סערת רוחות עברה בממלכת הסלטים המוכנים כשנודע על בואו של מתחרה חדש: השף רפי כהן שחבר לסלטי צבר. הטועמים שרגילים לבדוק את הסלטים השונים באופן קבוע, התלהבו במיוחד למשמע השף המחמס - קולות צקצוקים נשמעו באוויר והפיתה יצאה לדרך. הטועמים, שידעו כי השף המהולל שעומד בראש מסעדת "רפאל", הוא זה שהתקין להם את הגרגרים הרכים הביעו קול תומך וביטלו את כל שאר המותגים.
משהו הרגיש קצת מסריח והיתה הרגשה שמרוב שפים לא מרגישים את החומוס. לשם כך, ביקשנו מכמה חברות המייצרות סלטים לשלוח לנו לטעימה עיוורת כמה מהמוצרים המובילים שלהן: חומוס, טחינה וסלט חצילים. החברות שהשתתפו בטעימה היו: מעדני "כיד המלך", סלטי אחלה, סלטי צבר, מעדני מיקי וחברת אדמה. הקריטריונים היו: טעם, מרקם, קירבה למקור והרגשה מעובדת ומשומרת.
כדי לקבל את הדעות הרחבות ביותר השתמשנו בטועמים מכל הסוגים: ג' שהוא אכלן אנין ובריא, י' - אכלן פיינשמייקר, ע' שהיא אכלנית חומוס רצינית ו-ח' שדוגל בטעם טוב ותו לא.
התוצאות היו מפתיעות
בקטגוריית החומוס המוצלח ביותר הגיע למקום הראשון חומוס מסדרת מוצרי מעדני "כיד המלך". הוא היה בעל הטעם הטוב שיותר ש"הכי הזכיר חומוס של שיפודיות" לדברי ג'. בנוסף, הוא היה בעל הטעם הקרוב ביותר למקור, כך קבעו הטועמים.
מיד אחריו, במרווח מאוד קטן הגיעו "סלטי אחלה" עם מרקם מוצלח מאוד ולהם היה הניקוד הנמוך ביותר בהרגשה מעובדת ומשומרת, ולכן אמרו הטועמים שבחומוס הזה יש תחושה שכמעט ואין חומרים משמרים. אחריו הגיע במקום השלישי, חומוס של סלטי צבר (רפי כהן), אחריו במקום הרביעי מעדני מיקי ובסוף: סלטי אדמה, שעליהם נאמר "זה חומוס כמו שמכינים בצורה חובבנית מאוד בבית".
בקטגוריית הטחינה, הגיע למקום הראשון הסלט של מעדני מיקי. לדברי הטועמים, הוא היה הקרוב ביותר למקור, וכן בעל מרקם מושלם של טחינה המתאימה לסלטים "היא לא נוזלית מאוד וגם לא סמיכה".
אחריה הגיעה טחינה של "כיד המלך" שהיתה המוצלחת ביותר בתחום ההרגשה שלא היתה משומרת וכן הגיעה צמודה מבחינת קטגוריית הטעם לזו שלפניה. גם כאן התחשק לטועמת ע' "להוסיף אותה לסלט במקום להכין בבית". במקום השלישי, ולא רחוק משני המקומות הראשונים הגיעה הטחינה של סלטי צבר שהרגישה לטועמים "טעימה במיוחד ולא מעובדת". במקום הרביעי, והרחק מאחור נשארה הטחינה של סלטי אחלה ובסוף הרשימה שוב הסלטים של חברת אדמה.
את קטגוריית החצילים היה יותר קשה לדרג. חלק מהחברות שלחו סלט חצילים נטורל, חלק עם טחינה והיה גם עם מיונז. בסופו של דבר הגיע למקום הראשון המנצח הבלתי מעורער: סלטי צבר (רפי כהן - לבסוף) שהציעו סלט חצילים עם טחינה. הסלט היה הכי קרוב למקור וגם נתן תחושה שהוא הכי פחות מעובד ותעשייתי. רק כאן נחל רפי כהן את הניצחון המוחץ. אחריו היו סלטי אחלה, עם טעם מצוין אבל הרגשה מעובדת מדי, במקום שלישי - סלטי כיד המלך שלכולם ציון בינוני, אחריו מעדני מיקי עם הציון הנמוך ביותר של קרבה למקור ולבסוף: חברת אדמה.
השורה התחתונה די ברורה החיך שלנו כבר יודע מה טוב לו ולא מסתפק כבר בטעמים המעובדים והמשומרים מפעם. החומוס שרובנו אוהבים, הוא בכלל חומוס של מסעדות מזרחיות, כי בתכל'ס, אנחנו אוכלים יותר חומוס של שיפודיות בלי בכלל לשים לב: חומוס עם פלאפל, עם סביח, עם שווארמה ובפיתה עם שיפודים. טעם החומוס הזה הוא יותר משמעותי עבורנו מאשר חומוס באריזה משומרת. לכן, חומוס כמו יד המלך, שטעמו דומה מאוד לטעם המוכר של זה מהשיפודיות, נצרב בחיך שלנו כמוצלח והטעים ביותר.