לאלוהי המתכונים שלום:

חשבתי רבות על הטור שיעלה ביום עם הרבה חשבון נפש. כן, גם עבור חילונית שכמותי, כיפור הוא יום אפוף קדושה. הפעם, היתה יותר חשיבות לתוכן מאשר להפגנת ביצועים קולינריים.

חשבתי להזמין איזה רב שיספר על המשמעויות העמוקות של ימי תשובה וכפרות, אבל איזה רב יסכים להכנס למטבח שלי? חשבתי אולי על מישהו מאוד רוחני, שיספר על התבוננות פנימית ואנרגיות קוסמיות שגם זה לא באמת מספיק. ואז עלתה התשובה, ברורה וחד משמעית. גיל (האזרח) קופטש, הוא האיש.

אז סימסתי בנימוס ושלחתי לינק לטור, עשיתי כמה נשימות והתקשרתי. הוא נשמע מרוחק משהו ואני נשמעתי נרגשת משהו, כי כנראה כך הייתי ודברתי מהר ובמשפטים ארוכים. אבל הייתי נחושה לשבור את הקרח ויהי מה. הוא הסכים לפנות לנו בוקר וסוכם שאני אלמד אותו לבשל והוא ילמד אותי משמעויות חדשות ביהדות בכלל ובאשר לכיפור בפרט, ברוח הקופטשית שלו.

אבל אי אפשר לחרוג לחלוטין ממנהגים ואצלי מרכיבים את התפריט עם האורח, גם אם הוא לא מאסטר שף. קופטש נזכר שיש לו חוברת מתכונים אותנטיים של סבתא זלדה זצ"ל, שהמשפחה ערכה לאחר מותה. "תקריא לי מה יש שם" ביקשתי. ואז התחיל מצעד פולניה: "כבד קצוץ, צימעס, קיגל, קרפעלך וכיו"ב". הוחלט שיאללה, הולכים על זה. מתאים בול לארוחה מפסקת יהודית מסורתית.

הוא הגיע בבוקר, הישר מהים, עדיין מעט רטוב ונטול חוברת מתכונים. לרגע נבהלתי, כי על החוברת הזאת אמור להתבסס הטור הזה, אבל כשקופטש הזכיר לי, שהאלוהים נמצא בתוכינו, פשוט ביקשתי ממנו (מהזה שבתוכי) שיעזור לי וידריך אותי.

אחרי מנוחה קצרה במרפסת שכללה תפוח בדבש לשנה החדשה, דיבורים על יהדות ירח וכוכבים ו"זופ" עראק, הצלחנו לגרור את עצמנו למטבח.

זה הזמן להחליף תפקידים. במטבח אני המורה וגיל (שעכשיו כבר הפך לגילי) מכהן על תקן התלמיד. התחלתי משיעור בקילוף וחיתוך בצל והתלמיד שלי נראה חדור מוטיבציה. וגם רעב. גם את משימת ניקוי הכבדים הוא לקח על עצמו ועמד בה בגבורה. כשהוא מקלף ביצים קשות הוא מספר שהיהדות פגשה אותו כשנשלח לגן דתי בגבעתיים. בגיל חמש, הוא כבר ידע לקרוא. את ההארה הגדולה הוא קיבל בגיל 25, בסיני, אז חווה הבנה רחבה ועמוקה של קרבה לאלוהים. שם החל מסע החיפוש והלמידה שלו. את הפרשנויות הקופטשיות שלו לפרשת השבוע, הוא מחבר לחיי היומיום ביקום הפיזי ומפיץ את תובנותיו, בין היתר, לעובדי חברות הייטק.

גילי מתבקש לקצוץ גס את כל מרכיבי הכבדקצוץ ועושה זאת בהנאה. אני שואלת שאלות בנושאי כשרות ולקופטש יש תשובות בשפע, וכל אחת עם אינסוף מסורות ופרשנויות. "איש באומנתו יחיה", הוא מסכם.

אני מכינה את הקיגל עכשיו, לפי תחושת בטן. קצת קינמון, הרבה פלפל שחור טחון, צימוקים, אטריות רחבות של פעם ותפו"ע. גילי מתבקש להעביר את המסה של הקיגל לתבניות והוא בוחר לעשות זאת עם הידיים. אחח, אני גאה בתלמיד שלי.

הפסקת כבד קצוץ במרפסת, הזדמנות לספוג עוד מהפסיפס הרוחני, יהודי, הומוריסטי שמרכיב את הקופטש. כדי להעביר לכם את השפה שלו, אני מצטטת. אז ככה: מסתבר שביום כיפור "יוד הה יהיה מוכן לסלוח לנו על הבלאגנים שעשינו כל השנה. בתמורה, הוא לא דורש הרבה. הוא רק דורש שלעשרים ומשהו שעות נהיה בדיוק כמוהו – רוחניים כאלה, ומלאכיים. סבלניים וסלחניים. כאילו יצאנו ממסאז'". אני בעד.

ריח הקיגל המתקתק כבר מתפשט בבית, על הכיריים מתקרמלים גזרים שנגזר עליהם לעבור למצב צבירה פולני. לידם, משתזפים להם כרעיי עוף תחת ניצוחו של נמרוד הצלם לפי מתכון אותנטי וגאוני בפשטותו של סבתא חיה שלו. באמצע הבלאגן גילי חושף: "בכל אחד מאיתנו חבויה בהמה" עוד הוא מפרט שאצלו הבהמה יוצאת כשהוא נאלץ להתעורר מוקדם בבוקר, למשל. לכן, ביום כיפור, "אנחנו מראים לבהמה שבתוכנו שאנחנו שולטים עליה ולא היא בנו. ובגלל זה צמים" בניגוד לבהמות שמעולם לא הכריזו על צום ל24 שעות או כלבים ששתו רק מיץ עשב חיטה ליום אחד, "אנחנו, יכולים להתעלות מעל זה".

אבל שעת הצום עוד לא הגיעה והתלמיד/מורה שלי כבר ממש רעב ובבית עולה ריח נוסטלגי של ארוחת חג אצל סבתא. אני מגישה לנו מרק צח עם קרעפלך שעיצבנו יחד ומילאנו במילוי עוף, כבד וחזה אווז שהמצאתי בהדרכתו של האלוהים שבתוכי.

התיאוריות של גילי די אופטימיות. במיוחד זו שאומרת ש"אלוהים סולח לנו, כי אין לו ברירה. כי אלוהים זה אנחנו ואנחנו זה הוא."

תבשיל העוף של סבתא של נמרוד מתגלה כשוס רציני. שחום, עסיסי ומלא טעם (אלוהים יודע מאיפה) ועם תפו"א וצימעס ליד, אנחנו די מסופקים. את הקיגל אני אורזת לו לדרך והוא בורח. אני נשארת עם לא מעט שאלות אבל מסתמן שהאורח שלי הוא יותר איש של חידות מאשר תשובות.

חומרים:
250 גרם כבד עוף מנוקה
3 בצלים גדולים פרוסים
2 כפות שמן
100 גרם חזה אווז מעושן קצוץ דק
3 ביצים קשות
מלח
פלפל שחור

אופן ההכנה:
1. מחממים שמן במחבת ומזהיבים את הבצל לאט על להבה נמוכה, עד שהוא מתקרמל ומשחים יפה. מוציאים.
2. מחממים את אותה המחבת. מוסיפים את הכבדים ואת חזה האווז. ממליחים ומפלפלים. ממשיכים לטגן עד שהכבדים צלויים היטב. שמים בצד.
3. קוצצים גס את תערובת הכבדים, הבצל המקורמל והביצים הקשות. מתבלים במלח ופלפל לפי הטעם ומערבבים היטב.
4. מגישים עם בצל מקורמל, צנוניות ומלפפון חמוץ תוצרת בית.

חומרים:
לבצק:
250 גרם קמח
כפית מלח
2 ביצים
כ1/4 כוס מים פושרים

למילוי:
200 גרם עוף טחון
200 גרם כבד עוף
50 גרם חזה אווז
כף שמן
2 בצלים קצוצים
4 כפות פטרוזיליה קצוצה
מלח
פלפל שחור
ביצה טרופה

אופן ההכנה:
1. מכינים בצק: מערבבים מלח וקמח. מוסיפים ביצים ולשים לתערובת פירורית. מוסיפים מים פושרים ("כמה שלוקח - בערך 1/4 כוס") ומעבדים לבצק אחיד. מניילנים ושומרים במקרר.
2. מכינים מילוי: מחממים מעט שמן במחבת. מקרמלים את הבצל עד קבלת גוון ענברי. מוסיפים את הכבד, העוף הטחון וחזה האווז ומטגנים עד השחמה. מתבלים במלח ופלפל שחור.
3. קוצצים את תערובת הבשר, מוסיפים ביצה ומערבבים.
4. מרדדים את הבצק לעלה הכי דק שאפשר (אם יש מכונת פסטה זה מצוין).
5. מברישים את הבצק בביצה טרופה וחותכים לריבועים גדולים (7 על 7 בערך). מניחים במרכז כל ריבוע כף נדיבה מהמילוי וסוגרים לצורת משולש. מהדקים שתי פינות של המשולש זו לזו (נוצרת מעין טבעת, כמו טורטליני).
6. מבשלים את הקרפעלך במים רותחים מומלחים ומגישים במרק או מטוגנים עם בצל מטוגן.

חומרים:
6 גזרים קלופים וחתוכים לפרוסות
3 כפות שמן
1/2 כוס מים
1/2 כוס מיץ תפוזים טרי סחוט
1/2 כוס סוכר חום
קורט מלח
חופן צימוקים (או שזיפים מיובשים או משמשים או שילוב)
קורט קינמון
כף דבש

אופן ההכנה:
1. מחממים מעט שמן בסיר ומטגנים את הגזר עד הזהבה קלה. מוסיפים את שאר המרכיבים (פרט לצימוקים), מביאים לרתיחה ומבשלים על להבה נמוכה כ-20 דקות.
2. מוסיפים את הצימוקים ומבשלים עוד עשר דקות או עד שהגזר רך.

חומרים:
3 כרעיים של עוף עם העור
3 בצלים פרוסים
5 שיני שום קצוצות
1/3 כוס שמן קנולה
מלח
פלפל
מרק עוף / מרק ירקות / מים בגובה 2/3 מהעוף
4 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לקוביות קטנות

אופן ההכנה:
1. מחממים שמן בסיר רחב ומזהיבים את הבצל עד גוון ענברי עמוק. מוסיפים שום כתוש ומערבבים.
2. מזיזים את הבצל והשום לדפנות ומניחים את כרעיי העוף על השמן בקרקעית הסיר.
3. מטגנים את העוף עד השחמה משני הצדדים.
4. מוסיפים נוזלים (מרק או מים) שיגיעו עד לגובה 2/3 מגובה העוף.
5. מביאים לרתיחה ומעבירים ללהבה נמוכה. מכסים.
6. כעבור שעה, מוסיפים את תפוחי האדמה ומבשלים עוד 40 דקות, או עד שהכל רך.
* נמרוד צלמינו המוכשר ניסה להחליף את המרק או המים בבירה לבנה ומדווח שיצא פגז.

חומרים:
400 גרם אטריות רחבות
2 ביצים טרופות
¾ כוס סוכר חום
1/4 כוס סוכר לבן
2 תפוחים גדולים (רצוי סמית') קלופים ומגוררים גס
כוס צימוקים בהירים
כפית קינמון
1/2 כפית תמצית וניל
1/4 כוס שמן קנולה
קורט מלח
פלפל שחור טחון לפי הטעם


אופן ההכנה:
1. מחממים תנור לחום של 180 מעלות.

2. מבשלים את האטריות, שוטפים במים קרים, מסננים ומוסיפים שמן. מערבבים.

3. שמים בקערה: ביצים, ¾ כוס סוכר חום, תפוחים מגוררים, צימוקים, קינמון, פלפל שחור טחון לפי הטעם ווניל.

4. מוסיפים את האטריות ומערבבים היטב.

5. מורחים 2 תבניות אינגלישקייק בשמן ובוזקים את ¼ כוס הסוכר הלבן. מזיזים את התבניות מצד לצד כך שהסוכר ידבק לשמן ויכסה את התחתית והדפנות. כך יווצר הציפוי הקרמלי של הקיגל.

6. יוצקים את תערובת האטריות ל-2 התבניות המסוכרות

7. לאחר שעה מנמיכים את החום ל-150 מעלות, מכסים בנייר אלומניום ואופים עוד שעה וחצי. (או שאופים כל הלילה בחום של 100 מעלות)

בלילה, אני מבקשת ממנו בקשה אחרונה, שישלח לי משהו כתוב לכיפור. אז הנה, יש לי הזדמנות לשתף אתכם במתנה הנהדרת שהוא שלח לי.

"מעשה שהיה כך היה: רבי זושא נסע ברכבת. יושב לידו יהודי אחד שמן עם הרבה זקן. שואל אותו, לאן אתה נוסע? אומר לו רבי זושא- אני נוסע לסליבוביץ.

תמיד לעיירות, יש שמות של וודקה. זה חלק חשוב מהחסידות.
אומר היהודי השמן, גם אני לסליבוביץ. אני הולך לשמוע שם שיעור של הרבי זושא - הרב הגדול הגאון.

אז רבי זושא אומר: אני מכיר את רבי זושא. הוא, לא כזה גאון... הוא לא כזה גדול.

אז היהודי השמן אומר לו, איך אתה מעז לדבר ככה על רבי זושא? יה פשפש! ומביא לו סטירה.

רבי זושא בשוק. כל הנסיעה הוא מחזיק את הלחי מכאבים.
איך שהרכבת מגיעה לסליבוביץ ובתחנה מחכים כל נכבדי העיר, רבי זושא יורד. אומרים לו ברוך הבא רבי זושא, תודה שבאת. איזה כבוד שהגיע אלינו רבי זושא.

היהודי השמן, ההמוני, והוולגרי פתאום מתבייש. אומר לעצמו וואי, מה עשיתי? הורדתי סטירה לרבי זושא. ומבקש סליחה.
אז רבי זושא אומר לו: א' אני סולח. כי יום כיפור.
ב' לימדת אותי שיעור חשוב: מי שמדבר לשון הרע אפילו על עצמו, מגיע לו סטירה.

אז סטרו לעצמכם , סלחו לעצמכם, וגמר חתימה טובה."