פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      החיפוש אחר האיטלקיה המושלמת

      גבינת הפטה הרימה את האווירה, אבל הפסטה בושלה יתר על המידה. האחים הדס הזמינו משלוח מאלורה. היה בסדר גמור, לא יותר מזה

      אריזה

      קראו לנו נאיביים, אבל טרם נואשנו מהניסיון למצוא איטלקית טובה (מלבד פאפאס הזכורה לטוב) שגם מבצעת משלוחים הגונים. אולי זו הסימפטיה הבלתי נגמרת לפחמימות ואולי דון קישוטיות מובנית באופי שלנו, אבל התוצאה היא שהחלטנו לנסות שוב את מזלנו והתקשרנו למסעדת אלורה. אחרי שיחה עם טלפן אדיב במיוחד ופחות מחצי שעה על השעון הופיע השליח עם השקיות החביבות.

      מיקוד

      אם יש משהו שעורר בנו תקווה בקשר לאלורה, הוא התפריט הממוקד שלהם - פוקצ'ה, סלטים, פיצה, פסטה וקצת מנות עיקריות אחרות. זו התחלה של משהו שאפשר להאמין בו, בעיקר כי היא מנוגדת לתפישת השפע הישראלית שבה מסעדה שלכאורה מתמחה בכמה שיותר מנות היא טובה יותר. אנחנו הזמנו פוקצ'ה, שתי פסטות, מנת כבד וסלט, שאמורים להיות הליבה של המסעדה. הן היו נדיבות, ארוזות בסדר גמור והגיעו כאשר הן עוד רותחות

      לחם

      מכיוון שאי אפשר בלי לחם, הזמנו פוקצ'ה עם שלושה מטבלים (26 שקל) - ממרח זייתי קלמנטה, שום קונפי ולבנה ועשבי תיבול. הפוקצ'ה היתה טובה - גם אם לא מזהירה - פריכה מבחוץ ורכה מבפנים ועם קצת שום היתה בלתי ניתנת לעצירה.

      סלט

      מה שהאחות הדס אהבה בסלט הסיציליאני (38 שקל) היה לא רק את גודלו (כה גדול עד כי לקחה אותו עמה למחרת לעבודה), אלא בעיקר את עושרו - 3 סוגי חסה, עגבניות שרי, מלפפון, גמבה, בצל סגול, זייתי קלמטה והתוספת שתופסת - גבינת פטה, שהרימה את האווירה.

      פסטה חלק ראשון

      בנוגע לבולונז (46 שקל) היו חילוקי דעות די קשים. השאלה היא למה אתה מצפה כשאתה מקבל מנה של בולונז, והאם היא שווה את הסכום ששילמת עבורה (לא יותר מדי). ושוב, היו כאן חילוקי דעות. כי למרות שהיא לא עשתה שום דבר רע, הפסטה (פנה) היתה רכה מדי (איפה האל-דנטה?) ונדמה לנו שעם לא הרבה מאמץ ופחות או יותר באותו זמן היינו מכינים מנה לא פחות מוצלחת. לא כי אנחנו כאלה בשלנים; כי בולונז זה ממש פשוט.

      פסטה חלק שני

      גם הפסטה הים תיכונית (44 שקל) היתה רכה מדי, אלא שבניגוד לבולונז היה בה שילוב טוב בין רוטב עגבניות לפסטו וגבינת פטה (ההיא מקודם). כזו, לצורך העניין, לא היינו מצליחים להכין כמו שצריך.

      כבד

      העיקרית הכי מעניינת באלורה נראתה הכבד עוף ותפוחים ביין (54 שקל). למרות שהכבדים היו עשויים מדי היא נשארה עסיסית, הרבה בזכות הרוטב והמרכיבים שלה - פטריות, בצל, תפו"א, סילאן, יין אדום ושקדים שבורים. מעל כולם הבריקו התפוחי עץ שנתנו לה טוויסט.

      שאריות

      זה נראה כאילו השארנו אחרינו הרבה אוכל, אבל זו לא האמת לאמיתה, כלומר אין הדבר מעיד על רמת האוכל (רובו נאכל יום לאחר מכן בעבודה). לא שזו היתה איזו ארוחה איטלקית לתפארת - היה בסדר גמור, לא הרבה יותר מזה - אבל מה שחשוב כאן, כלומר במדור, הוא שהמשלוח הגיע כמו שצריך, כלומר הכי קרוב לאוכל כפי שהוא מוגש במסעדה.