פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הפרד ומשול

      דנה מלמד מבשלת פסטה משפחתית וצבעונית שכל אחד מהילדים יכול להוציא ממנה את מה שהוא לא אוהב

      כמה חיכיתי לסוף השבוע החופשי שלי. בניתי על איזו מסיבה ענקית. לבשתי את בגדי הנשף, הספקתי לנמנם נמנום צהריים וקמתי מוכנה לקרוע את העיר. אבל מהרגע שנכנסתי למסיבה, הרגשתי שמקומי לא שם, ולא מצאתי את עצמי בכלל. הרגשתי זרות מוחלטת ותוך רבע שעה הייתי בדרך הביתה.

      אמנם התפספס הבילוי של שישי בערב, אבל בבוקר, התעוררתי ערנית וצלולה, כיאה למי שהלכה לישון מוקדם, נקייה מכל חטאי העיר. היה זה בוקר שבת שטוף שמש ונעים וידעתי שזכיתי ביום נהדר.

      לקראת הצהריים מצאתי את עצמי בים, שואפת אוויר נקי, נשטפת בניצוצות שעל המים ומתמלאת במחשבות צלולות ואופטימיות.
      מצוידת בתובנות חדשות, המשכתי במסע אופניים שכלל כל מיני תחנות בדרך. לכל תחנה בדרך היה תפקיד חשוב ולאחר שהשמש שקעה, יכולתי לחזור הביתה מלאת השראה.
      נותרה עוד שעה עד בואם של הילדים וכמו תמיד, עלתה הדילמה במה למלא את השעה הזאת.

      הפתרון הקל

      הכי נחמד, זה להשתרע על הספה במרפסת ולעסוק במחשבות, מדיטציה, סתם לבהות ובמילים אחרות, לנצל את החופש עד תום.
      מצד שני, ברור שהילדים יגיעו רעבים וכדאי מאד שיהיה משהו מוכן, אחרת לא יישאר זכר לכל הרוגע הזה ששורר כעת בבית. אני מכירה היטב ויברציה של ילד רעב, תאמינו לי, זה ממש לא כיף.

      במקרים כאלה, הפיתרון הקל והבטוח הוא תמיד פסטה.
      אבל איך אני יכולה להכין סתם מנת ילדים משעממת (שזה פסטה עם שמנת או עם קטשופ) כשאני כל כך מלאה בהשראה ים תיכונית? לא. לא בא לי.
      אז החלטתי לשלב בפסטה שכל כך אהובה עליהם, עוד כמה הפתעות שאהובות עלי. היה ברור שמדובר בלקיחת סיכון, אבל חשבתי שכל אחד יוכל ללקט מתוך התבשיל את מה שמדבר אליו ויזיז את מה שמרתיע אותו.

      בשלב הזה הייתי מאד שמחה לספר שזה אכן הצליח וכך היה. אך זו לא האמת. את האכזבה שנראתה בבירור על פניהם, אי אפשר היה לפספס. הבכורה נעשתה טובה ונשנשה את כדורי המוצרלה והצעיר דלה את העגבניות בלבד. מזל שהשארתי בצד פסטה נקיה בלי כלום.
      אבל למחרת, ארזתי את התבשיל הים תיכוני הזה ונתתי אותו במתנה למשפחה אחרת. שם זה הצליח. ולא סתם הצליח, באמת הצליח. בגדול.
      תחושה של סיפוק ואושר מילאה אותי כשהתבוננתי במשפחה הזאת בשעת האוכל. 4 נפשות זוללות בעונג, מרעיפות מחמאות ומחייכות בהנאה. אז הנה התבשיל שיצא, בהשראת שבת קיצית בתל אביב.

      פסטה רחבה עם עדשים שחורות, עגבניות, חצילים ומוצרלה

      חומרים:
      250 גרם פסטה רחבה מבושלת
      כוס עדשים שחורות
      200 גרם עגבניות שרי תמר (חצי סלסלה) חצויות לאורכן
      3-5 שיני שום בקליפתן
      2 חצילים (רצוי בלאדי) קלופים וחתוכים לקוביות
      150 גרם כדורי בייבי מוצרלה
      1/2 כוס פטרוזיליה קצוצה
      שמן זית
      שמן קנולה לטיגון
      מלח גס
      פלפל שחור גרוס
      כף עלי טימין טרי (לא חובה)

      אופן ההכנה:
      1. מרתיחים מים (בלי מלח). מוסיפים את העדשים, מביאים לרתיחה נוספת ומעבירים ללהבה נמוכה. מבשלים כחצי שעה או עד שהעדשים מתרככות. מסננים, מוסיפים כף שמן זית ומלח ומערבבים.

      2. מחממים תנור לחום של 220 מעלות.

      3. מסדרים בתבנית את העגבניות עם הצד הפתוח כלפי מעלה וכן את השום. מזלפים כמה טיפות שמן זית, מלח גס ופלפל שחור גרוס. אפשר גם טימין טרי אבל לא חובה. צולים כרבע שעה.

      4. מחממים במחבת שמן קנולה ומטגנים את קוביות החצילים. מעבירים לנייר סופג.

      5. מערבבים בקערה את הפסטה, העדשים, העגבניות, החצילים, המוצרלה והפטרוזיליה. מתבלים במלח, פלפל שחור ושמן זית.

      הערה: למי שרוצה לחסוך בקלוריות ובזמן, אפשר לצלות את החצילים בתנור. שמים בקערה שמן זית, מלח ומעט פלפל שחור גרוס, מוסיפים את קוביות החצילים, מערבבים היטב בעזרת הידיים וצולים ב-220 מעלות.