זה קרה כמה ימים לפני שהתחיל פה החורף האמיתי. הלב והמלתחה רצו להרגיש סתיו, אבל בלוטות הזיעה אמרו את המובן מאליו: אוגוסט חזר והוא כאן כדי להישאר. פנינו אל נשק יום הדין. הקפאנו את הבית באמצעי מלאכותי והזמנו אוכל שמטרתו היתה לנחם אותנו. כבד, עשיר בתבלינים ושמן אוכל הודי. בגלל שאוכל הודי מזמינים באהבה או לא מזמינים בכלל, החלטנו לוותר על האופציות שיותר מתאימות לארנק שלנו והתקשרנו דרך אתר משלוחה אל האורים והתומים של המטבח הזה, הקרם דה לה קרם של חצי היבשת - טנדורי דיזנגוף בתל אביב. הבטיחו עד שעה, והמשלוח הגיע בדיוק היסטרי של 60 דקות.
כשמזמינים טנדורי כדאי להיפרד מהאסתטיקה לשלום. כאן לא תמצאו את האריזה המפונפנת של אונמי, פה ברוח תת היבשת מגיע האוכל הייבש בשקיות נייר שספגו ממנו המון (אבל המון) שמן והאוכל הרטוב מגיע בקופסאות פלסטיק משהו שבין סתם לא אופנתי לבין משהו שמזכיר מנות קרב.
המאפיין העיקרי של ההזמנה שלנו היה שמן והמון. לרגע היה נדמה שמדובר בכלל באוכל טריפוליטאי. למנה ראשונה הוזמנו פאקורס, ירקות פריכים בציפוי קמח חומוס (28 שקלים). הירקות לא היו פריכים והציפוי הזכיר בעיקר פלאפל, אבל לא מוצלח. שני ביסים מכל אחד מהירקות שמצאנו בשקית הביא אותנו למסקנה שחבל לסתום את העורקים בגיל צעיר ולבזבז קלוריות על המנה הלא טעימה הזאת והיא נותרה יתומה על הצלחת.
מנה ראשונה נוספת שהוזמנה היתה כנפי עוף שעל פי ההזמנה היו מצופות בתערובת ייחודית של תבלינים זנגביל ושום (29 שקלים). יכול להיות, אבל לנו היא ממש הזכירה את אותה תערובת שציפתה את הפאקורס ואם זה לא מספיק, אז מאחת הכנפיים גם הציצה נוצה. בינינו, מי לא רוצה לעוף מכאן בכזה מזג אוויר. למרות שהכנפיים היו יותר מוצלחות מהפאקורס (כשאתם רעבים תגידו לעצמכם שעדיפה נוצה על שערה) המחירים הלא זולים של המנות בטנדורי הביאו אותנו למסקנה שעדיף היה לוותר על שתיהן ולהתרכז בעיקרית נוספת, כי באגף הזה לטנדורי דווקא יש מה להציע.
רגע לפני שעברנו לעיקריות בדקנו גם נאן בשר (29 שקלים). הנאן עמד היטב במבחן הנסיעה והיה מאד טעים. חציו חוסל במהירות, וחציו השני נאכל מבפנים על ידי הלוחמת בפחמימות. נאן הוא המוקש הגדול בדרך למנות העיקריות. רצוי בלעדיו, אבל ממש אי אפשר לוותר עליו.
עיקרית אחת שהזמנו היא עוף טיקה מסאלה (69 שקלים). חתיכות עוף ששחו בנעימים ברוטב האדמדם (ושוב המון שמן). רואים שהעוף והמרינדה נפגשו לפני די הרבה זמן. בשר העוף ספג את הטעמים כאילו נולד בתוכם. היזהרו לא ליפול בצ'יקן טיקה, מנה שמגיעה בלי הרוטב וחבל. המנה חוסלה עד תום.
מנה נוספת שנבדקה היא רוגן גושט, (74 שקלים) כבש בקארי בסגנון קאשמירי קלאסי (בתוספת המון שמן, אנחנו חוזרות על עצמנו, אבל זה באמת המון). המנה טעימה ומושקעת, אבל ממש כבדה. קלאסית לימי החורף, רק היזהרו שלא לנגוס בתבליני הבושם. המנות מגיעות בלי תוספת וחבל, במחירים כאלה היינו מצפות שישקיעו בנו בקצת אורז. מנה נפרדת של אורז ספאד צ'אוול (29 שקלים) היתה ענקית ומצויינת, אבל עדיין למה להתקמצן?
לא זול בטנדורי, והתמורה לא תמיד מצדיקה את המחיר. העיקריות אמנם היו משובחות, אבל אם מדובר היה במסעדה ולא בטייק אווי מישהו היה מקבל את הראשונות בפרצוף. סך הכל הסתכם החשבון ב-272 שקלים שכולל 14 שקלים משלוח. הקינוחים בתפריט של טנדורי לא עניינו אותנו וממילא אחרי כל כך הרבה שמן כל מה שהתחשק לנו זה לישון. קלאסי לחורף, אבל וותרו על הראשונות.