סיור קולינרי בערד

רוח הנעורים בערד נאבקת בדכדוך. סגירת מפעל מגבות ערד ופיטורי מאות עובדים, הביאו את העיר ותושביה למצב שהוא אולי יותר קשה מתמיד. אולי בגלל תמימות או רומנטיקה הרשו לעצמם בני הזוג אוריה אהרוני [31] וליזה טלמזסקי [29] לפתוח לפני כחצי שנה את "כפרוצ'קה", בית קפה ומעדניית בוטיק איטלקית במרכז המסחרי הישן של שכונת חצבים. ההחלטה הייתה להקים עסק עם האמצעים העומדים לרשותם, בסטנדרטים הגבוהים ביותר. "הגישה הייתה שאנחנו לא אנשי עסקים ולכן עדיף לקפוץ למים רדודים ככל האפשר", הם מסכמים. טאבון הפיצה המעוצב של "כפרוצ'קה" וכלל עבודות השיפוץ במקום (שנבנה על חורבותיו של בית מסאג' תאילנדי) רשומות על שמו של אהרוני. ליזה היא קונדיטורית ואופה בחסד עם ניסיון מקצועי רחב. היא רכשה את השכלתה הקולינרית אצל "אסטלה" ומשם המשיכה לביסטרו סושיאל קלאב בתל אביב, מאפיית בייקרס ברמת גן ובית הקפה גוט'לה באבן יהודה.

החיבור בין השניים מוליד פיצות משובחות [29 שקלים] בלב שכונת הווילות המדברית. "סירבנו להתפשר על איכות חומרי הגלם ותהליך ההכנה", מספרת ליזה, "כל הגבינות למשל, הם אך ורק של ספקים מובילים מאיטליה, הולנד, צרפת ומשקים ישראלים מצטיינים". בצק הפיצה של ליזה הוא תוצאה של מלאכת יד מאומצת במתכון סודי. הבצק נח 12 שעות בממוצע לפני שנשלח למעמקי הטאבון ונהפך לפיצה מדהימה בטעמה. לאט לאט מתרגלים תושבי העיר לשלם קצת יותר על פיצה, עבור תמורה מושלמת לכספם. זוג משוררים מגבעתיים שסעד במקום, שולחן לידי, שיבח את הטעם, וסיפר שקיבל המלצה על המקום מחבר מקומי.

פינת חמד אמיתית כפרוצ'קה – הלוואי ותשרוד את הרעה העסקית האוחזת כעת בכל פינות העיר. "לא יודע מה קרה בחודשים האחרונים לעסקים", אומר לי אוריה, "אולי זה אפטר שוק של חגים וצוק איתן, ואולי כל הסיפור העצוב של מגבות ערד חלחל לתודעה של האנשים".

כפרוצ'קה. רח אחווה 19 08-860-6615 . לדף הפייסבוק

סיפור אהבה אחר, בן 36 שנה, הוליד מסעדה אחרת, בשכונה אחרת בעיר. מסעדת מיסטר שי היא פנינה נדירה בישראל, בטח בדרום. מדובר במסעדה סינית-תאילנדית משפחתית שכל תפריטה הוא מלאכת ידיים, מבצק האגרול הפריך ועד לכל סוגי האטריות המוגשות בתפריט. שי ורותי אליה, בעלי המקום הכירו לפני 26 במלון דיפלומט בתל אביב. היא הייתה חדרנית מעפולה והוא עובד זר מתאילנד דובר תאילנדית בלבד. הם תקשרו רק במבט והתאהבו. במהרה רותי נכנסה להריון והשניים עברו לערד, באותם שנים עיר נחשקת להרפתקנים צעירים.

מסעדת "תן לי צ'או" הייתה הסינית הראשונה בעיר. ב1990, כאשר עברו רותי ושי לערד, נתגנבה שמועה לאזניהם כי בעלי המסעדה מחפש שף ומארחת חדשים למקום. בני הזוג קפצו על ההזדמנות ועבדו שם משך 5 שנים במשכורות צנועות, עד שרותי מכרה את הבית שקנו בעיר ורכשה מסעדה משלה במרכז המסחרי.

חלונות המסעדה פונים מערבה לנוף מדברי ובשעות החשיכה מעירים את מרפסת המסעדה מאות פנסים אדומים וצהובים קטנטנים. התפריט מנסה למצוא גשר לליבם ופיהם של הישראלים ומציע את כל הטוב שבמטבח האסיאתי. סושי, מוקפצים, מרק וונטון ועוד. שווה לטעום את מנת האגרול המשובחת [15/25 שקלים], עוף בלימון בציפוי פריך [46 שקלים] ומוקפץ ברוטב זנגוויל [43 שקלים]. אלה 3 קלאסיקות שמדוקלמות היטב בפי כל ערדניק, דורשות גיחה מיוחדת לכל אורח בעיר.

טעמן של המנות יהיה ככל הנראה הזיכרון האחרון שיהיה לי מהמקום. רותי הודתה בעיניי דומעות שהמסעדה עומדת בפני סגירה. "ברגע שיבוא רוכש, העסק ייסגר", היא סיפרה. הארנונה הגבוהה, מצבם הכלכלי המדרדר של תושבי העיר, ומיקומה הנדל"ני הבלתי מרכזי בעליל של מיסטר שי, יובילו ככל הנראה לסגירתה בעתיד הקרוב.

מיסטר שי. רחוב הפלמ"ח 32, ערד. 08-9955506. לאתר המסעדה

רונן ואלון סגל, מקימי הפאב, גדלו בקיבוץ משאבי שדה לזוג הורים מפריחי שממות. המשפחה העתיקה את מגוריה מהקיבוץ לערד ממניעים אידיאולוגיים עוד לפני שהשניים התחילו את כיתה א'. ההורים היו תפרנים, אבל במרוצת השנים ברכה אותם העיר במזל ופרנסה. האב הפך מטייח מקצועי לרכז התרבות של המתנ"ס המקומי והאחים גדלו להיות יזמים עסקיים ובעלי פאב שנים ספורות לאחר שחרורם מצה"ל.

הרעיון להקמת פאב בקריית האמנים, על חורבותיו של בית הקפה מוזה שקדם לו, נולד בנסיבות טראגיות בסניף הביטוח הלאומי. אלון איבד את התפקוד ביד שמאל בגיל 17 לאחר שנפל מסולם במהלך קטיף פטריות, וכאשר ניגש בגיל 23 לתבוע את פיצוייו החודשיים מהביטוח, נאמר לו כי הוא זכאי למענק של 11,000 שקלים לפתיחת עסק בעיר. אלון ורונן רכשו את בית הקפה הקטן בשנת 1985 וגם את שמו, והתקינו ברז בירה בניגוד לדעתה והנחייתה של העירייה. השנים הראשונות בעסק היו קשות, אבל יוקר המחייה לא העיק בלשון המעטה. דירת מגוריהם בעיר הייתה דירת עמידר ב100$ שכירות חודשית, סך ההוצאות על הפאב היה נמוך ואנרגיית הנעורים עזרה לצלוח כל מכשול ומהמורה.

כל שקל שנכנס לקופת הפאב הושקע חזרה בעסק. ברבות השנים, חינך המקום דורות של חובבי אלכוהול מקומיים שלמדו לשתות למעלה מ30 מותגי בירה שונים שהוגשו תמיד בכוס מקוררת עם תחתית קרטון תואמת לכוס. צעירי העיר, בעיקר חובבי הכדורגל שבניהם, דאגו לקשט את קירות הפאב בדגלי קבוצות ישראליות ואירופאיות. אלון ורונן רכשו לעצמם בתים בעיר והעתיד נראה ורוד מתמיד. רצה הגורל, וגם ככל הנראה מתחרה עסקי נחוש במיוחד, ובינואר 2001, נשרף הפאב באישון לילה. זהותו של המצית מעולם לא נתגלתה. אלון ורונן מכרו את בתיהם בשביל לממן את הנזקים ומשכורות העובדים ולאחר שנה וחצי, עם גיוסם של צמד משקיעים מקומי, הוחלט לפתוח את מוזה במהדורה חדשה, הפעם בכניסה לערד, בתחנת הדלק על שולי כביש 31, רגע לפני הירידה לכיוון ים המלח. בעוד שנה וחודשיים יחגוג פאב מוזה המיתולוגי בערד 30 שנה להיווסדו.

קהל המבלים ב"מוזה" מתחלק כמעט שווה בשווה בין הנוסעים על הכביש –תושבי חוץ, ובין המקומיים. אלון מספר שעם הזמן, נוכח היחלשותה הכלכלית של העיר, תושבי החוץ צפויים להפוך לקהל היעד המרכזי. התפריט של מוזה מגוון וצנוע.הוא נבנה בעצה אחת עם שף נועם דקרס [ליליות, רפאל, מול ים] ומשמר בתוכו "קלאסיקות ערדניקיות" לצד מנות פאב ישראליות. את טוסט ה"אה-לה-רינה" [32/42 שקלים] שנקרא על שמה של רינה, חברתו של אלון, הוא מגדיר בהומור כ"גוש שומן מזעזע". רינה ביקשה לפני שנים מאלון להכין לה טוסט שבנוי מסלט טונה מיונז וגבינה צהובה, אלון השתכנע בחלחלה, אבל קהל המבלים שלו הצביע ברגליים וחוקק את המנה בספר דברי הימים של הפאב.

ההמבורגר של מוזה [52/62 שקלים] עסיסי ומשובח כמו גם מנת הקבבונים [25 שקלים] וכל הסלטים המוגשים לצד ובנפרד מתובלים בקפידה ובטעם. כמו אז, גם עכשיו, הפאב מציע עשרות מותגי בירה מבוקבקים ו6 ברזי בירה דרך קבע. ההקפדה האובססיבית על אופן הגשת המשקאות לא השתנתה ואלפי דגלים של קבוצות כדורגל עדיין מעטרים את הקירות.

מוזה. גן החמישה כביש 31, תחנת דלק אלון, ערד. 08-9975555 לאתר הפאב

הצלחתו של מוזה עוררה את תאבונם של אנשי העסקים בעיר. דני פאר [40], בעלי תחנת "מוניות הקניון" ב12 השנה האחרונות, אזר אומץ וממון ולפני 3 חודשים הקים את מסעדת גריל 31, בצידו השני של הכביש מול הפאב המתחרה. פאר זיהה "חוסר וחסך" במגוון הבשרים הצלויים המקומי. לאחר שקיבל טיפ עסקי מחבר, שכר חלל ריק והקים בו סטקייה, נאמנה למסורת ארוכת שנים של סטקיות דרכים ישראליות שהוקמו בתחנות הדלק השונות. כמו מקבילו מעבר לכביש, גם פאר מתבסס על קהל לקוחות חיצוני, ופונה לכמה שיותר נהגים רעבים בדרכם לים המלח או אילת.

"הקהל המקומי נותן לי פידבק חזק", הוא מספר, "אבל החודשים האחרונים קשים לכולם, לא רק לי. כאשר מפטרים 300 עובדי מפעל בערד, זה אומר ש-300 משפחות יאלצו לחיות מתקציב חודשי קטן יותר ופחות יכולת בילוי. בשבועות האחרונים האווירה בעיר לא טובה. רואים את זה על הפרצופים של האנשים. כולם מפחדים מעתידה של העיר ואף אחד בעצם אינו חסין מנפילה. בתחושה שלי זה לא הולך למקום טוב".

עסקית הצהריים של פאר, גם נוכח הקשיים שדוברו, מסרבת להיות מרירה ופסימית. היא מתקתקת חזק ומציעה מגוון סלטים ושיפודים במחיר 59 שקלים. טעמתי צלעות, אנטריקוט וגם את סלטי העסקית ומוחי שחזר בנעימות חוויות ילדות נשכחות מעצירות הרכב המשפחתי בפונדקי אסא השונים, על כל הקסם שהיה באותן סעודות.

גריל 31 התעשיה 2, תחנת דלק מנטה, ערד 08-8609179

לילה ירד על העיר, ותחנה קולינרית אחרונה, הזויה באמת, עוד לפני. קניון ערד מאכלס בתוכו מסעדות למזון מהיר, חנויות בגדים ושאר רשתות שיווק מוכרות אך את חלל מרכז הקומה העליונה שלו ממלאת ספינת פיראטים, שהיא בעצם התפאורה המקיפה את מסעדת הבשרים דיויד ג'ונס. במוקד ההזיה המתוארת עומד "קפטן" מיכאל רוס [36], מלונאי רב ניסיון וכיום בעלים ויזם בתחום המסעדנות המקומי. מיכאל עלה מאוקראינה לערד בגיל 18 כשהוא נשוי ואב לילד. הוא הגיע לעיר בהסעה לילית הישר לתוך מרכז הקליטה רב הקומות. כמה חודשים אחר כך הכל כבר נראה אחרת. הלחץ הכלכלי הפך את מיכאל לברמן מדופלם במלון שרתון"בים המלח, למרות שמעולם לא עסק במקצוע. אחר כך באו גם תחנות עבודה נוספות בניהול מסעדות באיזור. לפני 6 שנים כמעט, אחרי ששימש כמנהל ההדרכה של רשת בורגר ראנץ' וברגר קינג החליט לפתוח עסק משלו בקניון ערד.
.
בית הקפה תמוז של מיכאל קם במקום בו נסגרו בעבר קפולסקי ואפרופו. מתח הרווחים הנמוך יחסית החזיק את ראשו מעל המים משך תקופה, אך בתחילת השנה, אחרי ביקור מעורר השראה בתערוכת הפיראטים של מוזיאון מאדאם טוסו באמסטרדם, החליט שמסעדת בשרים בתוך ספינת פיראטים ענקית – היא בדיוק הדבר שלו זקוקה ערד. הספינה הענקית נבנתה על ידי צוות נגרים מקומי וסט השולחנות והכיסאות יובאו באופן אישי על ידי מיכאל מאוקראינה.

מסעדת הפיראטים עובדת כעת במקביל למהדורתו המצומצמת של בית הקפה תמוז, אך בחודשים הקרובים, המסעדה והספינה יעתיקו מקומם למתחם הקניות בכניסה לעיר, לא רחוק ממוזה וגריל 31. הספינה מיועדת לקרוץ לכל הורה ברכב מרובה ילדים רעבים על כביש 31. קפה תפוז ימשיך לעבוד לבדו, נטול ספינה, במרכז הקניון.

שף יגאל גורביץ' [30] מנהל את מטבח המסעדה מיום הקמתה ובמהלך שיחתי הקצרה עם מיכאל הוא מתקתק סטייק סינטה מיושן על הגריל ברוטב פלפלת [79 שקלים]. המנה נקראת בתפריט "אן בוני" על שמה של פיראטית אירית מפורסמת מהמאה ה18. הסינטה היא אחת משלושת המנות הנמכרות ביותר במסעדה, לצד "מרי ריד" [פרגיות בסך 59 שקלים שנקראות על שם שותפתה לפשע של אן בוני] ו"סר פרנסיס דרייק" [פילה סלמון 87 שקלים על שמו של מגלה ארצות אנגלי מהמאה ה16].

נוכח המשבר הכלכלי, ומול ההוצאות הרבות הצפויות לקראת המעבר של המסעדה למקומה החדש, מיכאל מודה כי הוא נמנע בעצמו מלצאת ולבלות במסעדות. הצהרתו משקפת הלך רוח עירוני עכשווי. בעלי העסקים בעיר חורקים שיניים וממשיכים בפעילות ויוזמה. הם חוששים מהעתיד לבוא ואינם תולים תקוות רבות בעתיד.

מסעדת דייויד ג'ונס. הקנאים 27 (קניון ערד) 077-5055790

גילוי נאות: כותב המאמר הוא יליד העיר ערד
ליצירת קשר עם הכתב