בלילה, כשהבית ישן שינה עמוקה, נשמעו קולות של כלים זזים מהמטבח. חשבתי שאולי אני חולמת, אולי זו הרוח ואולי לא צריך בכלל להתעכב על זה, אלא פשוט להדחיק ולחזור לישון.
למחרת בצהרים, כשישבנו סביב השולחן לאכול, לא ניתן היה להתעלם מהאבוקדו שהונח שם אתמול בערב, במצב שלם, וכעת הוא נגוס ומכורסם על קליפתו.
"ילדים, יש עכבר בבית!" יצאתי בהכרזה דרמתית. באמת שניסיתי להראות קשוחה, אבל הטלפון ההיסטרי למדביר החרקים הסגיר אותי. המדביר נתן לי הנחיות מאד ברורות - יש לפעול בכל הכוח ומהר. אין לדעת אם מדובר בעכבר, עכברים, חולדה או חולדות...
אני מודה, התנהגתי כמו נקבה היסטרית. הייתי משוכנעת שחייב להגיע לפה במהרה גבר עם מערך של מלכודות מכל הסוגים והגדלים.לא הבנתי איך המדביר החביב מצפה ממני להזיז את התנור והמקרר, לבדוק מה מסתתר מאחור, להרכיב פיתיון בתוך המלכודות ולהמתין. ומה אחר כך? מה אעשה כשמשהו ילכד שם?
הילדים לעומתי, היו מאד נרגשים וסקרנים לפגוש את חיית המחמד החדשה. פתאום הבנתי שאסור לי להעביר להם את ההיסטריה שלי, אחרת גם הבת שלי תגדל להיות אחת שפוחדת ממכרסמים ובכלל, מאד רציתי להיות גיבורה ולהפגין קור רוח. ואז נעשה הסווי'ץ בראש. החלטתי שלמטבח שלי הגיע אורח, לצורך העניין, רמי - העכבר המקסים מהסרט "רטטוי", ובטח הוא מתייחס אלי בהערצה כמו אל השף גוסטו.
דמיינתי אותו קטן ומפוחד, מציץ בי בסקרנות בזמן שאני מבשלת במטבח, מסניף את הריחות ומתמוגג, ובלילה, מתגנב החוצה כדי לטעום מהיצירות שלי.
בלילה שבין חמישי לשישי הוא נלכד. בבוקר, עם דפיקות לב חזקות, פתחתי את דלת המטבח והוצאתי את המלכודת / כלוב. הערתי את הילדים מוקדם מהרגיל, וביחד צעדנו שלושתנו אל הגינה הקרובה. כשהגענו, הנחנו בעדינות את הכלוב על האדמה ופתחנו לו את הדלת. לשניה אחת הוא הוציא את האף, הציץ ימינה ושמאלה, ואז, ממש כמו ב"רטטוי", פתח בריצה מטורפת וטיפס במהירות על העץ.
זה היה אחד היצורים הכי מתוקים שפגשתי מימי ואפילו ירדה לי דמעה קטנה כשהוא הלך. גם כי רציתי להיפרד ממנו כמו שצריך, וגם מהתרגשות, על כך שניצחתי את הפחד.
היום אני מביאה גרסה חגיגית לרטטוי, בהשראת המתכון מתוך הסצנה, שבה רמי העכבר מכין את הרטטוי ההורס, שמצליח להמיס את ליבו של מבקר המסעדות הקשוח.
רטטוי חגיגי בשכבות
את מנת הרטטוי בסרט הרכיב שף בשם תומס קלר. המנה מורכבת משכבה של ממרח פלפלים ועגבניות ועליה, פרוסות דקיקות של ירקות מסודרים בצורת מניפה.
בגרסה שלי נוספה שכבה של אטריות בתחתית ובחרתי בירקות מעט שונים.
לשכבת האטריות:
כוס אטריות דקיקות
חופן עלי טימין טרי
שן שום כתושה
כף שמן זית
מלח
פלפל שחור גרוס
מעט מים רותחים
לשכבת הפלפלים :
2 פלפלים אדומים
1 פלפל צהוב
5 עגבניות תמר קלופות (חולטים ל5 דקות במים רותחים. הקליפה תרד בקלות)
4 שיני שום קצוצות / כתושות
1 בצל גדול קצוץ דק
חופן עלי טימין טרי
כף שמן קנולה
3 כפות שמן זית
מלח
1/3 כפית סוכר
פלפל שחור גרוס
לשכבת הירקות:
1 זוקיני / קישוא
1 חציל בינוני
1 קולורבי
3 עגבניות תמר
3 שיני שום קצוצות / כתושות
3 כפות שמן זית
חופן עלי טימין טריים
מלח
פלפל שחור גרוס
חופן נדיב של פרמז'ן מגוררת
הכנה:
1. מחממים תנור לחום גבוה 220 מעלות, וקולים את הפלפלים עד שהם מתרככים והקליפה משחירה. מוציאים, מעבירים לקערה ועוטפים בניילון נצמד. ממתינים שיתקררו ומסירים את הקליפות, מתחת לברז מים זורמים. מנמיכים את חום התנור ל180 מעלות.
2. פורסים את הזוקיני, החציל והקולורבי לפרוסות דקות. את עגבניות התמר חותכים לפלחים. משמנים תבנית מרופדת בנייר אפיה בשמן זית ומסדרים את כל הירקות הפרוסים. מזלפים מעל הירקות עוד קצת שמן זית וזורים שום, טימין, מלח ופלפל שחור.
3. צולים בתנור כ15 דקות, עד שהירקות צלויים ורכים.
4. בינתיים, מחממים שמן קנולה במחבת ומזהיבים את הבצל.
5. קוצצים את הפלפלים הקלויים והעגבניות הקלופות ומוסיפים למחבת עם הבצל.
6. מוסיפים שמן זית, שום, טימין, סוכר, מלח ופלפל שחור גרוס.
7. מבשלים כעשר דקות על להבה נמוכה. מערבבים, טועמים ומתקנים תיבול.
8. מכינים את תחתית האטריות: מחממים במחבת שמן זית ומוסיפים שום, מלח, פלפל, טימין ואת האטריות. בוחשים בעזרת כף עץ עד שהאטריות מזהיבות וחלקן מקבלות גוון חום. מוסיפים מים רותחים שיכסו את האטריות ב2 מילמיטרים, לא יותר. מערבבים, מכסים, מעבירים ללהבה נמוכה ומכבים את האש לאחר 2 דקות.
9. להרכבת המנה: מחלצים את "לביבת" האטריות מהמחבת ומניחים במרכז צלחת הגשה. מורחים שכבה של ממרח הפלפלים. מסדרים את הירקות הצלויים לסרוגין, שיחפפו זה לזה בצורת מניפה. זורים למעלה פרמז'ן בנדיבות.
* אפשר לפזר פרמז'ן גם בין השכבות.