אוכלים את מישל?ן

ספר חדש הכתוב כמו יומן שנתי שנכתב על ידי ג'יימס סלטר ואשתו קיי, עוסק כולו החיים סביב האוכל. הפרקים מחולקים לפי תאריכים ובכל יום סיפורי אוכל, תפריטים, הסברים על מקור מנה כזו או אחרת וגם עצות ומתכונים.

כותבי הספר, ג'יימס וקיי סלטר אספו במשך זמן רב סיפורים מתוך חייהם. הוא בתור סופר מוערך שאף זכה בפרס פוקנר והיא בתור עיתונאית ומחזאית, שפירסמה מאמרים ב"ניו יורק טיימס" וב–Food and Wine, שניהם טבחים חובבים ומארחים.

היום, סיפורו של מדריך מישלן, שפורסם ביום 23 במאי, עמוד 181.

מדריך מישלן — עבה, אדום ומפחיד, כתוב צרפתית ומכיל סמלים וקיצורים בלתי ניתנים לפענוח — נראה במבט ראשון כמעט לא קריא, קל וחומר לא יעיל, אבל במשך השנים, בגרסאות רציפות, הוא נעשה בן לוויה תמידי שלנו. המהדורות הישנות שברשותנו מכילות בשוליהן הערות על חדרים מועדפים במלונות, מסלולים יפהפיים ומקומות שלא הספקנו לעצור בהם אבל רצינו לשוב אליהם.

בנסיעות אנחנו פותחים אותו תריסר פעמים ביום, ואחר הצהריים — לאחר שנרשמנו לבית מלון — מתקיים טקס בדיקת המסעדות האפשריות לאותו ערב. קריאת השמות לבדה יש בה כדי לעורר ציפייה: Auberge du Quai (אכסניית המזח), Au Plaisir Gourmand (ההנאה האנינה), Le Vivier (ברכת הדגים).

מדריך מישלן ראה אור לראשונה בשנת 1900 כחוברת בת עשרים עמודים על ידי חברת הצמיגים "מישלן" בראשית ימי הנסיעה במכוניות, והוא נועד לסייע לנוהג בציון תחנות דלק, מוסכים ומלונות לאורך הדרך. במשך הזמן נוספו אליו מסעדות. ב?1931 השתנתה עטיפתו סופית מכחול לאדום, ושיטת דירוג של כוכבים, שהונהגה ב?1923 לגבי רמות של נוחות ומחירים, החלה מתייחסת למיטב המסעדות. כשלושים מבקרים — כולם גברים, כולם עברו הכשרה מיוחדת — עובדים במשרה מלאה ומעדכנים את הרשימות מדי שנה. כדי לוודא שלא יזוהו, אין שולחים אותם לעולם לאותו מקום בתוך תקופה של שמונה שנים. הם מזדהים כמבקרים מטעם מישלן רק אחרי הארוחה או השהות במלון, שאז הם מציגים שאלות ובודקים את המטבחים.

מבין הכוכבים — אחד, שניים או שלושה — שמישלן מעניק למסעדות מצוינות, אומרים שהאחד יבטיח לבעלים רמת חיים טובה ושלושה יעשירו אותו. הם נחשקים, וידוע על שפים שהתאבדו כשהפסידו כוכב. שף אחד, אלאן זיק שמו, ירה בעצמו ב?1966, וברנאר לו?א?זו?, שהחזיק בשלושה כוכבים במשך שתים?עשרה שנים, ירה בעצמו ב?2003 כששמע את השמועה — שהתבררה כשמועת שווא — שהוא עומד להפסיד כוכב.

ואולם מדובר ביותר מאשר במידע היכן לאכול ולישון. המדריך מציין גם את מספר התושבים בעיר; את המרחק ממנה עד פריז ועד ערים קרובות יותר; את האתרים החשובים ביותר; ולחמש מאות העיירות הגדולות ביותר הוא מוסיף מפה הממקמת לא רק את בתי המלון והמסעדות אלא גם את בית הדואר, בית החולים, תחנת הרכבת, נמל התעופה, ואפילו מוזיאונים, מתקני ספורט ותצפיות נוף ראויות לציון. יש מדור על יינות אזוריים, ואפילו תאריכים של חופשות לימודים בצרפת כדי שתוכלו להימנע מן הדרכים באותו זמן. עם הופעת היורו והתלכדות יבשת אירופה, נוספו מפות דרכים ראשיות, קידומות טלפון בינלאומיות, ואפילו טבלה המזהה לוחיות רישוי אזוריות וזרות.

קיימים מדריכי מישלן אדומים לארצות אחרות, אפילו אחד לעיר ניו יורק, אבל נראה שהמידע נוטה להיות פחות אמין ואולי אמות המידה פחות גבוהות בהשוואה למדריך של צרפת.

מאת קיי וג'יימס סלטר, ציורים: פבריס מוארו. הוצאת כנרת, 98 שקלים.