סיפור של (תפריט) חורף

דלאל היא מסעדה עם באזז. כמעט כל מי שרואה את עצמו מעודכן, מבורגן ומפונפן כבר היה בדלאל ויש לו גם דעה. מבין כל הדעות ששמעתי, אחת, שהשמיע באזני מכר שלא מהסס בניסוחים נטולי עידון, מתארת היטב את החוויה: "דלאל היא כמו בחורה מאוד יפה, שברגע השיא לא ממש משתדלת. מבין?".

תלי מלים כבר נשפכו על העיצוב, בדגש על כסאות הכורסא הדקדנטיים (מנסיוני, מי שקומתו מעל מטר ושמונים לא יחוש בהם נוח). יש גם שולחנות לקבוצות גדולות: חבורה שנראתה כמו הקאסט של "מסודרים" ישבה בשולחן גדול לידינו וסמוך לה משפחה מעונבת שציינה יום הולדת מהודר. בערב חמישי בסביבות תשע המסעדה היתה כבר מלאה. החללים רחבי הידיים שבהם שולחנות זוגיים הוזמנו מראש. על הבר הארוך, יפים ויפות. יש באזז.

דלאל מציעה בימים אלה תפריט מעודכן לעונת החורף. אף שהשרב עמד בפתח, הליכת ערב לאורך הטיילת עוררה בנו תאוות בשרים חורפית. כל בר דעת מבין שאוכל הוא מוטיב חשוב בספרות העברית החדשה וכי לא יעלה על הדעת לכתוב ספר המתרחש בתל אביב של תחילת המילניום השלישי מבלי להקדיש תשומת לב לקולינריה הבוחשת ונבחשת בחיינו כאן. את זאת ביקשתי להמחיש לידידה, סופרת גרמניה, השוהה בתל אביב לצורך כתיבת רומן על החיים בעיר. והיכן נדון בקולינריה תל אביבית אם לא בנוה צדק, ערש עירנו, המתחדשת בבאזז נדל"ני-ציוני?

לחמניות חמות הוגשו לפתיחה עם צלוחיות מטבל פלפלים כבושים, מטבל חציל במרקם עדין וכדור חמאה. בת זוגי איתגרה את המלצר שתרגם לאנגלית את רשימת המנות המיוחדות על כל מרכיביהן ואופן הכנתן (רק המינוח האנגלי ללפת חמק ממנו).

המנות הראשונות העלו את רף הציפיות. פתחתי בראגו שקדי עגל ופטריות שהונח על רושטי תפוחי אדמה מסולסל ועוטר בזילופי יוגורט. שקדי העגל הוכנו בבישול ארוך ומרכך, הם היו נימוחים והתפקעו מטעמי תבשיל עמוקים; הרוטב בתיבול עשיר וחריפות מפולפלת חלחל ולחלח יפה את סלילי הרושטי המתפצחים. תבשיל ראוי בהחלט בערבו של יום ציד חורפי. בת זוגי בחרה בטבעות הקלמרי הצרובות שעורבבו עם ג'ינג'ר טרי, קולי עגבניות, יוגורט וחציל קלוי. על נגיסי הקלמרי נבזקו גבישי מלח והם היו מצוינים. עם זאת, בת זוגי גילתה סימני נוקדנות (האם זו ארץ המוצא?) והעירה כי ראוי להוסיף יותר מהג'ינג'ר שמעניק ייחוד למנה.

במנות העיקריות ביקשנו להשביע את תאוות הבשרים. בעצת הסומלייה הידען, אורי, ליווינו את מנות הבשר בבקבוק רומפיקולו של טומאסי (כ- 130 ש"ח), שהיה חלק לחיך ועם זאת עז ובעל נוכחות שהתבלטה גם בסביבה בשרית תובענית.

גלגל המזל שיחק לטובתי. התענגתי על נתח פילה בקר שהוכן בדרגת מדיום ושייט בציר בשר ויין אדום. הוא היה רך ועסיסי. לצידו נבנה מגדל קטן של "יתדות תפוח אדמה" (בעברית, צ'יפס – מהזן העבה) שהגיעו לוהטות והיו מהיתדות המעולות שאכלתי בעת האחרונה. הן חוסלו כהרף עין. שבבי בצל מטוגן שליוו גם הם את המנה היו סתמיים.

בת זוגי הזמינה נתחי סינטה, שלוו בברוקולי וב"קרם תפוח אדמה" (בעברית, פירה). הפירה היה עשיר וטוב. וזה כל מה שהיה טוב במנה. הברוקולי הלך לעולמו לפני שהגיע לצלחת ובגלל מצבו זה לא ניתן היה לגבות ממנו עדות מרשיעה באשר לנסיבות תקלת נתחי הסינטה, שהיו בלתי לעיסים בעליל. הסינטה הוזמנה בדרגת מדיום. בת זוגי סברה שהיא אכן הוכנה בדרגה זו אבל נתח הבשר לא היה ראוי (עניין של אחריות מוסדית). ביקשנו להחזיר את המנה. המלצר, שנטל את הצלחת ללא שהיות, סבר שהמנה הוכנה בדרגת וול-דאן ומכאן כשלונה (עניין של אחריות אישית). לא הגענו להסכמה על הסיבות לכשלון ואפשר שתידרש ועדת חקירה שתוסמך להסיק מסקנות מערכתיות ואישיות, לפי הצורך. כיוון שחלקתי עם בת זוגי את מנת הפילה המצוינת, לא ביקשנו מנה חלופית, אם כי נדמה שהמלצר לא היה מהסס לספק כזו. השירות בדלאל היה קשוב גם ברגעי הלחץ.

חלקנו קינוח. זו לפחות היתה הכוונה. לצד המסעדה, בדלאל גם קונדיטוריה בהשפעה צרפתית. כחובבי שוקולד מושבעים החלטנו לנסות את פאי השוקולד. הפאי נוצק על בסיס עגול של בצק פריך בשכבה עבה ומוצקה למדי של שוקולד אפוי ובכמות שהיתה מעלה חיוך מאושר על פניו של צ'רלי (ההוא מהשוקולדה). על יציקת השוקולד כיסתה שכבת שוקולד מריר. למכורים בלבד. הכותב, ששב משהות של יותר משנה בשוויץ, ארץ השוקולד וחשבונות הבנק הסודיים, ינק את השוקולד בערגה לא מרוסנת. אספרסו קצר ומריר היה משיב חיים. בת הזוג לגמה תה, החליטה שלא להתעסק עם השוקולד וגיבשה כנראה עמדה ספקנית לגבי התפקיד הסימבולי של האוכל בספרות העברית.

מחיר הארוחה, כולל שני בקבוקי מים מינרלים וללא יין, הסתכם בכ-400 ש"ח. דלאל מבטיחה רבות ויכולה לקיים אם רק תרצה. חוסר האחידות ברמת המנות אינו בלתי ניתן לשיפור. עניין של השתדלות.

דלאל, שבזי 10, נווה צדק, תל אביב, 03-5109292