גבירותי ורבותי, מהפך!

הם לא נולדו שפים, ובטח שלא חלמו על זה מילדות. חמישה שפים מספרים על הקריירה הקודמת שלהם, ומגלים מה באמת מרגיש מי שנדבק בחיידק הבישול.

אז: מדריך טיולים

היום: שף ובעלים של מסעדת רוקח 73

השף אייל לביא התחיל את דרכו כמדריך טיולים בחברה להגנת הטבע וברשות שמורות הטבע, ובהמשך ממש נכנס חזק לעניינים עם חברה בבעלותו שהתמחתה בתיירות מדבר. בדיוק כשנראה היה שמצא את מקומו, הגיע המהפך - בשנת 1989 החברה נמכרה ולביא הלך ללמוד מלונאות בתדמור. הוא עשה את הסטאז' במסעדה איטלקית בכפר שמריהו, ונשאב פנימה. אך למרות התפנית הקיצונית, כשצוללים לעומק ההיסטוריה מגלים ניצנים לקריירה הנוכחית כבר בטיולים במדבר: לביא היה מבשל בשטח ארוחות גורמה לקבוצות הטיילים.

בדיעבד מה היה יותר כיף -להדריך טיולים או לבשל?
"בדיעבד שניהם כיפים באותה מידה. אבל אחת הסיבות שפרשתי היא שכשהייתי מוציא אנשים לטיולים, למקומות מדהימים עם הדרכה, כל מה שעניין אותם היה האוכל ומתי הארוחה הבאה, והם הרבה פחות התעניינו בנופים ובטיול עצמו. אז היום אני נותן לאנשים רק את האוכל וכולם מרוצים".

אז: חקלאי ומגדל ורדים

היום: שף ובעלים של מסעדת רוני ג'יימס

במשך 15 שנה היה השף אילי תומר חקלאי וגידל ורדים. אשתו הקרייריסטית נמצאה הרבה מחוץ לבית, והיה זה הוא שבישל ארוחות צהריים לשלושת בניהם אניני הטעם. אנינים על שום מה? הבנים סרבו לאכול "אוכל של אתמול", והס מלהזכיר ג'אנק פוד -הבנים דרשו רק בישולים, ועם עדיפות לבשר. תומר נאלץ לפתוח את הספרים, לראות תוכניות בישול ולרקוח כל יום מטעמים חדשים. ברגע שענף החקלאות ירד מגדולתו, הוא פתח מסעדה בכפר סבא, שנסגרה לפני שנתיים, ולפני שנה וחצי החליט לעבור לתל אביב ופתח את רוני ג'יימס.

בדיעבד מה היה יותר כיף- לגדל פרחים או לבשל?
"להיות שף כיף יותר, כי זאת אמנות. זה לעשות דברים מתוך הלב והרגש, ולא מתוך הנחיות של אחרים - כמו איפה צריך לרסס ומה לקטוף. בבישול יש דברים חדשים כל יום ואלה לא דברים שחוזרים על עצמם. לקבל תגובות מאנשים זה לא כמו לקבל תגובות מפרחים. עד כמה שזה נשמע רומנטי לגדל פרחים - זה ממש לא".

אז: שוטר במחלק הסמים

היום: שף ובעלים של מסעדת RDB (שעומדת להיפתח בשבועות הקרובים)

במשך חמש שנים היה השף רונן דברת בלוך שוטר בימ"ר, יחידה מרכזית של המשטרה שמטפלת בסמים ואלכוהול, ובהמשך הקריירה המשטרתית הפך לאיש זיהוי פלילי. בתום הרומן עם המשטרה נסע דברת בלוך לצרפת ללמוד טבחות. בניגוד לשאר השפים המופיעים פה, ניצנים לקריירה הנוכחית לא הופיעו במהלך הקריירה הקודמת שלו, והוא אף פעם לא חלם שדרכו תתגלגל אל המטבח. "אין קשר בין מה שעשיתי למה שאני עושה היום", אומר דוברת בלוך, "לא גדלתי על זה ולא בישלתי, לא אצל אמא שלי ולא אצל סבתא שלי. זה לא היה תהליך שעברתי, פשוט החלטתי שאני עוזב ועושה משהו אחר. לא הייתי אפילו חובב אוכל מושבע".

בדיעבד היה יותר כיף להלחם בבד גייז או לבשל?
"כל שלב שאתה עובר בחיים הוא הכנה לשלב הבא, וכל דבר שאתה נהנה ממנו מלמד אותך עוד דבר בחיים. זה מה שעשיתי אז, זה היה נהדר וכיף, והשתתפתי במבצעים שאי אפשר לחלום עליהם, עד שבשלב מסוים זה כבר לא היה מהנה. אין ספק שהיום אני ממצה את עצמי יותר, ויצירתיות זה כיף לעומת הפקודות של המשטרה. היום אני נהנה יותר ועושה את מה שאני אוהב. וגם מתפרנס ממה שאני אוהב. זו לא עבודה שאתה אומר בה 'אני הולך לעבודה'. למטבח אתה בא בכיף, אתה חי".

אז: זמר אופרה, צלם ודייל אוויר

היום: שף ובעלים של מסעדת הדסון

הקריירה של השף עמיר אילן רצופת התנסויות: היא התחילה בלימודי רפואה, אך לאחר שנה הרגיש שזה לא הייעוד שלו. הוא למד צילום בקמרה אובסקורה, למד באקדמיה למוזיקה של אוניברסיטת תל אביב וגם לימודי אופרה בקונסרבטוריון באוסטרליה, אך גם את זה נטש. שבע שנים היה דייל אוויר, ועל הדרך סחב ביצים מיוחדות מאוסטריה, גבינות מוויסקונסין ויין מצרפת.
"כל החיים התחפשתי וחיפשתי דברים אחרים", הוא מודה, "אבל תמיד הייתי שף והאוכל היה האהבה האמיתית, ובסוף נכנעתי לזה. כשהגעתי למקצוע הזה הוא היה בתחתית הסטטוס החברתי, אפילו להיות מתקין תריסים היה מכובד יותר מלהיות טבח. רק כשהייתי דייל אוויר והסתובבתי בעולם הבנתי שבעולם המקצוע נראה אחרת לגמרי". הוא למד טבחות בניו יורק והמשיך לעבוד עוד שלוש שנים בחו"ל, עד שחזר לארץ והיה לשף של מסעדת דיקסי.

בדיעבד מה יותר כיף - לשרת אנשים במטוס, לצלם, לשיר אופרה או לבשל?
"דבר אחד ברור, מכל שאר הדברים נמאס לי, ומלהיות שף לא נמאס לי. כאן שום דבר לא חוזר על עצמו, ובטיסות מעל האוקיינוס האטלנטי הנופים חוזרים על עצמם, והבדיחות של הנוסעים חוזרות על עצמן. בבישול אין מחבת אחת שדומה למחבת אחרת. המטבח לא נותן לך להרגיש כמו פועל ייצור, זו אמנות שמשלבת את כל התחומים האחרים שהזכרתי. אז נכון שהיום אני לא שר, וגיליתי שעל הבמה אני בינוני, ולכן אני לא רוצה להתעסק בזה. בבישול התעסקתי כל הזמן, גם כשצילמתי צילמתי אוכל, לא יכולתי לברוח מזה".

אז: איש היי-טק

היום: שף-קונדיטור ובעלים של Roy שוקולד

קרוב לעשר שנים עבד רואי גרשון בהיי-טק, הוא למד מחשבים ומנהל עסקים, התחיל כתוכניתן ועם השנים התקדם לתפקידי ניהול בכירים. היתה לו משכורת שמנה, רכב מהעבודה, נסיעות לחו"ל ותנאים שופרא ד'שופרא. הכל היה נראה ממש בסדר, עד שיום אחד נמאס לו לשבת כל היום מול המסך עם קרינת הטלפונים והפלואורצנטים והוא חיפש לעשות משהו יצירתי יותר.

בדיעבד היה יותר כיף לתכנת או לבשל?
"הייתי בכלוב של זהב, אבל בסופו של דבר כשקמים בבוקר צריך גם להרגיש טוב, ועם כל המסביב שהיה הרבה מאוד, התוכן עצמו הוא בסופו של דבר מה שחשוב, והוא לא החזיק אותי. אחד ההבדלים הגדולים בין מה שעשיתי אז להיום זה שפעם הייתי מקבל שיחות בחצות הלילה 'מה קורה עם החוזה' ו'מה קורה עם המסמך ההוא', והיום אני מקבל טלפונים 'איזה שוקולד מדהים', ואנשים מוחאים לי כפיים בסוף סדנת שוקולד. זה פידבק שעוזר לי ליצור ולהמשיך להפיק דברים חדשים ויצירתיים. בניגוד למה שחשבתי ופנטזתי, אני עובד היום הרבה יותר שעות והרבה יותר קשה, אבל את ההנאה בעבודה שלי היום אין מה להשוות לעבודה שלי אז".