חשק בצלחת

המוני בני אדם על פני כדור הארץ עוסקים בהם בכל רגע נתון. לא רק משום שאנו, כשאר בעלי החיים, פועלים כדי להשביע את הרעב ולממש את הצורך במין מתוך יצר הישרדותי אבולוציוני . זהו גם ביטוי לרצון להתענג עליהם בחמשת חושינו.

הקשר בין אוכל וסקס הוא טבעי. החיפוש אחר מעוררי חשק הוא עתיק יומין ומעוררי חשק טבעיים (Aphrodisiac) הפכו מנת חלקן של תרבויות רבות מהמזרח הרחוק ועד למזרח הקרוב, והאמונה בכוחם חצתה מעמדות, מחצרות מלכים ועד אחרון האיכרים. מאכלים ותבלינים אלו נזכרים לא רק בסיפורי אלף לילה ולילה אלא אף במסורות בכתב ובסיפורי פולקלור שנדדו מפה לאוזן.

מאכלי ים כקיפוד ים, דיונון וסרטן נחשבים מזה מאות רבות מעוררי חשק מיני. אך הבולטות מכולן בתנובת הים הן הצדפות, הנתפסות כמזוהות/ כסמל לחשק הן בשל צורת בשרן והן בשל טקסיות אכילתן. צדפות הוגשו בכמויות גדולות במשגלים רבי משתתפים ברומא העתיקה. גם מקומו של הלובסטר לא נפקד מהרשימה, כשהביטוי המוכר ביותר ללובסטר כאובייקט מיני הוא ביצירתו של סאלבדור דאלי בחליפת לובסטר שהציג בשנת 1939 בניו-יורק ובפסל הסוריאליסטי "Aphrodisiac telephone" משנת 1936.

תשוקה מתעוררת לדברים שקשה לך להשיג ולכן זכתה למעמד זה פטריית הכמהה נולד בשל הקושי למצאה והארומות הייחודיות לה. כדי לאתר את הפטריות היוקרתיות הללו משתמשים בחזירים ממין נקבה, ה"נמשכות" לפטריות הכמהין בשל חומר דמוי פרומון (אנדרוסטנול) המופרש מהן. שמן ניקשר לקזנובה, המרקיז דה-סאד, נפוליאון, מדאם פומפידו והמלך ג'ורג' ה-4 שטעמו והשתמשו תכופות בפטריית הכמהה הנדירה.

בימינו מאמרים רבים דנים בערכים התזונתיים של האגוזים כמחזקי ליבידו, אבל אכילתם נחשבה מאז ומעולם לאמצעי גירוי מיני. לפני מאות שנים באירופה, יציאה ליערות לצורך איסוף אגוזים היוותה חלק חשוב מטקס חיזור שהתקיים במהלך חודש אוגוסט, כשהמטרה העיקרית של הבחורים והבחורות הייתה להתעלס בין עצי היער, ואם הם גם הצליחו למצוא אגוז או שניים מה טוב. ברומא העתיקה, בטרם האורז נכנס לתמונה, השליכו אגוזי מלך על זוגות נשואים טריים בתום טקס הנישואין. עוד מנהג רומאי היה אכילת צנוברים לחיזוק האון והחשק. נראה כי לרומאים הלוחמים הגדולים היו שרירים גדולים אבל און קטן.

מבין המאכלים המתוקים דבש היה מאז ומעולם מעורר חשק, ואמונה זו חצתה לא מעט תרבויות. גאלן, רופאו היווני של קיסר רומא מרקוס אאורליוס, המליץ על דבש לפני השינה לעירור החשק המיני. ו'יין דבש' היה נהוג לשתייה בחודש הראשון לנישואין ומכאן הביטוי 'ירח דבש'.

אבל, אחד המתוקים הנחשבים למעוררים ביותר הוא הקקאו, שהגיע לאירופה רק במאה ה-17 מיבשת אמריקה אבל כמעט מיד נאסר לאכילה במנזרים מתוך פחד שמעשיות העולם החדש יכבשו גם את מבושיהם של נזירים עד שלא יוכלו לגבור על היצר.

בקרב האצטקים יושבי מרכז יבשת אמריקה, רק ללוחמים הייתה הזכות לשתות קקאו לחיזוק כוחם הפיזי ואונם להעמדת דור לוחמים ממשיך. למגלי הארצות, הכובשים הספרדים כקורטז היה תפקיד מכריע בעצם הפיכת חשיבותו של הקקאו ומוצריו למעוררי חשק מיני בקרב החברה האירופאית. את הסיפורים על אימת הלוחמים האצטקים, כמו גם אגדות המוטלות בספק רב, על שתיית משקה הקקאו בחצר ההרמון של הקיסר האצטקי Motecuhzoma Xocoyotzin, מתוך כוסות זהב טהור, הביאו הספרדים ליבשת אירופה ובכך הפכו את המעדן הזה למסתורי וחגיגי במיוחד. עד כדי כך, שבארוחות האליטות המערב אירופאיות למשקאות שוקולד ניתן מקום של כבוד בסוף ארוחה בדיוק כמו למשקאות השרי והברנדי. היה זה משקה האלים והאפרודיזיאק ממחוזות טרופיים נסתרים.

המוח האנושי מתרגם את הריחות, הטעמים והמרקמים לשפה חושית המעוררת את תשוקתנו החייתית. אז נכון, לא בכל פעם שתנגסו בבננה בר רפאלי או רונלדיניו יצוצו לפתע ויתנו איתכם אהבים סוערים. אבל תוכלו בהחלט לפנטז.