מצאתי עצמי עדה לבוס עצבני במיוחד. עברתי בבזל והחלטתי להיכנס לבית הקפה הראשון שבו נתקלתי, Caff’e Latte, ולהפריע לשלווה ששרתה על עובדיו.

אך מתברר שהישיבה שלי היא לא מה שהפרה את השקט, אלא דווקא הבוס, שהגיע כמה דקות אחרי. מבלי להתחשב בלקוחות (גם אם היינו מעטים) הוא בחר לצרוח, ואני מדגישה, לצרוח, על אחד העובדים. אז נכון, העובדה שהעובד שכח לנקות את מכונת הקפה של ליל אמש היא אכן מרגיזה, והעובדה שהבוס היה צריך לנקות אותה במקומו יכולה להיות עילה לפיטורים, אבל לקוחות לא אמורים לדעת את זה. בית קפה הוא כמו הצגה וליד הקהל חייבים להראות שהכל בסדר.

הבוס השני שלי, למשל, היה נדיב במיוחד. הייתי אחראית על קופת המשלוחים ולא היה ערב אחד שבו לא היה חסר לי כסף. ברור שמישהו ניצל את חוסר תשומת הלב שלי לעניינים פעוטים כמו כסף, אבל פחות ברור למה הבוס בחר להאמין לי ואיך, לעזאזל, הוא לא פיטר אותי. הוא מעולם לא הרים עלי את קולו, וגם את הבירורים הוא היה עושה במשרד, כי זה באמת לא עניינו של אף אחד. פרט אולי לאדם המסתורי שגנב את הכסף.

המלצרית שניגשה אלי אחרי התקרית ב- Caff’e Latteלא נראתה נרגשת במיוחד מהצעקות. כשאלו מהדהדות ברקע, היא לקחה ממני הזמנה למוזלי (32 שקל, עם שתייה חמה או קרה) וחזרה לגוב האריות. כעבור כמה דקות הונחה בפני קערה גדושה. אמנם הפירות היחידים במוזלי היו תפוח ואפרסמון והדבש הגיע במארז לא כל כך סקסי בדמות קופסה קטנה (כמו בבתי מלון), אבל כמות הגרנולה היתה נדיבה, טעמה היה משובח והיו בה פירות יבשים במינון ראוי.

בינתיים כל העובדים חזרו לנימנומם, ונדמה היה שמי שלקח את תקרית הצעקות ללב זו רק אני. לי היה רק בוס אחד שנתתי לו לצעוק עלי: שמעיה, הוי, שמעיה. 190 סנטימטרים של לב. הוא נהג לצעוק עלי, והרבה. בעיקר על זה שהגיע זמן שאני אהיה מאושרת ושיהיו לי חיים.

את ההפוך שהגיע לי בגלל המוזלי החלטתי לקחת לדרך. לצערי, ניקוי המכונה לא ממש עזר לו להיות טעים. כל זה גרם לי לחשוב גם על הבוס הנוכחי, זה ששעה לפני סגירת העיתון, בזמן שאני הייתי בחדר כושר ולא זמינה, גילה שעשיתי מיליון טעויות והיה צריך לתקן אותן בעצמו. וזה שבלילה עוד התקשר כדי לנחם אותי. איכשהו נראה לי שעם בוסים כאלה כדאי לעשות עסקים.

Caff’e Latte. בזל 34. טל' 5444199. פתוח: א'-שבת 8:00- 24:00.

סקס אפיל: אין כמו הקפה שאחרי מריבה טובה

אנשים: עוד לא התעוררו

עיצוב: גם הוא מנומנם

מצב רוח: מתוח

שירות: לי דווקא אין תלונות

גישה לנכים: יש

הפוך: 12 שקל

ליד הקפה: צעקות

טיפ: למצוא בוסים נחמדים

שורה תחתונה: חבל, דווקא למקום יש פוטנציאל להיות נחמד