פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מקיאטו עם הרבה יומרה בצד

      כדאי לשף של האספרסו בר במלון מנדרין להעיז קצת יותר. אנטי פסטי פריך לא בהכרך מצדיק את הטייטל ביסטרו

      אספרסו בר ברוטשילד היה במשך שנים, האספרסו המועדף על אמא שלי לשבת בבוקר. לפעמים כשהיא היתה ממש מתגעגעת, היא היתה מצליחה לפתות אותי לצאת מהמיטה באמצעות קפה לא רע וקרואסון ממש טוב. כמו כל בתי הקפה של ה'אספרסו בר' גם שלנו היה ממוקם בפינה. היינו יושבות ומסתכלות על ההזויים של שישי בלילה יוצאים מחוריהם.

      מלון מנדרין, או בשמו השני- מלון הגרושים, הוסיף לפני כמה חודשים את אספרסו בר ביסטרו, שמתיימר להיות משהו שהוא בין בית קפה למסעדה. מקום שתוכל לשבת בו בבוקר ולשתות אספרסו, אבל גם לעצור בצהריים ולאכול ארוחה טובה, פשוטה ולא יקרה מדי. על התפריט, אמון היום עידו לב, שבילה את רוב זמנו בהתמחויות במול ים ובקופי בר.

      כך, בשבוע שעבר, מצאתי את עצמי, שוב, עם אמא שלי, שרגילה מקסימום לאספרסו ולקרואסון, ב'אספרסו' של מלון מנדרין. הגעתי עם תקוות נמוכות, כי מה אפשר לצפות ממקום שמוכר כבית קפה עם סנדוויץ' וסלט? הייתי רעבה, וציפיתי לצאת משם באותו מצב צבירה בדיוק.

      האספרסו בר של מלון מנדרין, מקיים את החוק מספר אחד לבתי קפה ומסעדות – לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן, עם נוף מדהים של ים. העיצוב של המקום דומה מאוד לשאר סניפי הרשת: בהיר, נקי ואסתטי, אבל כשמגיעים לתפריט הוא בינתיים בעיקר מבטיח.

      מרק משעמם, קדאיף מטמטם

      למנה ראשונה חלקנו אנטיפסטי (29 ש') וסלט בטטה וג'עלה (39 ש') שהגיע עם גבינת ברינזה עזים. עלי החסה היו טריים והגיעו בליווי רוטב וויניגרט חרדל שלא ריגש אותנו. חבל גם שהברינזה לא הוחלפה בגבינה חריפה יותר שתשלוט במתיקות של הבטטה. האנטיפסטי היה מעולה. על הצלחת נחו סלק, שעועית ירוקה, קישואים וחציל במילוי גבינה ואגוזים. הירקות היו פריכים ותובלו בעדינות והמנה לא טבעה בשמן כמו שלעיתים קורה למנות מהסוג הזה.

      למרות הים הרגוע והעובדה שבחוץ היתה שמש אביבית לגמרי, התחשק לי מרק בטטה (29 ש'- מגיע עם לחם). המרק, כצפוי היה סמיך ומתוק. אבל לא הרגשתי בטעם נוסף ומעניין שיכול היה לתפוס לי את החיך. ובעיני צריך לצפות ליותר כשבאים לאכול צהרים בביסטרו.

      בגלל שאני מאלה שגורסים שאין דבר כזה יותר מדי מתוק, בדקנו שני קינוחים: אצבע שוקולד (26 ש') עם תחתית קראנצ'ית במילוי גנאש שוקולד שנחה ברוטב של שוקולד לבן. היה חסר כאן איזה טוויסט שישבור את המתיקות, משהו חמוץ, או אולי משהו במרקם קצת אחר. התחתית של האצבע היתה קשה מדי ולא הצלחנו ממש לחסל את כולה. חבל. חלקנו גם קדאיף ריקוטה (36 ש'). מדובר בכנאפה אשכנזית טובה עם שבבי פיסטוק ופירות יער. מנה כזאת כייפית לא פגשתי כבר הרבה זמן. היה משהו עגלגל בחמימות הגבינה עם פירות היער, שלא היו ממש טריים, ולמרות זה מדובר בסיום מנצח לצהריים אביביים מול הים.