אמהרית למתקדמים

מן הידועות היא כי לב שבור מצנן את התיאבון. כיוון שרוב חבריי דחו את הצעתי לארוחה אתיופית בבוז, ואף השתמשו בעלבונות, פניתי לזו שבורת הלב בידיעה כי דעתה מבולבלת עליה וכי תסכים לאכול גם חול אם תתבקש, ממילא לא תבחין בטעם.
מיד כשהגיעה שקעה במיטתי במבט מלא תוגה, ואני נפניתי ליצור קשר עם אינג'רה, המסעדה האתיופית שפתחה רחל מלסה כדי להכיר לקהל הצברי את מטעמי המטבח האתיופי. ביקשתי את כל מה שיש בתפריט, ומה שיצא הוא שני תבשילי בקר ותבשיל עוף (40 שקל האחד), המגיעים בליווי תבשילי ירקות ואינג'רה, שהוא לחם אתיופי מקמח טף. "תוך 20 דקות", אמרה לי האתיופית החיננית שענתה לטלפון, שאף התברר שגרה פעם בבניין שלי וגילתה בקיאות באורחות השכונה.

מאחר שבאינג'רה מקבלים רק כסף מזומן, יצאתי אל הבנק הקרוב לבקש שטרות והשארתי את שבורת הלב מונחת על המיטה כשאני מקווה לטוב. 45 דקות אחר כך יצאתי שוב, הפעם על מנת לחלץ שני ילדים אתיופים דוברי אנגלית מפינת הרחוב. החלפתי חבילות בשטרות לנגד עיניהם החשדניות של העוברים והשבים ושבתי אל הבית.

שלוש קופסאות הקלקר הגבוהות נפתחו וגילו צבעוניות עליזה של בשר ותוספות ירקות כדלקמן: עלי מנגולד, מחית עדשים כתומות, מחית אפונה, חתיכות תפוחי אדמה, גזר וכרוב צהבהב. בכל קופסה נחה גם אינג'רה מגולגלת, צבעה אפרפר ומרקמה כשל לחוח תימני.

והרי הרשמים: ראשית, ברצוני להביע את תנחומי הכנים לעדה האתיופית, על שייצרה את הלחם הכי פחות טעים הידוע לאדם. בהחלט מדובר בהישג מרשים, שכן רבים ומגוונים הם הלחמים. מן הצ'פאטי ועד הטורטייה לא נמצא קמח אפרפר, חמוץ ובעל טעם כללי של חול שכזה. אם כי חייבים לציין כי מרגישים את העובדה שהוא מכיל ערכים גבוהים של חומצות אמינו, ברזל, סידן ושאר מרכיבים תזונתיים בלתי משמחים.

שאר המזון דווקא מצא חן בעינינו, למרות מוזרותו הכללית. הבשר - גם העוף וגם הבקר - היה רך והתפלש ברוטב אדום מעניין, המורכב מעגבניות, שום ותבלון מעט חריף. מנת בקר אחת הכילה חתיכות בשר, והשנייה הכילה בשר טחון הדומה לבולונז שעל הספגטי. מחיות העדשים והאפונה היו מצוינות, וכך גם שאר הירקות.
"בסך הכל זה טעים, אבל אני לא חושבת שהייתי עושה את זה שוב", אמרתי לשבורת הלב. "זה מה שאמרה המשפחה שלי כשאכלנו במסעדה אתיופית", היא ענתה, "אבל לי יותר טעים עכשיו, אז אולי זה טעם נרכש". יכול להיות שהיא צודקת. יכול להיות גם שהעובדה שלא אכלה כלום כבר כמעט שבוע משפיעה על שיקול הדעת ועל חוש הטעם שלה.

בעוד אנו מכרסמות את הירקות נזכרתי בסטארבינג מרווין, הילד האתיופי שנשלח לסאותפארק אחרי שהילדים ראו פרסומת שבה הובטח שעון למי שמממן ילד אתיופי. זה הצחיק אותי, וגם את שבורת הלב. ואם הצלחתי להצחיק את שבורת הלב, הטייק אוויי ממסעדת אינג'רה הצדיק את עצמו.

אינג'רה. בן יהודה 9 תל אביב. טל' 7822047- 050/077. משלוחים: א'-ו' 12:00- 21:00 (10 שקלים דמי משלוח).

שירות: חביב

זמנים: עד 45 דקות

אריזה: קופסאות קלקר אסתטיות

בעד: אוכל משביע ולא משמין

נגד: אבל דגן הטף אינו מרנין

תמורה לכסף: כמעט

שורה תחתונה: להרפתקנים בנפשם