איך מכינים קישוטי בצק סוכר

בצק סוכר הינו המקום בו עוגה הופכת ליצירת אמנות. הפגישה עם ליהי רוזנברג מבוטיק סוכר "מותק" היתה כמו יציאתה של אליס אל הגן הקסום בארץ הפלאות. הכל מסביב צבעוני וראוותני. תאווה לעיניים - אך לא רק. מהר מאד ליהי ניפצה את הסטיגמה שבשימוש בבצק סוכר המראה חשוב מהטעם. אכן המראה הוא העיקר אך להפתעתי אותן יצירות אמנות גם טעימות!

בצק סוכר הוא בצק מתוק, טעים ונעים לעבודה. הוא נצבע נהדר עם צבעי מאכל (צבעי ג'ל), מאפשר עבודה מדויקת ומורכבת למקצוענים, אך גם מתמסר ונוח לעבודה כך שתמיד מתקבלת איתו עוגה מקסימה גם אצל מתחילים.

שתי תכונות מרכזיות של בצק הסוכר שחשוב להכיר: הוא רגיש ללחות וליובש, ועל כן תמיד יש לשמור את הבצק במקום קריר ומוצל, אך לא במקרר. בצק שלא בשימוש כדאי לשמור בתוך שקיות סנדוויצ'ים סגורות היטב. את שקיות הבצק יש להניח בארון לא חם מדי (לא זה שצמוד למקרר או מעל הכיריים). הבצק יישמר עד לתאריך פג התוקף המצוין על האריזה על ידי היצרן (בדרך כלל כשנה).

כאשר מוציאים את הבצק מהקופסה יש לו צבע מעט שנהבי. מתחילים ללוש על משטח מאובק במעט קורנפלור או אבקת סוכר כדי להעניק לו גמישות. הקורנפלור ואבקת הסוכר מתפקדים כקמח ומונעים מהבצק להידבק למשטח העבודה. לאחר הלישה, כשהבצק כבר גמיש ונעים, צבעו הופך ללבן צחור. כעת ניתן לצבוע אותו: עושים בבצק גומה קטנה בעזרת האגודל, לוקחים צבע מאכל בג'ל ושמים מעט צבע בתוך הגומה. לשים שוב את הבצק היטב עד להטמעה מלאה של הצבע. לצבע עז יותר ניתן כמובן להוסיף עוד צבע. אפשר, רצוי ומומלץ לערבב צבעים.

טיפ: אין צורך לרכוש מספר רב של צבעי מאכל. מומלץ להתחיל עם שלושת צבעי היסוד: אדום, כחול וצהוב ולהתחיל לערבב ביניהם.

למה בעצם צבעי מאכל בג'ל (הנקראים גם צבעי מאכל במשחה)? צבעי המאכל הנוזליים שאנחנו מכירים מהסופר לא טובים למטרה הזו משתי סיבות. קודם כל, משום שהבצק רגיש ללחות והג'ל אינו נוזלי. שנית, הפיגמנט של צבעי המאכל בנוזל לא מספיק חזק. לרוב, המטרה בקישוטי עוגות עם בצק סוכר היא הצבעוניות הניכרת וצבעי המאכל בנוזל לא מספקים צבעים עזים מספיק.

לפני שמתחילים לצפות ולקשט הנה רשימת הכלים והחומרים:
עוגה, מערוך, מחליק, סכין חדה, שני מכחולים, בצק סוכר, צבעי ג'ל, אבקת שלגים לבנה, טוש מאכל שחור, שקיות סנדוויץ', קורנפלור, חותכנים קטנים, פלטה, עפרון B6, קיסמים, מרגרינה, כלי עם מעט מים, נייר אפייה.

כאמור, בצק הסוכר אינו סובל קירור ולכן העוגה אותה רוצים לצפות חייבת להיות עוגה בחושה. כל טעם שאוהבים בבית יכול להתאים – עוגת שוקולד, קפה, שיש, תפוז, מייפל ואחרות. לאחר האפייה והקירור של העוגה מצפים אותה בקרם מקשר.

לקרם שני תפקידים: להדביק את הבצק לעוגה ולהעניק לה מימד נוסף של טעם ועסיסיות. לבצק הסוכר תכונה נוספת: הוא נוטה "לקחת" קצת מהלחות של העוגה עצמה ולכן ציפוי העוגה בקרם המקשר חשוב כדי שבסופו של דבר תתקבל עוגה טעימה.
כל קרם שמתאים בטעמו לעוגה עצמה יספיק למטרה זו. זה יכול להיות סירופ סוכר, קרם שוקולד, ריבה, גנאש שוקולד, ריבת חלב ושאר ממרחים למיניהם.

מתחילים ב-800 גרם בצק סוכר ולשים אותו על מעט קורנפלור או אבקת סוכר כדי להעניק לו גמישות. כשהבצק גמיש ונעים מפדרים את המשטח בכמות נכבדה של קורנפלור (כדי שלא יידבק) ומתחילים לרדד אותו לעלה בעובי של כ-5-4 מ"מ.

לשים בתנועות מעגליות וכל 2-3 לישות מסובבים את הבצק.סיבוב הבצק בעת הלישה מונע את הידבקותו למשטח וגם מבטיח שיריעת הבצק שתתקבל תהיה אחידה בעוביה. כדי להחליק את הבצק ולהימנע מ"גלים" שנוצרים על ידי המערוך או סימנים של טביעות אצבע, רצוי להשתמש במחליק (יש הקוראים לו מגהץ).

מרימים את הבצק על הידיים, ומכסים את העוגה. בעזרת כרית כף היד מחליקים ומצמידים את הבצק לעוגה. אם ישנם קפלים יש לפתוח אותם ולהצמיד לעוגה.

שוב עוברים עם המחליק כדי להדביק את הבצק לעוגה ומטשטשים את טביעות האצבעות שנותרו בבצק מההעברה. המחליק הוא זה שיקנה לבצק מראה אחיד ומהוקצע.
כעת צריך לאטום את העוגה; בצק הסוכר מתפקד כחומר משמר לעוגה ולכן חשוב שבצק הסוכר ממש יאטום את העוגה.
מרדדים מבצק הסוכר נחש ארוך מספיק שיוכל להקיף את העוגה ומניחים אותו בבסיסה. בנקודה בה קצוות הנחש נפגשים חותכים את שניהם וכך מקבלים עוגה אטומה היטב.