עסיסי, מוצלח וטעים: תפריט החתונה של חוות התבלינים בגלבוע

תל אביב באמצע אוגוסט, יום חמישי בצהריים, אוספים את החברים, מעמיסים אותם לאוטו ועולים צפונה. כמה צפונה? עד לחתונה של החברים הטובים שלנו בגלבוע. מי עושה חתונה בגלבוע? שאלו אותי התל אביבים שנבהלים מהמחשבה לעבור את צומת גלילות. אבל אני, שניחנתי בחברים מכל קצוות הארץ, כבר רגילה למרחק. הסברתי למבוהלים שהם גרים ביוקנעם, ועם כל הכבוד, הם לא יגיעו למרכז במיוחד בשבילי.

הגעתי לחתונה בליווי חששות אדירים לגבי האוכל העומד להכנס לפי. יסלחו לי תושבי הצפון, אבל לא תמיד עוקבים שם אחרי הטרנדים. אם ממש תחפשו תוכלו למצוא בצפון לא מעט מקומות שמגישים אוכל מוקרם.

חוות התבלינים שבגלבוע קיימת כבר 14 שנה כמסעדה ובשבע השנים האחרונות פועלת בתחום האירועים. האירועים המתקיימים במקום יכולים להכיל עד 350 איש במרחב החיצוני למסעדה או עד 100 איש בתוכה. השפית במקום היא פנינה מס, שלמדה תוך כדי עבודה ברחבי העולם החל מניו יורק, טוסקנה ופרובנס שם קיבלה את ההשראה לבישול שלה. המחירים למנה ממוצעת הם 210-230 ש'.

את תחילת האירוע העברנו בנישנושים שהביאו איתם דרישת שלופ משנות ה- 80, עם מעט נקודות אור. פטריות ממולאות עשבי תיבול ואגוזים היו נחמדות בביס הראשון אבל התגלו כרכות מדי ולא מעניינות בעליל. עוד נטעמו - שיפודי פרגית על ענפי רוזמרין שהיו עסיסיים וריחניים אבל קטנים מדי למנשנשים כמוני שנאלצו לחזור לדוכן עוד פעם כדי ליהנות מהבשר. לידו עמד דוכן קבבונים בלחמניה, שמרוב שהיו קטנים (בקוטר של משמש) גם אותם פגשתי שנית (ושלישית), אבל היו טעימים, רכים וחמימים במידה.

אנטריקוט מציל חיים. זו המנטרה שבעלי קייטרינג ואנשים שמתחתנים צריכים לשנן. המנות העיקריות יזכרו לטובה בעיקר בזכות האנטריקוט המשובח שנח לי על הצלחת. ביקשתי חתיכה בדרגת מדיום, שהגיעה מדויקת ואפילו בתוספת חיוך. כאן כולם אוכלים אותו אדום ולא מחכים שיתייבש. עוד טעמתי את פילה הבורי בקולי עגבניות שהיה הצלחה מסחררת בגלל העובדה שהרגיש טרי והקולי המרענן רק הוסיף לפינוק הדגי.

בעניין התוספות לא יצאתי מופסדת: ניסיתי את סלט הטאבולה קינואה שבערבוב עם רוטב הקולי עגבניות (של הדג) היה הסלט המנצח של הערב, וגם רטטוי ירקות מתובל בעשבים ריחניים היה מבושל במידה ולא סמרטוטי כמו שבדרך כלל מוצאים בחתונות. הנסיון האחרון היה סלט כרובית עם סויה ושומשום שחור שהיה קליל, מרענן ומלוח במידה, אבל ממש לא התחבר לטעמים של הערב. חבל.

החלטתי להעביר את הרצון שלי למתוק בקינוחי ביסים כי לא עניין אותי לשבת ליד שולחן ולאכול בנימוס את עוגת הגבינה ברוטב פירות יער, שהחברים דיווחו שהיתה מוצלחת. טראפלס שוקולד איכותיים משוקולד מריר וטרי היו הצלחת הערב בתחום. גם אבטיח ומלון (כמה פשוט-ככה טוב) הצליחו לגרום לי להתפנק בלי לנגוס מהטארטלטים שנחו על עמדת הקינוחים. פשוט לא היה צורך.

אחת בלילה. הגעתי לשלב כואבות-לי-הרגליים-ואני-לא-רוצה-להפסיק-לרקוד. השלב שאחריו חייב כבר עצירה לשם מנוחה. האלכוהול בדם עדיין ממשיך לזרום אבל אני כבר חושבת על הדרך הביתה. טוב שהגישו פלאפל כדי לכבות את השריפה של האלכוהול. הפלאפל לא היה ממש חם (אכזבה) וקצת רכרוכי למרות שהיה מתובל וטעים. הצלה בפיתה לסיום ערב של אוכל עסיסי ומוצלח עם הרבה תבלינים.

בתפקיד הרבע עוף: אנטריקוט, שכדאי שיהיה בכל חתונה

עומסי תנועה: התור לקבבונים בהתחלה

אל תוותרו על: אין מה לעשות - האנטריקוט מנצח בגדול

כיסוי לצ'ק: אפשר לומר שיש אוכל טוב בצפון (למעט הראשונות)

וטיפ לסיום: חתונה בלי סיבוב נוסף של אוכל בלילה לא יכולה להתקיים לאורך זמן. בשעה 12 בלילה – ולא משנה כמה אכלתם קודם – תהיו רעבים וכנראה גם שיכורים. נקניקיה בלחמניה, פלאפל או כל ג'אנק אחר (וחייב שיהיה ג'אנק) יספקו את הסחורה.