בירוקרטיה אדומה

ברגע שבו הייתי חייבת כבר לקחת אחריות, העמסתי את עצמי על האופניים, מאובזרת בכל הניירת הרלוונטית ודהרתי אל עבר הבניין המאוס המכונה "קריית הממשלה", בכוונה נחושה לבצע את אותם סידורים בירוקרטים שנוטים לדחות עד שכבר אין ברירה. מלאת גאווה על כך שאני סופסןף עושה את זה, לחצתי על מספר הקומה במעלית וטיפסתי למעלה. המקום נראה שקט ונטוש. כצפוי, חוק מרפי דאג לכך שאגיע 2 דקות אחרי שהחבר'ה שם יצאו להפסקת צהריים של שעה.

עשיתי "אחורה פנה" חזרה למעלית. ניסיתי בכל זאת למצוא איזושהי תכלית לטרטור המיותר הזה. בעודי מחפשת אותה, נכנס למעלית גבר גבוה ורחב כתפיים. משהו בהבעה שלו נראה מוכר,אולי מהעבר הרחוק או מגלגול קודם. "היתכן?", חשבתי לעצמי כשהתחלתי להבין את מי הוא מזכיר לי. הייתי חייבת לבדוק. אם אני טועה, חפיף. אז עשיתי פדיחה קטנטנה. לא נורא. "יכול להיות שאתה ג' אזולאי?" שאלתי בקול מהוסס וביישני. הוא לקח שניה לענות. "אם יכול להיות שאת דנה, אז כן. זה אני".

"אחי!" נפלתי על צווארו בהתרגשות של שני אנשים שלא נפגשו 20 שנה. ג' אזולאי ואני גדלנו יחד מגיל אפס עד שש עשרה, גרנו דלת מול דלת והיינו כמו אחים. אמא שלו היתה בשלנית בחסד ובתור ילדה, רבצתי רוב הזמן אצל משפחתו, בעיקר במטבח. ג' היה פרא אמיתי. פרחח קטן. מלך התעלולים. אחד שתמיד מסתבך בצרות, מטפס לאיפה שאסור, נופל, נחבל ורוב הזמן בגבס.

הילדות שלנו בפרובינציה המשמימה אופיינה ביצירת מלכודות מים לעוברי אורח תמימים, גניבת שסק, פילוח מסטיק בזוקה מהמכולת, הטרדת אנשים בטלפון והרבה מכות. ג' היה הילד הרע והפראי ואני התלמידה הטובה, הילדה השקטה והרצינית בעלת הפרצוף התמים. היום, נראה לי שהתהפכו התפקידים.

מאז אותו מפגש, צפים בראשי זיכרונות מהשכונה בה גדלתי, ובהם שזורים ריחות המאכלים המופלאים של גב' אזולאי. טעמים נוסטלגיים שאהבתי ועליהם גדלתי. דלת ביתם, כמו ליבם, תמיד היתה פתוחה. יכולתי להיכנס כאוות נפשי, "למזוג" אוכל אדום ופיקנטי, עטוף במלא פפריקה, שום, רסק עגבניות ושמן (שזה ההיפך מאיך שבישלו אצלנו) ולבלוס מהמטעמים.

הנה אחת ממנות הילדות שאהבנו לזלול בימים ההם, ושילדיי מאד אוהבים בימים אלה.

חומרים:
לאורז:
1/3 כוס שמן קנולה
1 בצל גדול קצוץ דק
3 שיני שום פרוסות דק
1 קופסא קטנה רסק עגבניות (פחות כפית אחת)
2 כוסות אורז
2 כוסות מים
כוס מיץ עגבניות
כף מלח
כפית פפריקה מתוקה
קורט כורכום

לכדורי בשר:
שמן לטיגון
250 גר' בקר טחון
250 גר' עוף טחון
1 בצל קצוץ דק מאד
2 שיני שום כתושות
חצי כוס פטרוזיליה קצוצה
1/2 כוס פירורי לחם
5 כפות שמן זית
ביצה
כפית רסק עגבניות (ממה שנשאר לנו מהאורז)
מלח
פלפל שחור
1/2 כפית כמון

אופן ההכנה:
1. מחממים שמן קנולה בסיר. מזהיבים את הבצל. מוסיפים את השום ומטגנים 2 דקות.

2. מוסיפים רסק עגבניות ותבלינים, מערבבים ומטגנים 3 דקות. מוסיפים את האורז, מערבבים היטב עד שכל הגרגרים עטופים באדום מבריק.

3. מוסיפים מים ומיץ עגבניות, מביאים לרתיחה, מכסים את הסיר היטב ומעבירים ללהבה נמוכה מאד לעשרים דקות.

4. בינתיים מכינים את כדורי הבשר: מערבבים בקערה את כל המרכיבים פרט לשמן.

5. יוצרים כדורים עגולים וקטנטנים.

6. מחממים שמן לטיגון חצי עמוק ומטגנים את כדורי הבשר עד שהם זהובים משני הצדדים. מעבירים לנייר סופג.

7. שמים ערימת אורז בצלחת עמוקה ועליה הר של כדורי בשר.

• אפשר להעשיר את המנה עם עגבניות שרי חצויות שנצלו בתנור עם שמן זית, מלח, פלפל וטימין.