סנאי שעיניו יוצאות מחוריהן, חתול שמשמיד כל דבר שעומד בדרכו, ארנב ציני שעושה מה שבא לו או דב שהחיים שלו דבש - אלו הן רק כמה מהדמויות המצוירות האהובות עלינו, כילדים ולא פחות כמבוגרים, אשר לפעמים גם משכנעות אותנו שאוכל זה לא משהו שמשאירים בצלחת.
נשמת אפו של אחד הגיבורים המצוירים הפופולריים ביותר קשורה באופן ישיר לאוכל. זהו פופאי המלח שעבורו תרד הוא גלגל ההצלה למול היריב המגודל שלו. פופאי היה מלח שתום עין שהמקטרת הייתה תחובה באופן תמידי בפיו. אז נכון הוא שלעשן בטלוויזיה לא נחשב חינוך מהמדרגה הראשונה, אבל לחנך דורות שלמים לאהוב תרד ולשמוע שוב ושוב מאמא "תאכל תרד כדי שתהיה חזק כמו פופאי" זה מסר חינוכי מאוד.
תרד היה מקור הכוח של פופאי וכל אימת שבלע אותו דרך פיו או מקטרתו (לפעמים יחד עם קופסת השימורים), היה הופך לכמה רגעים לאיש החזק בעולם ולמי שהצליח להעיף את בלוטו אויבו בעזרת שמאלית מסובבת, לשדה תרד במדינה אחרת.
חבורת שריונרים איטלקים מצוירת שהקדישה את אהבתה הגדולה לאכילת פיצה (אם כי לא בפיצה היה כוחה) היא חבורת צבי הנינג'ה. מצד אחד, מי שמע על צבים שאוכלים פיצה? מצד שני, המורה הרוחני של ארבע המוטנטים היה עכברוש מוטנט בעצמו. הייתכן שהשריש בהם בדרכיו המסתוריות אהבה לבצק הריחני הזה מכוסה הגבינה? או שאולי הקשרים החזקים עם ענף הפיצה האמריקאי שהביא בשנת 1990 קשר חזק עם רשת פיצה האט הוא שהביא אותם "לאהוב" פיצה?
מיכלאנג'לו, רפאלו, לאונרדו ודונטלו הכו שוק על ירך כל פושע מזדמן ועל אף היותם גיבורי-על, הצבים חיו בביבים של מנהטן. ויחד עם זאת, פיצה הייתה תמיד החלק המעודד עבורם בסופו של יום עתיר קרבות.
בניגוד לצבי הנינג'ה הנועזים, בין גיבורי האנימציה האהובים עלינו קיימות גם דמויות שעשו הכל בשביל להשיג אוכל, ולא תמיד כי היו רעבות. כך פו הדוב, גרגרן בלתי נלאה, שהופיע לראשונה בספר שהחודש מלאו 86 שנים להופעתו. פו עשה הכל כדי לחוש בפיו את טעמו הענוג של הדבש. דובים אמנם נחשבים אוכלי כל, אבל עבור פו הדוב הנוזל הצמיג הזהוב הזה היה כל עולמו. הדוב החמוד סיכן את עצמו במלחמות עם דבורים, הסתכסכויות עם חבריו ואפילו המריא לעבר כוורת בעזרתו של בלון כחול, כל זאת בשביל להשיג דבש. והוא תמיד הצליח.
לעומתו, גארפילד החתול הרבה פחות עדין. החתול המפורסם מסוגל לגרום לכל אחד כל סוג של נזק, ובלבד שיקבל מגש לזניה מהבילה. 15 ביולי 1978 היה היום בו הכריז החתול השמנמן על הלזניה כמאכל האהוב עליו. מאז גארפילד הפך לאסון טבע על ארבע. ביתו של ג'ון (בעליו) נהרס אין ספור פעמים, ג'ון עצמו נפצע בכל אבריו ואודי הכלב חטף גם הוא לא מעט בעיטות ומהלומות, הכל בשם קדושת הלזניה לדורותיה. זה לא שהגי'נג'י הזה לא אהב אוכל אחר, הוא טרף כל מה שנקרה בדרכו בין אם נועד בשבילו או לאחרים, אבל לזניה היא הרבה מעבר לאוכל, היא מאכל שמיימי, כפי שניתן לראות במשחק האינטרנט באתר בו גארפילד צריך לתפוס לזניות שצונחות משמיים.
שני יצורים אחרים שמאכלים מסוימים דווקא מקנים להם שלוות נפש הם באגס באני הארנב הנצחי מכרסם הגזר והשני הוא הומר סימפסון הייצור הצהוב שאין דבר שהוא אוהב יותר מבירה ודונאטס.
באגס באני הוא אחד היצורים הציניים ויצירתיים הקיימים בעולם הכוכבים המצוירים. אף אחד לא יכול לו ואף אחד לא ייקח ממנו את הגזרים שלו ויהי מה. אמירת משפטו האלמותי של באגס באני לכל מי שעומד לחטוף מהלומת פתע "Eh... What's up, doc?" הפכה למטבע לשון בינלאומית. תוסיפו לזה כירסום גזר פריך וקיבלתם את אחת הדמויות המצחיקות ביותר בתעשיית הסרטים המצוירים, שכנראה גם הביאה כמה ילדים סרבנים להתחיל לאכול גזר.
מאידך הומר סימפסון עם פס השיער הדליל שמקיף את אחורי ראשו והכרס העגלגלה, רווה נחת רבה מאכילת דונאטס ושתיית בירה. הוא לא יעשה הרבה בשביל להשיג אותם ואפילו יעמוד בגבורה האופיינית רק לו כל עוד יואבס בדונאטס במחלקת העונש האירוני של מעבדות הגיהנום. אפילו שם נדהמו מהקיבולת העצומה של הומר למאכל המתוק מדי הזה. ואם לשטוף את הדונאט אז כמובן עם בירה בהירה וכמה שיותר. הבירה שהומר קשר לה שירים ומנגינות לאורך פרקי הסדרה היא האינפוזיה הטבעית שלו ומי שמרווה את צמאונו ומפרה את מוחו (או מוחקת אותו לפרקים). אין הומר סימפסון בלי בירה כמו שאין בירה בלי קצף.
והמשוגע האחרון אותו נזכיר הוא כמובן הסנאי סקראט, בעל העיניים הבולטות מסדרת סרטי עידן הקרח. ליצור הקטנטן הזה היו לפעמים השפעות מרחיקות לכת. מהתמוטטותם של קרחוני ענק, היתקלות בטי רקס אימתני ועד למפולת אגוזים אדירה ששינתה את פני כדור הארץ וחילקה אותו ליבשות המוכרות לנו כיום. האובססיה של הסנאי לאגוזים (אגוזי עץ אלון) מצליחה לייצר מגוון של רגשות בקרב הצופים לסגידתו האגוזית חסרת הפשרות, מחמלה כל אימת שהוא מוכה ונחבל ועד צחוק פרוע לנוכח פרצופיו המצחיקים.
אל דמויות אלו נוספות עוד רבות אחרות כמו רמי העכבר הבשלן, טום וג'רי שרבים על חתיכת גבינה, הכרישים הצמחונים של נמו ועוד. עוד לפני שהאוכל הופך נושא עיקרי בסרטים המצוירים, הופכות הדמויות עצמן לכלי שרת בידי מערכי פרסום משומנים ובמהרה מזוהות עם מאכלים מפורסמים. כך במקרה של דגנים מסוכרים שונים, ארטיקים ונשנושים נוספים. בכל מקרה, אם תעברו בשביל בדרך לביתכם ותראו נמלה עצבנית או חתול מגרגר, אל תתעלמו, הם כנראה מחפשים את מה שעמיתיהם בטלוויזיה מקבלים כשכר לעמלם.