פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עבדות במלוא מובן המילה

      הכנת החרוסת הביתית הזכירה לרוני קדר את הימים שבהם בנתה פירמידות. מצד שני, אם תתאמצו, תהיו הלהיט של המשפחה. אז לעשות או לקנות חרוסת?

      את המיתון חזיתי כבר לפני שנה, בפסח הקודם, כשהחלטתי שחבל לבזבז כל כך הרבה כסף על מתנות לחג. החלטתי ללכת על תשורה תוצרת בית. דמיינתי את סלסלת המתנות שלי עם ריבה מתותים של סוף עונה, חרוסת ושקית עוגיות שקדים לפסח. את הריבה הכנתי בקלות, בלי הרבה עבודה (למרות שתמיד יהיו אלה שיגידו אחרת). החרוסת היתה אתגר שלקחתי על עצמי בעקבות טור של דורעם גונט ב'הארץ' ואחריו הייתי מותשת בשביל עוגיות השקדים.

      נתחיל מהעובדה שבחרתי את המתכון הכי אימתני ומאתגר. נכנסתי למערבולת שתגרום לי להבין עבדות מהי ועד כמה היו אומללות היו הסבתות שלי בעיראק. אפשר היה להסתפק במתכון סטנדרטי של קצוץ וערבב, אבל לא. אני החלטתי להשתולל.

      קניית חרוסת היא עניין מהיר (צריך רק לדעת איפה וממי). גם אלו שרוצים לעשות חצי עבודה יכולים לקנות סילאן ללא תוספת סוכר ולערבב עם אגוזים טחונים.

      לעשות

      כסף – 2 קילו תמרים מגולענים: 40 שקלים. אגוזי מלך: 25 שקלים. סה"כ: 65 שקלים.

      זיעה – בערך 3 שעות סחיטה הגירו ממני הרבה סבל, עוד שתיים עשרה שעות ערבוב על האש סחטו ממני בעיקר את הסבלנות.

      תוצאה – קילו וחצי חרוסת. אפשר גם לוותר על חלק מהאגוזים ולשמור את הסילאן לשימוש יומיומי.

      זה המתכון של דורעם גונט מ'הארץ':

      חומרים ל-1.5 ק"ג חרוסת:
      2 ק"ג (4 חבילות של 500 גרם כל אחת) תמרים ללא גלעינים
      5 ליטרים מים
      500 גרם אגוזי מלך קצוצים דק


      הכנה:

      1. מניחים את התמרים בקערה, מכסים במים ומשרים למשך הלילה (ככל שההשריה ארוכה יותר, כך יהיה קל יותר לעבוד עם התמרים).

      2. מערבבים את התמרים והמים בידיים, לשים ומפוררים את התמרים עד לקבלת עיסה דלילה למדי. זוהי התחושה הכי קרובה לעבודה בטיט, שממנה נולד מלכתחילה כל עניין החרוסת.

      3. מכינים סיר גדול מאוד ובעל תחתית עבה, ועליו מניחים מסננת פסטה רחבה עם חורים גדולים. מרפדים את המסננת בבד חיתול לא מאוד צפוף.

      4. מעבירים כמה מצקות של עיסת התמרים אל החיתול. אוספים את השוליים וסוחטים, בהתחלה באטיות, את עיסת התמרים דרך בד החיתול, כך שהמיץ ניגר אל הסיר והמוצקים נותרים בתוך הבד. סוחטים את המוצקים הנותרים בכל הכוח, כדי להוציא מהם מקסימום מיץ (ובהקשר של פסח ראו הוזהרתם: זו עבודת פרך). את המוצקים שנותרים בבד מעבירים לקערה נפרדת. ממשיכים לסחוט כך את כל עיסת התמרים, עד שמתקבל סיר מלא במיץ תמרים טהור ודליל, ללא שום חתיכות תמרים מוצקות.

      5. בעלי כוח וסבלנות על אנושיים, וכן קמצנים מופלגים, יכולים להוסיף שוב מים אל המוצקים שנותרו בקערה לאחר הסחיטה, לערבב בידיים ושוב לסחוט דרך החיתול, כדי להפיק עוד מיץ תמרים. בזבזנים חסרי תקנה, או עצלנים שמרגישים על סף שבירה, פשוט יזרקו את המוצקים לפח.

      6. מביאים את מיץ התמרים הדליל לסף רתיחה, מקפים את הקצף החום שנוצר על פני הנוזל ומבשלים על אש נמוכה מאוד עד שמתקבל סירופ סמיך מאוד, במרקם של ריבה. הבישול יארך בין 8 ל-12 שעות, תלוי בגובה הלהבה ובמידת הדלילות של מיץ התמרים ההתחלתי. שעות הבישול האחרונות דורשות השגחה וערבוב מעת לעת, וכן הנמכה מקסימלית של הלהבה, כדי שהסירופ לא יישרף.

      7. לאחסון הסירופ לשימוש עתידי, מעבירים אותו לצנצנות מעוקרות עם מכסה הדוק ושומרים במקום קריר (אם הצנצנות סגורות היטב, הסירופ יישמר במשך כמה שנים).

      8. כדי להפוך את הסירופ לחרוסת, מערבבים אותו עם האגוזים הקצוצים ואז מעבירים לצנצנות מעוקרות.

      לקנות

      כסף – 2.5-13 שקלים ל- 100 גרם.

      זמן – נראה שהסופר עמוס לפני פסח ולכן יש מצב שתבלו שם אותה כמות זמן כמו בהכנת החרוסת.

      תוצאה – יש טובות וכמובן שיש כאלה שפחות. יש מתובלות, פשוטות או מתוחכמות. וכמובן אפשר למצוא חרוסת לכל עדה.

      פסק דין

      מישהו רצה ללמד אותי לקח, על כל הפעמים שבהם אמרתי: "בטח, להכין זה הכי קל והכי פשוט. זה ממש צ'יק צ'ק". עזבו את עניין ההשריה הארוכה, הבונוס הענקי בעונש שקיבלתי היה סחיטת מי התמרים לסיר. ומי שלא סחט תמרים במשך שלוש שעות (!!), לא חווה עבדות מימיו. כל שרירי הידיים שרפו, הפנים התקמטו מסבל, הדיסק של מאיר אריאל התנגן ארבע פעמים בלי הפסקה, והפוזות שהחלפתי תוך כדי סחיטה כדי לא להשתעמם, לא היו מביישות כוריאוגרף ב'בת שבע'. זוועה.

      פסק דין: שיסלחו לי הסבתות הגדולות והדגולות, שבפניהן אני מורידה את הכובע, השנה למדתי לא רק לבשל טוב, אלא גם לקנות טוב.