"ספגטים", בדיוק מה שחשבתם

מזה עשור וחצי מסעדת "ספגטים" מציע ללקוחותיה פסטות מגוונות במחירים עממים. מאז ימיה הראשונים, לפני 16 שנים, הספיקה נקודת החן הזו להתרחב ולהתפתח לרשת המונה היום כ-19 סניפים ברחבי הארץ. חינה של המסעדה היה תמיד בחוסר היומרנות שלה, בפשטות ובכך שמי שפקד אותה, ידע תמיד בדיוק למה לצפות: צלחת פסטה נחמדה במחיר שווה לכל נפש.

לאחרונה החלה הרשת בתהליך מיתוג חדש. בעזרת משרד הפרסום "זרמון גולדמן DDB”, הידוע בקמפיינים הפרובוקטיביים שלו, מנסה רשת "ספגטים" לשנות את השפה התקשורתית שליוותה אותה לאורך השנים ויוצאת בקונספט חדש המבוסס על החיבור שבין אופנה לאוכל.

במסגרת המהפך שונה הלוגו, רעננו התפריטים והוכנסו מנות חדשות לתפריט כשקו המחשבה המאחד את כל החידושים הוא ליצור משוואה ישירה בין "ספגטים", המייצגת מבחר מנות של אוכל איטלקי מודרני, לבין אווירת קז'ואל מהנה ובעלת טעם טוב.

החוויה החזותית שמציעה הרשת בשלטי הפרסום והן בתפריטים, בעקבות המהפך, כוללת תצלומים של אנשים מחוסרי ראש, הלבושים בהידור יחסי, כשכל אחד מפרטי הלבוש מוכתם ברוטב שונה. את מבחר הפסטות ברוטב עגבניות מייצג כתם ורדרד, את הפסטות בשמנת מייצג כתם לבנבן ורוטב על בסיס שמן זית בכתם ירקרק.

שימי דגן, מנהלת השיווק והפרסום של הרשת מסבירה "הכתם בא לייצג טוויסט שאומר בעצם ש'ספגטים' לא מציעה רק אוכל איטלקי קלאסי אלא יש במנות גם קטע של פיוז'ן שהופך את האוכל למודרני".

המנות של התפריט החדש שעליהן אחראי השף אליאב גולדנברג, גם הן נבנו על פי קונספט ה"אופנה" שבא לידי ביטוי בצבעוניות המנות. מהתפריט החדש נטעמו שתי מנות ראשונות: ארנצ'יני- כדורי ריזוטו, רוקפור, פיקורינו, מוצרלה, עירית, ופטרוזיליה, המוגשים על בסיס של עגבניות טריות ושרימפס פנקו שהוגש על מצע של עלי בייבי ברוטב וינגרט קלאסי ואיולי לימון. הארנצ'יני התגלה כמנה חביבה בשל השילוב של הכדור רווי הטעמים עם העגבניות הטריות שהעניקו לו רטיבות נעימה, את השרימפס, לעומת זאת, מוטב היה להגדיר כמנת ילדים שכן הטיגון בפירורי הלחם הפך אותו למנה סטנדרטית חסרת עוקץ.

שתי המנות העיקריות שטעמנו היו "קרמה ספינצ'י"- ספגטי בקרם תרד, שמנת, חמאה, גבינת פטה, שום, אגוזי מלך ואגוז מוסקט ורביולי במילוי פטריות כמהין וריקוטה ברוטב שמנת פטריות, שנבחר בהמלצת המלצרית. הקרמה ספינצ'י לא נעים לומר, היתה מנה בלתי אכילה בעליל. אמנם צבעה הירוק שעוטר בפירורי גבינה לבנים היה מלא חיים, אך כבדותה של המנה וחוסר המעוף שבשילוב מרכיביה, הותיר את הצלחת מלאה כמעט כפי שהוגשה. את מנת הרביולי אכלנו, בעיקר תודות לטעמן של פטריות הכמהין, אך גם היא היתה מנה כבדה שלא תאמה את הציפיות. בכל זאת, בכמהין עסקינן.

שני הקינוחים, סורבה פירות יער ופסיפלורה וטירמיסו, חידדו את השורה התחתונה. “ספגטים" תמיד היתה וכנראה לעולם תישאר מסעדה שמציעה פסטה נחמדה לכל המשפחה ותו לא וכנראה ששום פרסום פרובוקטיבי לא ימנף את העובדה הבסיסית הזו.

"הכר את עצמך" קרא סוקרטס וזו בהחלט המלצה טובה לכל אחד. "ספגטים" שינו תדמית ומהשינוי הזה עולה ריח חריף של שחצנות הגורם געגוע לסניף המרווח, הראשון של הרשת, ששכן ברח' יבנה בתל אביב, שבו תמיד ידעת לצפות בדיוק למה שקיבלת בסוף. נראה שאטריית הפסטה של "ספגטים" התארכה הרבה יותר מידי, ניסיון החיבור הזה, בין אפנה לאוכל, לא עובר ושם את "ספגטים" במקום שלא מודע לעצמו, שיוצר פער בין החזותי לקולינרי כשהיתרון הוא לטובת החזותי.