קומרובסקי, אהרוני ואינה קראבצקי על המדף

המתכונים: קלאסיקה בסיסית כמו צירים, רטבים ודרכי הכנה של מתכוני בסיס לצד מתכונים מסובכים יותר ומושקעים הנוטים לצד הצרפתי של המטבח.

צילום, עריכה וסגנון: האיורים של מרב סלומון גורמים להרגשה של שנות ה-60 סטייל ילדים מבשלים (כנ"ל הסימונים הקטנים לצד המתכונים המסמלים מתכון צמחוני, קלות הכנה וכו').

מתכונים שעושים חשק: פאי אגוזים וטופי (474), קציצות דגים, נענע ולימון (115), ירקות מוחמצים (623).

למי קונים: לאותם אנשים שאין להם מושג במטבח ורוצים להכיר את המתכונים הבסיסיים ביותר ואיתם להתקדם.

המתכונים: בדיוק כמו שספר בישול מעמיק צריך להיות: נותנים מתכון בסיסי ואותו מסבירים עד לרמת הפרט. משם השניים (רוסו וארוני) מגוונים ומוסיפים, משדרגים ומוציאים מהמסגרת.

צילום, עריכה וסגנון: הצלם נלי שפר והסטייליסט גיל אטלן הולכים עם אהרוני כבר שנים, ועושים זאת נפלא. כרגיל. הפרקים מחולקים נכון ומלאים הסברים להדיוטות ומבשלים מקצועיים כאחד. רק מתכון אחד היה לא ממש ברור - חבילת תפוחי אדמה שכוחה (98). נראה שנשכחו שלבי ההכנה או שזה מתכון שאמורים להבין לבד.

מתכונים שעושים חשק: סמוסה תפודים ואפונה (194), צ'יפס מושלמים (140), תפוח אדמה אפוי פעמיים (92).

למי קונים: למי שעדיין מכין תפוח אדמה בנייר כסף כתוספת למנה עיקרית בארוחת ערב.

המתכונים: 8 פרקים כמו מאפים, דגים, עוגות ומתוקים. ואכן, כמו בשם מדובר כאן על קלאסיקות ישראליות כמו גפילטע, מרק עוף, חומוס ושקשוקה. משפטים קצרים בתחילת כל מתכון מנסים לתמצת את הסוד להצלחה. לפעמים המשפט הזה הוא מה שמבדיל מתכון טוב מבינוני.

צילום, עריכה וסגנון: כתיבת המתכונים ברורה ביותר, כמו שבעל השולחן (בו היא גדלה) יודעים. הצילומים והסגנון מאוד נעימים לעין אבל חוזרים על עצמם עם אותו משטח (השולחן של הצלם דן לב) והסטיילינג המאוד בהיר-בנאלי.

מתכונים שעושים חשק: טארטים אישיים של בצל מקורמל וגבינת עזים (60), קציצות בשר ברוטב עגבניות (126), עוגת שוקולד מושלמת (148).

למי מתאים: למי שלא מחפש להתגרות יותר מדי מהאוכל וללמוד להכין מתכונים מאפס.

המתכונים: 4 פרקים גדולים כמו: ירוקים (המחולקים לעונות), לחמים (פוקצ'ות ושאור), אגוזים קטניות ודגנים וכן פרק על דגים, תרנגולות, טלאים ובקר. בין המתכונים יש הרגשה שאין באמת מה לבשל פה.

צילום, עריכה וסגנון: הצלם ארז בן שחר והסטייליסטית נורית קריב עושים את העבודה הטובה ביותר שראינו בספרי הבישול של החג. השניים מגישים אותם כראוי בהתאמה מוחלטת של הקשר בין חומרי הגלם לאדמה של קומרובסקי. בלי פינפונים ובלי שואו. הכלים יכולים להיות בתוך מפה, על משטח עבודה, בכדי חרס ועוד. אבל האותנטיות נשמרת. המתכונים כתובים בצורה נכונה, מסודרת ומלווים בטיפים (שזה תמיד עוזר).

מתכונים שעושים חשק: פטאייר ממולא תרד וקשקבל (108), פסטה בעלי שום ירוק וגבינת כבשים (158), ארטישוקים צלויים בפקורינו (18).

למי קונים: למי שגר בגליל ויש לו גישה לכל הטוב הזה.

המתכונים: 9 פרקים וביניהם פסטה, עוף ובשר, מתאבנים, לחמים ומאפים. פרק המתאבנים לדוגמא – קצר מדי, וחבל. היה אפשר לרכז יותר מן הקטנטנים הטובים הללו בתחום הים תיכוני. פרק שווה הוא הפרק של מה כדאי שיהיה בבית כמו שמנים, צירים, ממרחים וכו'.

צילום, עריכה וסגנון: הצילומים קלאסיים ולא הכי עושים חשק, למרות שהם יפים מאוד. בתחילת כל פרק ישנה גם הקדמה על איך לבחור דגים או בשר – אחל'ה עניין למי שמתקשה לפני החג.

מתכונים שעושים חשק: פסטה עגבניות וגורגונזולה (80), פולנטה אפויה עם עגבניות (50), פרפה פיסטוק (158).

למי קונים: למי שמבשל ברוח ים תיכונית יוונית ורוצה להרחיב אופקים.

המתכונים: 5 פרקים הכוללים בין היתר בחושות, ויטרינה ושמרים. המתכונים חלקם פשוטים ונעימים למשתמש ולעיתים ארוכים כאורך הגלות, דבר הגיוני למי שרוצה להכנס לעובי הקורה של אמנות הפטיסרי (אבל אז ממש אין מקום לעוגות בחושות ופשוטות). כמו כן, לא מובן למה שמות המתכונים כתובים גם באנגלית. הרי באנגליה לא הומצא הפטיסרי.

צילום, עריכה וסגנון: התמונות הכי מוזרות שיצאו בספרי בישול. הרקע שחור, הגרנדיוזיות מוחצנת והרגשת האיום קיימת. צילום של עוגת ויטרינה על רקע שחור נותן בעיקר הרגשה של פייר הרמה עם גורמט ענקי על הצוואר. מצד שני ישנם גם קלוזאפים מרשימים של אלפי שכבות של קרואסון חמאה או מאות בועות בתוך עוגה בחושה. המתכונים לא מספיק מסבירים שלבי אפיה ומי שאינו מכיר קונדיטוריה יתקל במונחים שאין להם הסבר בספר.

מתכונים שעושים חשק: שנק וניל קינמון (98), שוקולנואה-בראוניז גבינה (156), מקלות פלורנטין (14).

למי קונים: למי שרוצה לראות את דודו אוטמזגין באריזה אישית מעל המדף.

המתכונים: 12 פרקים וביניהם: מרקים, רושם, עוף מתוקים ועוד. המתכונים מתבססים על טיפים לממהרים, דרכי קיצור וגיוונים. רובם הם ווריאציות למתכונים מוכרים אבל יש המון הברקות שגורמות להשתאות בנימת: "איך לא חשבנו על זה קודם".

צילום, סגנון ועריכה: שמע נא דן לב. שולחן העץ הלבן עליו אתה מצלם את כל צילומי האוכל לא יכול לחזור על עצמו בכל כך הרבה ספרים למרות שהצילומים מאוד יפים ונעימים לעין. המתכונים כתובים בצורה מפורטת להפליא, כמו שיודעים לעשות זאת ב"על השולחן" וכן ההגשה והסטיילינג לא מתאמצים מדי, דבר שהופך את המתכונים לכך שיראו נגישים למבשל. הפונט לא קטן מדי ולא מקושקש, כך שאין בעיה לקרוא בנעימות.

מתכונים שעושים חשק: נודלס עם בקר וירוקים (98), כמעט בולונז עם נקניקיות מרגז (105) וגם קראמבל תפוחים ואוכמניות (217).

למי קונים: למבשל הביתי שצריך להכין אוכל מהיר לילדים, אורחים ובני בית שבאים רעבים הביתה.

המתכונים: 9 פרקים הכוללים: מתאבנים, חג, קליל ועוד. יש כאן המון מתכונים בסיסיים שהם פטנטים להגשה וחלקם הם לא ממש מתכון אלא רק הצעת הגשה. ישנם מתכונים שידועים לכל והם בנאליים מדי כדי להכנס לספר בישול כזה מושקע. עוד (וקצת מוזר), חלק מהמתכונים מובאים עם ריצ' שהוא תחליף פרווה לשמנת וחלק כן מובאים עם שמנת רגילה. מאוד לא מובן בהתחשב בעובדה שאנשים שומרי הכשרות יכולים לעשות את ההחלפה בעצמם. ואם כבר אז עדיף להיות עקביים.

צילום, עריכה וסגנון: המתכון, הכתובים כל אחד על עמוד, נבחרו להיות בפונט קטן יחסית לגודל העמוד הלא סטנדרטי. הצילומים אינם אחידים ברמת העיצוב והקו המנחה אינו רציף. כמות הפעמים שנכתב בכותרת המתכון המילים: מזוגגים או מעדן, קצת מעצבנת.

מתכונים שעושים חשק: מעדן סלמון על חצילים ותרד (100), סלט חסה וברוקולי עם עוף בדבש (44), פטיפור שכבות (226)

למי קונים: למארח שמחפש לעשות שואו במנות קטנות ויש לו ידע בבישול. עוד מתאים לאנשים שיש להם סבלנות להתעסק עם עשרות סנדוויצ'ונים על קיסם ופטיפורים על מגש כסף. מומלץ לאנשי העדה החרדית שמוצעים להם מעט ספרי בישול מתוך הקולקציה הרחבה.

המתכונים: הספר הצמחוני מחולק לפי עונות ולא לפי מנות. קצת מבאס אם יש חלק לקרם מסקרפונה קפה בחורף, כשהמתכון יושב לו בקטגורי הקיצית. רובן של המנות בספר הן הצעות הגשה ומתכונים פשוטים, אם כי לפעמים יש אנשים שצריכים להציץ בספר על מנת להגיש חומרי גלם בצירופים טעימים. לאורך כל הספר בעיקר היה רצון לדעת מאיפה הכלים ופחות מי מכין את המתכונים.

צילום, עריכה וסגנון: קודם כל אנחנו אוכלים דרך העיניים, וכך הדבר הספר הזה. הצילומים ישאירו אתכם רוב הפעמים עם הלסת למטה, בעיקר בגלל העיצוב והמראה האירוחי הכל כך אטרקטיבי. בטעות או שלא, חלק ממספרי העמודים בספר אינם נראים בגלל תמונה ש"יושבת" עליהם, עניין מאוד מבלבל. המתכונים כתובים בפירוט רב אך לא ממוספרים דבר שגורם גם הוא לחוסר אוריינטציה במתכון.

מתכונים שעושים חשק: ניוקי ממולא ארטישוק ירושלמי ברוטב שמנת וערמונים (62), פטוצ'יני אספרגוס, זוקיני ותרד (29), מאפי גבינות עם קונפי אגסים (51).

למי קונים: לצמחונים שעוסקים רוב היום באירוח.

המתכונים: רובם מתכונים שאכן מתאימים ליומיום. מוצלחים לארוחות ביתיות ונפלאים למי שרוצה להגדיל את מאגר ארוחות הצהריים המבושלות.

צילום, עריכה וסגנון: הצילומים פשוטים ולעיתים גם לא מגרים. המתכונים שכתובים על גבי כרטיסיות ונתונים התוך קופסא עלולים לעצבן אתכם רק בגלל שהאותיות קצת קטנות והקרבה של המתכון לתמונה היא גדולה ומוציאה קצת מריכוז.

מתכונים שעושים חשק: קציצות עוף ובטטה (47), שוקי עוף וערמונים (52), קינוח נקטרינות (61).

למי קונים: למי שמכין בכל יום ארוחת צהריים או ערב וצריך מתכון אמין (בכל זאת, מאיה דרין), טעים ולא מסובך מדי.

המתכונים: מתוקים מאוד, עם תועפות סוכר ושמן. ישנן קלאסיקות שכל אחד ישמח להכיר כמו מעמול וגם מתכונים חגיגיים כמו מופלטה למימונה. נראה שכולם באמת עברו מדור לדור, דבר שמוסיף להילה של המתכון. בנוסף, כמעט לכל מתכון מצטרף טיפ לאפיה נכונה. מאוד רלוונטי כשמדובר במתכון שהגיע מבית סבתא.

צילום, עריכה וסגנון: בהתאם לספר. נראה כמו בבית של אימכם המרוקאית, לו היתה אחת כזו. הרבה קישוטים וסלסולים לצד כלי הגשה אותנטיים ונלאי נוסטליגה. המתכון כתוב בצורה מאוד ברורה אם כי לפעמים משתרבבות תמונות

מתכונים שעושים חשק: סיגרים מתוקים (30), מקרוד (34), פזואלוס (80).

למי קונים: לאלו שנולדו לעדה המרוקאית ואין להם מי שיבשל להם, וגם לאל שנולדו בדיוק הפוך והיו מתים שיהיה להם כזה מישהו שיבשל להם.

המתכונים: טעויות כתיב והגהה, חוסר אסתטיקה ומנות שנראה לפעמים שמי שהכין אותם היה הילד הקטן של גלובוס.

צילום, עריכה וסגנון: נראה שמי שעבד על עבודת הצילום והסגנון, לא עשה עבודה טובה יותר מדי. צילומים לא מגרים לצד מיני משפטים לא קשורים, הכתובים בפונטים, גדלים וצבעים שונים באותו העמוד מנסים להסביר את עקרונות הבישול. מילא חוסר הקשר בין המשפטים, אבל לפחות שיהיו נעימים לקריאה לעין. המשפט ששבר את הקש: "הכנסתם את החומרים לסיר, הסיר קטן מדיי? החליפו סיר. ככה לומדים לבשל לפי העין. "קצת מזה וקצת מזה..."

מתכונים שעושים חשק: כרובית פולנית (156), דג אפוי בלימון ושום (192).

למי קונים: למי שרוצה להיות לאה גלובוס.

המתכונים: גם כשידוע שאלו מתכוני קונדיטוריה, נראה כי אלו כולם מתכונים שאפשר להכין בבית מרוב שהם נראים פשוטים ומופשטים.

צילום, עריכה וסגנון: תמונות נעימות שגורמות להרגיש בבית, אם כי ברגע שרואים את לוגו הקונדיטוריה נדמה שלעולם לא יגיעו המתכונים בספר לאותה רמה כמו של הקונדיטוריה. כמו בהרבה ספרים, גם כאן חסר מספור לאופן ההכנה וחבל. בעיקר כשמדובר בספר אפיה.

מתכונים שעושים חשק: שוקולד נטו (114), מלבני קשקבל (47), שמרים שושנים (83).

למי מתאים: למי שאופה בבית על בסיס קבוע.

המתכונים: אלקנה, סמדי ואינה על הצלחת שלכם. כל המתכונים שעשו באזז (כולל אלו של אייל שני וחיים כהן) בתוכנית הריאליטי ששודרה לפני כמה חודשים. לא לשכוח - עדיין מדובר במתכונים שלא נוסו על המון אנשים כמו ברוב ספרי בישול ושמכתבו על ידי חובבנים ולא שפים או כאלו שעוסקים בנושא שנים רבות.

צילום, עריכה וסגנון: המון צילומי יח"צנות מבאסים של רגעים מהתוכנית שממש לא מתאימים בתוך ספר בישול. המתכונים עצמם כתובים בצורה ברורה ובהירה.

מתכונים שעושים חשק: עוגה פריכה עם מסקרפונה ותאנים (120), מעורב רושלמי על מצע דייסת תירס (148), לחם ממולא (186)

למי קונים: למי שראה את כל העונה ורוצה להרגיש קרוב יותר לאייל שני (או ללחם ממולא של אלקנה).

המתכונים: אוכל יהודי מזרח אירופאי על כל גווניו מגיעים לשיא בספר הזה. לחם שיפון, צימעס גזר, קפעלך ומאכלי חגים ושבת למיניהם.

צילום, עריכה וסגנון: ספר שמעלה זכרונות גם למי שלא גדל על העדה האשכנזית. לצד המתכונים ישנם צילומי ואיורי עבר לצד סיפורים על משפחות מזרח אירופאיות. סיפורים על אוכל שמביאים תיאבון גם למי שגפילטע הוא לא כוס התה שלו.

מתכונים שעושים חשק: קנישעס גבינה (28), בבקה (167), ריבה אפויה (194)

למי קונים: למי שמתגעגע לאוכל יהודי מזרח אירופאי במשך כל ימות השנה.