בקצב הראפ

כשאני חושבת על מקסיקו האסוציאציות הראשונות שלי הן (מלבד שפעת החזירים) המון צבע, המון שמחת חיים, המון מקצב לטיני סוער. את כל אלו לא ממש תמצאו בספר הסטרילי והלבן של המגזין Women's weekly שתרגמה הוצאת מודן.

בהפקה נקייה ופשוטת קווים עד כדי שממון, מובאים כאן לקורא הישראלי כמה הייליטיים מתוך המטבח המגוון הזה, מתוך הנחה שמדובר בהיכרות ראשונה. יש כאן שירות מעולה בדמות רשימת חנויות מתמחות בסוף וגם מילון מונחים קטן וכן התאמה שניכר שחשבו עליה לעומק למטבח הישראלי מבחינת מרכיבים. הספר גם הוכשר, מה שבעיני פחות מוצא חן, כי במקרה זה מדובר בסוג של סירוס, וחוץ מזה שקוקי סאן ז'ק שמנמן מעטר את העטיפה האחורית. אופס.

המפגש בין המטבח המקסיקני לציבור הישראלי הוא מאוד אניגמטי בעיני. אמנם נושא הראפ (הטורטייה לא המוסיקה) תפס כאן ובגדול וזו הרי ווריאציה על לאפה, אז זה הגיוני, אבל מעבר לזה, תמיד נראה שיש סקרנות עצומה ורצון להעמיק את הקשר ואיכשהו זה תמיד נתקע. לא ברור למה, כי הרעיון המרכזי – פיתה, אבוקדו, חריף, כוסברה, ליים – נטמעים כאן, לפחות קונספטואלית, בקלות, וכך גם קלות ההכנה, והמזג החם, אבל עם זאת, המטבח העשיר הזה שטומן בחובו המון סוגים של פלפלים, פטריות, דגים ופירות ים ומסורות עתיקות לעין שיעור, משום מה עדיין לא ממש מרגיש כאן בבית, מלבד תרבות הראפ (המאכל). במקום הזה הספר מתפרץ לדלת פתוחה, וניגש ישר לעניין אוכל קדימה אוכל.

אין כאן איזה ניסיון להכניס קצת את הקורא ההדיוט בסוד ההיסטוריה של המטבח הזה, בזרמיו השונים, לעמוד קצת על ההבדלים בין המטבח הקלאסי למטבח הטקס-מקס ובכלל להעשיר קצת יותר. חבל. מה שבכל זאת יש כאן זה, מתכונים מאוד קלאסיים ומוכרים מהמטבח הזה, עם החשודים המיידיים – צ'ימיצ'נגה עם עוף; צ'ילי קון קרנה; וואבוס רנצ'רוס; קסדיאס טונה וגבינה; טאקו בשר ושעועית; גוואקמולי, פהיטס וכמובן – כמה מרגריטות. לצד אלו, יש מעט מתכונים פחות מוכרים (דווקא הפרק הצמחוני מדליק למדי). כולם מוגשים באופן בהיר ומדויק עם מרכיבים שקל יחסית להשיג. ספר שיכול להיות נחמד להתנסות די ראשונית עם הבישול הפשוט, הקל והענייני הזה. שרובו, דרך אגב, עם חריפות ממותנת, כמובן, גם מאוד קוסם לילדים.

בישול מקסיקני. תרגום והתאמה לישראל: אביגיל מייזליק. מודן הוצאה לאור. 85 שקל

חידושים: למי שטרם נחשף לבישול מקסיקני-ביתי יהיו כאן הרבה. למי שכבר מכיר – קצת משעמם.

נוחות עבודה: נוח מאוד. הפרקים מחולקים היטב, לפני כל מתכון מצוין זמן הכנה וההגשה נהירה ונוחה (אם כי ה"טיפ" בסוף המתכונים, איננו כלל טיפ. הוא פשוט למה מתאים המתכון)

מתכון מנצח: פהיטס. מוכר, קל וטעים. עמוד 36

קלסיקה מקסיקנית של רצועות בשר מוקפצות עם פלפלים ומוגשות עם סלסה טרייה וטורטיות.

חומרים:
3 שיני שום כתושות
¼ כוס מיץ לימון
2 כפיות כמון
1 כף שמן זית
1 כף שמן לטיגון
600 גרם בשר בקר חתוך לרצועות
1 פלפל אדום גדול חתוך לרצועות ברוחב 2 ס”מ
1 פלפל ירוק גדול, חתוך לרצועות ברוחב 2 ס”מ
1 פלפל צהוב גדול חתוך לרצועות ברוחב 2 ס”מ
1 בצל לבן חתוך לרצועות עבות
1 בצל סגול גדול חתוך לרצועות עבות
8 טורטיות חיטה גדולות

לסלסה ק?רו?ד?ה:
2 עגבניות נקיות מגרעינים וקצוצות דק
1 פלפלון צ’ילי אדום טרי קצוץ דק
½ כוס כוסברה קצוצה
1 שן שום כתושה
1 בצל קטן קצוץ דק
2 כפות מיץ ליים (או מיץ לימון ירוק)

הכנה:
1. מערבבים בקערה גדולה את השום, מיץ הלימון, הכמון ושמן הזית. מוסיפים את הבשר ומערבבים עד שהוא מצופה בתערובת. מכסים ושומרים במקרר עד השימוש.

2. מכינים את הסלסה קרודה: מערבבים בקערה את כל המרכיבים.

3. מחממים במחבת גדולה את שמן הטיגון ומטגנים את הבשר במספר מחזורים; מערבבים ומטגנים עד שהבשר משחים, מתרכך ומגיע לדרגת העשייה הרצויה. מעבירים לצלחת ומכסים כדי לשמור אותו חם. באותה מחבת מטגנים את הפלפלים והבצלים עד שהם רכים.

4. בינתיים מחממים את הטורטיות לפי הוראות היצרן.

5. מחזירים את הבשר למחבת הפלפלים ומטגנים מספר דקות עד שהכול מתחמם. מחלקים את תערובת הבשר והפלפלים בין הצלחות ומגישים עם טורטיות וסלסה קרודה. אפשר גם להגיש עם גוואקמולי.