מי שאוכל לבד - כשראש כרוב פוגש את ראש גזר

כשהייתי ילד, "ראש כרוב" היה כינוי סלנג לטיפש. אני לא חושב שמשתמשים בכינוי הזה היום, אבל מדי פעם, כשאני רואה ראש כרוב בסופר, אני מזמזם לעצמי את הפיזמון של "ראש כרוב", שיר הנושא של סידרת טלוויזיה מסוף שנות השבעים ("ראש כרוב בגרוש / אפילו לא כרובית / או כרוב כבוש / בחומץ מחבית / ראש כרוב חמוץ / ראש כרוב אל תתייאש / עם קצת לימוד / אולי תהיה פחות טיפש!" מילים: תלמה אליגון).

"ראש גזר", לעומת זאת, היה כינוי גנאי לג'ינג'ים. כדאי מאוד לקרוא את סיפוריו הקצרים (והקשים) של ז'ול רנאר על ההתעללויות שספג "ראש גזר" מבני משפחתו. הם מופת של פרוזה תמציתית, מדוייקת וחודרת קרביים (תרגום: נורית פלד-אלחנן, הוצאת כרמל, 2000).

כשהם ביחד, "ראש כרוב" ו"ראש גזר" אחראים לאחד הסלטים האהובים עלי ביותר: הקול סלואו. זה סלט עתיק ממש: כבר הרומים הכינו אותו, אם כי מכרוב לבן בלבד, ובלי גזר ומיונז (המיונז הומצא רק במאה ה-18). מקור שמו של הקול סלואו באנגלית (cole slaw) הוא מהמילה ההולנדית koolsla, שהיא קיצור של המילה koolsalade, שמשמעותה "סלט כרוב". המילה האנגלית cole, שמשמעותה כרוב, מקורה במילה הלטינית לכרוב, colis. Slaw היא ככל הנראה שיבוש של המילה salad, כפי שנהגתה על-ידי אנשי הדרום בארצות הברית, והיא הפכה עם השנים למילה אנגלית תקנית.

יש אינספור גירסאות של קול סלואו: הגירסה עם כרוב לבן וגזר ורוטב על בסיס של מיונז היא הנפוצה והמוכרת ביותר. יש שמוסיפים לרוטב גם שמנת חמוצה, ויש שמוותרים על המיונז לגמרי ומכינים רוטב ויניגרט פשוט.

הבעיה בכרוב למי שאוכל לבד היא שזה חומר גלם שאי אפשר לקנות ממנו כמות קטנה (אלא אם כן קונים כרוב וגזר מגוררים בשקית, אבל אני לא כל כך בעד). הפיתרון הוא לחפש ראשי כרוב ממש קטנים, ואז אפשר להכין מהם קול סלואו בכמה גירסאות, כדי לא להשתעמם. היום אני מציע שתי גירסאות: אחת ללא מיונז והאחרת עם מיונז. שתיהן מהירות הכנה ופשוטות מאוד, במיוחד אם משתמשים במעבד מזון. בגירסה הראשונה, זו ללא מיונז, מניחים את הירקות להגיר נוזלים במסננת במשך שעתיים. הטכניקה הזו עוזרת לריכוך הירקות ולהדגשת טעמם.

שתי הגירסאות יחזיקו במקרר ארבעה ימים בקופסה אטומה, והן אף ילכו וישביחו, ככל שהכרוב והגזר יתרככו ויספגו את טעמי הרוטב.

המצרכים:
2 גזרים גדולים, קלופים
1 ראש כרוב לבן קטן
1 ראש כרוב אדום קטן

ההכנה הבסיסית משותפת לשני המתכונים:
1. מגררים את הגזר על פומפיה, וחותכים את שני ראשי הכרוב לרצועות דקות. אם נעזרים במעבד מזון, משתמשים בדיסקית הגירור לגזר ובדיסקית הפריסה לכרוב.

2. מחלקים את הירקות לשני חלקים.

המצרכים:
½ מכמות הגזר והכרובים
חומץ תפוחי עץ, לפי הטעם (אפשר להחליף בחומץ אחר לפי טעמכם, או במיץ לימון)
שמן זית, לפי הטעם
3 כפות מלח בישול

הכנה:

1. מניחים את הירקות במסננת, ומפזרים עליהם את המלח הגס. מניחים את המסננת בכיור לשעתיים, להגרת הנוזלים. פעמיים במשך השעתיים האלה סוחטים היטב את הירקות מהנוזלים.

2. כעבור שעתיים שוטפים היטב את הירקות מהמלח. סוחטים שוב. טועמים כדי לוודא שהמליחות המיותרת נשטפה. מעבירים לקערה, מוסיפים שמן זית וחומץ תפוחי עץ לפי הטעם, מערבבים היטב, ומגישים.

המצרכים:

½ מכמות הגזר והכרובים
2 כפות מיונז
2 כפות חומץ תפוחי עץ
¼ כפית זרעי סלרי (להשיג בחנויות התבלינים)
¼ כפית מלח סלרי (להשיג בחנויות טבע)
פלפל שחור לפי הטעם

הכנה:

1. בקערה קטנה מערבבים היטב את המיונז, החומץ, הפלפל השחור, זרעי הסלרי ומלח הסלרי. יוצקים על הכרוב והגזר, ומערבבים היטב.

2. אפשר לאכול את הסלט מייד, אבל הוא טעים יותר כעבור שעה לפחות של מנוחה.