שיר הלל למטבח המזרח אירופאי

אני לא זוכר מתי יצא לי ככה סתם לשבת בבית יותר משעתיים רצוף. העבודה הזאת במטבחים שואבת ממך כל שנייה פנויה. קמים מוקדם בבוקר היישר אל הקפה שחור במטבח, ממשיכים לתוך ניקוי הדגים, חיתוך הבשר, קילוף הירקות, הכנת הרטבים, סידור הפסים, הכנת המיזאנפלאס, סיגריה, עוד קפה, אופטלגין לראש סילברול לכוויה ובלי ששמת לב חושך בחוץ, אתה מסריח ועף הביתה בשארית הכוחות, זאת כמובן בתנאי שלא עצרת בדרך לשתות בירה או מה שנקרא אצלנו בעבודה "פינה מאוחרת".

הנס קרה, אלוהים נענה לתפילותיי, אני חולה. יותר נכון הייתי חולה. שפעת גורמה תקפה אותי, וכמו כל חייל טוב ופחדן נכנעתי בשמחה. נפלתי על משכבי, מיררתי על מר גורלי, הצקתי לאישה שתכין מרק. קיבלתי בתמורה מרק מזוויע מאבקת מרק של חברה שהעיסוק הצדדי שלה הוא הכנת סיליקון לתעשיית הניתוחים. בקיצור השמחה גדלה, חליתי עוד יותר.

"חייב את עזרתך" ספק אמרתי ספק התחננתי, רוב הסיכויים שייבבתי. "מרק עוף אמיתי בדרך אליך" אמרה לי אמא, שבימים כאלו מתגלה כגברת אמא ודר' מהגיהנום. "לא מספיק" אמרתי, "רוצה עוד" דרשתי בחשש. "התרופות בדרך אליך". ניתוק.

לשם הבהרה ידוע לכל שכשחולים התאבון פוחת, הבטן כואבת, הבחילה גוברת, ההקאה עומדת בקנה, והשירותים הם חברייך הטובים ביותר, אז זהו – שלא. אני החולה שכל אמא רוצה, אוכל בלי סוף, מתחזק לאיטי ונהנה מהשהות בבית מול הטלוויזיה עם עוד עונה של "אבודים" "סופרנוס" "ריקי לייק".

שלא תבינו לא נכון, אין לי בכלל תלונות, החיים בסה"כ יפים, טעימים ומספקים אבל אין בוקר שלא מתחיל בקללה עסיסית ובתפילה כנה לקדוש ברוך הוא שייתן את האפשרות להשאר בבית בלי ההצקות בפלאפון ובלי הריח הלא מוגדר שיש – כמו אצל רופאי השיניים אגב – במטבחים.

דגים כבושים ומלוחים הונחו כלאחר כבוד על צלחת פלסטיק חד פעמית שהקשר בינה לבין איכות הסביבה מקרי לחלוטין. שמן הוזלף, בצל ירוק ולבן התווספו בחיבה וברצון. "הסלוטקי" נפלאים, פלמידה לבנה ואדומה, הרינג, מתיאס, שמאלץ הרינג. לחם שחור רוסי וכבד, חמאה צהובה ומלוחה, פרוסה של בצל סגול, ובשנייה אתה הבן אדם הכי מסריח בעולם, אבל אין חשש בירה טובה וקרה מערבלת את הריח.

"אתה עדיין מריח כמו פח אשפה" אמרה האישה בעודה עומדת להתעלף. "זה בסדר, אין חשש, הקורנדביף עם הלטקס יעלים את עקבות הבואש מהפה." ואכן לביבות תפו"א חמימות ופריכות הוגשו עם קורנדביף ביתי עשוי משפונדרה של עגלה צעירה ובליווי עדיין אך מתמסר של קרם חזרת לבנה, חרדל חריף מתוק ומלפפונים חמוצים מפוצצים גרגירי כוסברה ושמיר. מסעדת אלימלך בוולפסון תל אביב מגישה "קניש" שזה בעצם לביבות תפו"א בשריות. אפשר לאכול ולמות עם חיוך.

האישה איבדה הכרה. "מצויין" פניתי לעצמי "זה הזמן להאביס את עצמך בעוד חטיף נחמד" עניתי לעצמי. המחשבות בראש התחלפו במהירות "הלוואי והאישה עדיין היתה בין הנושמים, חייבים להחליף ערוץ בטלוויזיה". השלט הרחוק פשוט רחוק ממני, מה לעשות? אין ברירה נשארים לראות שידורים חוזרים של גלגל המזל.

כבד קצוץ עמוס בשמאלץ איכותי, סלט ביצים עם שמנת מתוקה ואפונה, פרוסות דקיקות של לשון עגל עם חומץ יין אדום, אגב, במסעדת אמצע הדרך, מגישים קציצות לשון מטריפות. ואם כבר מדברים על מסעדות, מסעדת "מול עדן", עליה השלום, הגישה גריוועלך שזה למעשה עור של עוף מטוגן ופריך, מתפוצץ בפה ומזכיר לשם מה באנו לעולם.

עדיין לא דיברתי על יציקת החמין – צ'ולנט – עם השעועית, הביצים, תפוחי האדמה והפפריקה המתוקה, קרפלך וקניידלך, גפילטע פיש, הבשרים המעושנים (חיפאים ובכלל לא לוותר על הקוסטיציה של מעיין הבירה) ואחרי הכל לקנח בקומפוט מתקתק עמוס תמרים ושזיפים, סוכר ומיץ לימון. גודאר, הבמאי הצרפתי, אמר פעם שמבחינתו הוא רוצה להיות נצחי ואז למות, אז כפארפרזה למשפט האלמותי אני אומר:"לטקס, כבד קצוץ, קרפלך מטוגנים עם המון בצל, ולמי לעזאזל איכפת למות..."

1 קילו שפונדרה או ברוסט
2 ליטר מים
200 גר מלח גס
50 גר' סוכר
15 גר מלח ורוד (בתי מרקחת, אחרת אי אפשר להכין)
3 שיני שום
10 גר תערובת תבלינים

תערובת תבלינים (תכינו הרבה לא מתקלקל)
1 כף פלפל שחור
1 כף פלפל אנגלי
1 מקל קינמון
10 עלי דפנה
1 פלפל שאטה

הכנה:
1. טוחנים את כל התבלינים יחד לאבקה.

2. מניחים את הבשר בקערה גדולה עם כל החומרים. מחכים בסבלנות ארבעה ימים. אחרי ארבעה ימים מוצאים את הבשר מהקערה ומעבירים לסיר עם מים נקיים. מבשלים בין שעתיים לשלוש. מצננים בתוך הנוזל. אוכלים חם או קר.

1 קילו כבדי עוף
11/2 בצל לבן
100 גר שמאלץ
7 ביצים קשות

הכנה:
1. מטגנים בשומן האווז את הבצל הפרוס באיטיות. הבצל יזהיב לאיטו וישחרר את כל המתיקות האגורה בתוכו.

2. מקפיצים את כבדי העוף רק להשחמה ומוסיפים לבצל.

3. הכבד, הבצל והביצים הקלופות עוברים למג'מיקס, נטחנים בפולים עדינים. מלח ופלפל שחור.

גן עדן עלי אדמות.