יותר ישראלי מטרופי

על דלת המטבח של קומת משרדינו תלוי פוסטר גדול עם ציורי פירות ושמותיהם התקניים על זניהם השונים. את הפוסטר המלבב מעטרת הכותרת "פירות ארצנו" ולא אחת, כשאנו קופצים למטבחון לשתות קפה דלוח מהמכונה או לחטט במקרר, עולות בנו תהיות לגבי משמעות "ארצנו" בפירות כמו: פיג'ואה, ליצ'י ומנגו המככבים בעסיסיותם בפוסטר הדידקטי.

ובכן מסתבר, שלא מעט פירות ביניהם אבוקדו, אפרסמון, מנגו, ליצ'י וקיווי - הוגדרו בעבר כ"אקזוטיים", וכיום גדלים בארץ ומרגישים בבית בסל הפירות הישראלי הבסיסי.
ברשימת הפירות האקזוטיים שמגדלים בארץ ישנם כ-50 מינים, רובם עדיין בשלבים שונים של ניסיונות. כ-10 מהם החלו להופיע בשווקים בקנה-מידה מסחרי צנוע, כמו פפאיה, אנונה, קרמבולה, אוכמניות, פטל ואסנה. הפירות האקזוטיים גדלים בכל חלקי הארץ, כל פרי בהתאם לתנאי השטח והאקלים ההולמים את גידולו.

השנה מציגה מועצת הפירות מבחר של פירות אקזוטיים חדשים ביניהם: פיטאיה אדומה, וקובו.

הפיטאיה האדומה מקורה בדרום אמריקה ומכונה בעברית "פרי עדן" ולא בלי סיבה. מבחוץ היא ורודה, אדומה עם עלים בעלי סיומת ירקרקה, אך יופיה האמיתי מתפרץ כשחותכים אותה ומגלים את תוכה העסיסי קורץ בגווני גן עדן של סגול זוהר. הסגול הזה, המנוקד בגרעינים שחורים המזכירים קצת קיווי, טרם נראה עוד בהקשר של פרי והוא סחט קריאות התפעלות מכל הסובבים. לא התאפקנו, נעצנו כפית בפרי העדן וגם הטעם היה מענג חושים.

מסתבר שבארץ מגדלים שלושה זנים, הזהים בצבעה האדום העז של הקליפה, אך נבדלים בצבע ציפת הפרי. הזן בעל הצבע הסגול הוא זן חדש בשם "בילו", ולשני הזנים האחרים ציפת פרי בצבע ורוד או לבן.
אם יופיו של הפרי לא יגרום לכם לנעוץ שיניים באופן בלתי מבוקר, מומלץ לאכול את הפיטאיה בפרוסות שקולפו או לחצות אותה ולאכול את תוכנה בעזרת כפית.

את הפיטאיה תמצאו מחודש יוני עד ינואר והיא בעלת חיי מדף ארוכים. הפרי נשמר היטב במשך 10 ימים בטמפרטורת החדר, ואפשר לאחסנו במקרר עד שלושה שבועות.
פיטאיה מגדלים כיום במישור החוף, בנגב המערבי ובערבה. כל הגידול בבתי רשת. נטועים כיום כ-200 דונם, שאמורים להניב השנה כ-250 טונות - כמות כפולה מהשנה שעברה.

הקובו הוא פרי אקזוטי חדש המשווק השנה לראשונה בישראל בכמויות מסחריות. הקובו הוא פרי קקטוס ענק, שהגיע גם כן מדרום אמריקה, ומאז מגדלים אותו בחבל הבשור, בנגב המערבי ובחוף אשקלון, בצריכת מים מועטה וללא שימוש בחומרי הדברה.
צבע הפרי נע בין צהוב-כתום לאדום-בורדו. קליפתו חלקה ומבריקה, ציפת הפרי לבנה ובה זרעים קטנטנים ואכילים. הקובו אמנם מרשים פחות מהפיטאיה (לכו תשוו לבן לסגול זוהר) אך טעמו מורכב ומעניין, עדין מאוד וארומתי.
איך אוכלים? ניתן לחצות אותו ולאכול את תוכו בעזרת כפית, ואפשר גם לקלף את קליפת הפרי, שאינה אכילה, ולחתוך את הפרי לפלחים.
מומלץ לשמור את הפרי במקרר, אך אפשר לשומרו גם בטמפרטורת החדר. בכל מקרה, רצוי לקררו, לפחות למשך מספר שעות, לפני האכילה. גם אם קליפת הפרי משחירה מעט, בדומה לבננה, איכות הפרי אינה נפגעת. מומלץ לשלבו בסלט פירות, בסלט ירוק או להכין סורבה טבעי.

לקובו גם איכויות תזונתיות, הוא עשיר בוויטמין C ( 48 מ"ג ל100-גרם פרי) ודל בקלוריות (40 קלוריות ל100- גרם פרי).
לאחרונה נמצא, שהפרי מכיל רמות גבוהות של טאורין, חומצה אמינית, בעלת תפקידים חשובים בגוף, הנמצאת בכמויות זעירות בשאר הפירות והירקות. בפירות של קקטוסים ריכוז הטאורין גבוה מאוד.