האישה היפה ביותר בעולם קידמה את פני, בחתונת יום השישי בחצר ביתם של הזוג במושב. היא חצי יפנית-חצי קנדית ואי אפשר היה שלא לבהות בה בשמלתה הרקומה. גם בהיבט הקולינרי החתונה היא בלתי רגילה. מסיבות כאלה ואחרות, נפטרנו מענייני החופה ויחד איתם גם מההכרח לשכור שירותי הסעדה כשרים, דבר שהבטיח שביעות רצון מהטעימה הראשונה.
קייטרינג 'גרציא' הוקם בשנת 2002 ע"י מיכל גרציאני, בשיתוף אחיה ישראל. מאז ועד היום השפית האחראית היא דניאלה ניר פז, שהתנסתה בלימודים קולינריים בליון ועבדה בארץ בכמה מסעדות שוות, כמו 'קרן' למשל. את הקייטרינג מגדירה גרציאני כ"מטבח שף עונתי, המתייחד משאר המקומות, בכך שלא תמצאו בו תפריטי שטנץ, מכיוון שכל לקוח הוא קצת שונה". אירועים עד 600 איש. מחירים נעים בין 230- 320 ש' למנה.
מספר המקומות המוגבל באזור קבלת הפנים, הביאו את גרציא לוותר על דוכנים ולהתמקד במסתובבים. המגש הראשון שנבדק, היה טאפאס ברבוניה מטוגנת ברוטב צ'ילי חריף. הפריכות מדויקת, הטריות מורגשת, אבל רק הרוטב הרגיש קצת כמו כזה שהגיע מתוך בקבוק תאילנדי מהסופר.
צלוחית קטנה של אטריות זכוכית עם פרוסות של סלמון נא ואצות וואקמה, הגיעה לידיי בעקבות ריח השומשום שעלה ממנה. אכילת המנה בעמידה היתה מעט מאתגרת וקצת הסתבכתי עם האטריות הארוכות, אבל הטעם העדין של הדג הטרי גרם למנה להיות מוצלחת במיוחד במליחות עדינה. הניסיון השלישי והאחרון היה סלט קלמרי עם עגבניות ובצל שהיה מרענן, עסיסי ומבושל במידה הנכונה.
עכשיו, כשהציפיות כבר גבוהות, אסור להם לאכזב אותי בעיקריות. אני שומעת את האנטריקוט קורא אליי, ממרחק אדיר של כמה עשרות אנשים שעמדו בתור, שהזכירו לי שלעריכת חתונה בבית במושב יש מחיר. התשלום מגיע בצורת שתי עמדות אוכל בלבד, שלא הצליחו לתת מענה מתוקתק מספיק ל-300 האנשים ששמעו את קריאת האנטריקוט יחד איתי.
לבסוף הגיע הבשר לצלחת, סגור מבחוץ, נטול כל שומן מסביבו, לא לפני שעבר עוד צריבה קטנה על הפלנצ'ה, אל מול עיניי. האנטריקוט היה טוב, אבל לא מושלם, טעים, אבל לא מצוין. עסיסי אבל משוייש מדי. לעומת זאת הפירה בצד היה כמו שצריך, החמאה עשתה את העבודה.
פילה הסלמון, שהוגש על מצע ירקות מוקפצים, היה עשוי טוב, נטול דאגות (כדוגמת עצמות קטנות ומציקות), אבל נראה שהיה מתאים לו איזה רוטב טחינה גולמית, שישבור את הטעם הדומיננטי של הטריאקי. השגתי לי טחינה מדוכן הפרגיות והחציל ושדרגתי את הדג. בדיוק כשחשבתי שלא יכול להיות טוב יותר, הניחו לפני קערת ענק של סלט יווני. כן, זה מבתי הקפה, הפושטי. אבל כמה פשוט, ככה טוב, עם עגבניות קשות, בטעם בלאדי אמיתי וגבינת פטה שמנה ומעודנת.
הקינוחים הגיעו אליי בהפתעה, כשהם נשואים ע"ג מגש ענק שהחזיקו מלצרים שריריים. על המגש נמצאו המון צלוחיות קטנות של כל טוב: קרם ברולה קטן במרקם רך עם ציפוי פציח ודקיק, עוגת גבינה ולימון מתוקה ולא כבדה מדי והמופלאה ביותר: עוגת שזיפים, ברמה אליה אפילו היקיות הטובות ביותר לא היו מגיעות. עסיסית, טריה וחמצמצה. הלכתי לחפש את המתכון.
עד החתונה זה יעבור?
בתפקיד הרבע עוף: שוב מנצח האנטריקוט.
עומסי תנועה: תור רציני שנבע בעיקר מהעובדה שהיינו בבית של חברים (אבל הבשר השכיח את הכל.
אל תוותרו על: המסתובבים המנצחים.
כיסוי לצ'ק: אני את ארוחת הגורמה השבועית שלי קיבלתי.
וטיפ לסיום: שמפניה באירועי אחר הצהריים יכולה להיות אסון, אם לא מצליחים לאכול משהו קודם. נסו לחבור למלצר שידאג לכם (אם יש אירוע עם מגשים מסתובבים) כדי שתצליחו לזכור איך נגמרה החתונה.