המסעדן שחזר מהצללים

ג'ו קוקר, פאריד אל אטרש, חוליו איגלסיאס וטינה טרנר מתנגנים ברקע והוא עם כוס מגלי, תה תבלינים דרוזי שמרגיע אותו כל יום עם כף אגוזי מלך לנשנוש. שעות הבדידות האלה במסעדה עוזרות לו להתמודד עם שגרת העבודה המתישה והצלקות הנפשיות שנותרו בו מימיו כמכור. כל הסודות הכמוסים מעברו העברייני נחשפים בשיחה בנינו, סודות שרבים מחבריו ואפילו ילדיו טרם גילו. הוא מספר גם על עבודת המטבח ששאירה בו תמיד מימד של שפיות, גם בימים הקשים ביותר.

הוא נראה כמו דמות מצוירת מלאה בכריזמה. ענק רחב מימדים. מלא בהומור, טוב לב ואהבה לאירוח. הקרחת, כיסוי הראש והשפם העבה מעידים על מחויבותו לדת, על מעמדו כשייח בקהילה. הוא ואשתו מנהלים אורח חיים סגפני וצנוע וגם במסעדה מצליחה בצפון. מוסד קולינרי שעבר אינספור גלגולים מדוכן פלאפל לשווארמה ועד למסעדה שמאכילה ילדים בבוקר ובצהריים וגם תיירים ישראלים וזרים שעוצרים את רכבם לארוחה דשנה במהלך טיול.

הוא גדל בבית נורמטיבי בלב קהילה דרוזית שמרנית בצפון. בן למשפחה מכובדת. אביו ואחיו נתנו את מיטב שנותיהם לביטחון המדינה והוא היה הילד הטוב של אימא, לפני שהכול השתבש. בתקופת ילדותו, אף אחד מבני משפחתו או הקהילה לא ידעו מהן הסכנות מרחיקות הלכת בסמים. מי שכן ידע, לא עשה את ההפרדה הנדרשת בין שימוש פרחחי בחשיש ומריחואנה לנטילת סמים כבדים יותר. השימוש בסמים נחשב לאחת העבירות החמורות ביותר מבחינת הדת הדרוזית. כל העובר עליהן מורחק מלהשתתף בפגישות אנשי הדת לצמיתות עד סוף ימיו ומוגדר למעשה דתי למחצה עד סוף ימיו.

בגיל 14 הוא נשלח בהוראת אביו לעבוד בדוכן הפלאפל המשפחתי מול קהל לקוחות שהורכב ברובו מילדים. "אבא אמר לי: תהיה כמו אימא שלך, לך תעזור לה בדוכן. אני רק מכרתי, לא התקרבתי לאזור ההכנות. בתור ילד זו הייתה עבורי עבודה קשה ומעצבנת. גם בגיל הזה הרגשתי מסעדן קטן, ופסיכולוג מול לקוחות שחייבו אותי להיות גם מנומס וגם מנהל". עד גיל 18 הוא עובד בדוכן. הוא מקבל אישור מאימו ללמוד את מלאכת הרכבת תערובת התיבול הסודית-משפחתית להכנת הכדורים. הדוכן סגר את שעריו כל יום ב14:00. "לא מכרנו הרבה. בשעות המתות הייתי יושב על סלע לצד הכביש, מדליק סיגריה ומקלל כל רכב שהיה חולף לידינו ולא עוצר לקנות מנה".

בגיל 18 הוא גויס לצנחנים, נכשל בגיבוש ליחידה ועבר לגולני שם סבל מקשיי התאקלמות שנבעו גם מאישיותו הבעייתית וגם מהיחס המבזה לדוברי ערבית ביחידה. "חזרנו ערב אחד ממסע להכרת החגור לארוחה מפנקת בבסיס", הוא נזכר, "על כל שולחן הושיבו 6 חיילים ומגש עם 6 חתיכות עוף. החייל שישב לידי לקח שתי חתיכות במקום אחת. הערתי לו בנימוס והוא צעק עליי: 'יא חתיכת ערבי מלוכלך! באת לעשות פה סדר?' אמרתי לו שאני ערבי, אבל לגבי החתיכה – כדאי שיחזיר אותה למגש". מילים רועמות הפכו לתגרה ומשם ל21 יום בכלא צבאי ועבודת מאסר במטבח הסגל.

בתום תקופת המאסר הוא ביקש להשתחרר מגולני ולעבור לשרת ביחידה קרבית בצפון עם אחיו הדרוזים. הצבא סירב. א' ביקש לראות פסיכיאטר ששחרר אותו משירות על רקע התנהגותו האלימה. הוא ישב בבית חצי שנה ללא מעש, שיגר מכתבי חרטה לצבא במטרה לחזור לשירות וסורב. הוא שוחרר על פרופיל 21 וחזר לעסק המשפחתי שהתרחב בינתיים לסניף אחר ביישוב, הפעם בישולים מורכבים יותר, לקהל החתונות. "הבישול לא משך אותי", הוא מספר, "רציתי להיות עורך דין או מהנדס. לבנות דברים בידיים".

אחרי שנתיים במטבח הוא חסך כסף ופותח עם שותף מועדון סנוקר ביישוב. חיי הלילה שיצר לעצמו במועדון היו פתח לתחילת ההידרדרות לעולם הסמים. "היינו פותחים את המועדון ב19:00, אבל אחרי 22:00 מי מגיע למועדון? רק אנשים מפוקפקים. אנשים מסוג מאוד מסוים. אנשים שאתה צריך לעשות להם גוד טיים. התחלתי לשתות בכמויות. קוניאק, בירה ווויסקי. הכל בשביל להראות שאני חלק מההתרחשות. לצערי, הייתי מסוגל לשתות כמויות גדולות ולא להשתכר. אז הוספתי חשיש לחבילה. המון סיגריות וויסקי, לבנה וזיתים היה תפריט קבוע שלי כל לילה". מצבו הלך והתדרדר ככל שמעגל חבריו פרץ את גבולות היישוב השמרן יחסית וכלל גם עבריינים צעירים מערים סמוכות.

שנתיים אחרי שנפתח המועדון, א' צובר הון קטן. נוסע ברכב מוסטנג ומוכר כאושיית לילה מקומית. את אשתו הראשונה הוא מכיר במהלך התקופה ויש להם ילד. באחד הערבים, המשטרה פושטת על המועדון, לטענתו בגלל קנאה והלשנה של מתחרים מקומיים. אחרי חיפוש השוטרים מוצאים שתי אצבעות חשיש וא' נשלח ל26 יום בכלא, במקביל להליך המשפטי. הוא לא מודה באשמה, באחזקת הסם. משפחתו לא נוטשת אותו במסגרת ההליך המשפטי והוא משוחרר לבסוף מחוסר ראיות.

החזרה למועדון כואבת. שמו נהרס. הוא מוכר כטיפוס בעייתי, פושע ואולי נרקומן. הוא מתחיל מאפס ובונה את שמו ושם המקום מהתחלה. חייו הם חיי הוללות והוא אינו נרתע ממגע עם כל סם, משקה או בחורה שעומדת לפניו. שלוש שנים לאחר שהשתחרר ממעצר הוא מסתבך שוב פעם. 3 בחורות מחיפה מעידות נגדו במשטרה כי מכר להם סמים. הוא נשלח לחקירה בתחנת עכו, מכחיש קשר לנערות ומשתולל באלימות נגד השוטרים, נשלח למעצר של חמישה חודשים, ומשוחרר הביתה בהוראת מיכה לינדנשטראוס, שהיה באותם ימים שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה. 5 חודשים נוספים של הליך ולבסוף זיכוי חלקי בתיק.

א' כבר בן 26. מוחרם ופסול בעיני חבריו, לקוחותיו ויותר מזה –בעיני המנהיגות הדתית המקומית. עצם העובדה כי קיים מגעים עם נשים אחרות במועדון בזמן היותו נשוי, מטילה עליו כתם מוסרי כבד מצב הקהילה השמרנית. כמו אבן מתגלגלת הוא מוצא עצמו בשנים אחר כך נודד בין מקומות עבודה שונים בצפון, תוך ששגרת יומו המתדרדרת כוללת הזרקות הרואין ונטילת סמי הזייה על בסיס קבוע. הוא בשפל כלכלי ומשפחתי, מרחק אפס מחיי קבצנות.

ב88' המשטרה פושטת על ביתו ומוצאת קנקן עם קילו אופיום בתוכו. א' מכחיש כל קשר לסם, אך מצבו הנפשי המעורער פוגע בעדותו במהלך החקירה. הוא מפעיל אלימות מול השוטרים ונשלח ל7 ימי בידוד בבית המעצר בעכו ואחר כך לכלא השרון לארבע וחצי שנים. הוא הטבח הראשי מבין 700 האסירים במקום. עולמו מתעצב בעבודה זו והמתכונים שהוא בונה לסלטים, לשקשוקה ולעופות יהיו אבני היסוד לתפריט המסעדה שיפתח שנים רבות אחר כך, אחרי שייגמל מחיי הפשע. בתקופה זו הוא מפחית את צריכת הסמים, משפר את התנהגותו ומבקש מסוהריו להישלח לשיקום במסגרת הכלא.

במסגרת השיקום הוא משתחרר מדי יום לעבודה בקיבוץ. האנשים שפגש שם הם חבריו עד היום. לקוחות חוזרים שנזכרים בארוחות הדגים ההמוניות שבישל עבורם. "הלוואי ויכולתי לגור בקיבוץ. הייתה שם חבורה של אנשים מקסימים שנתנה תחושה כאילו יש לי אמא ואבא חדשים". ב-1991 הוא משתחרר מהכלא. חוזר לאשתו והילד כשהוא נקי מסמים.

אחרי שנים של ניתוק מחיים נורמליים, מה מרגיש אסיר משוחרר כשהוא חוזר למציאות ?
"מנותק מכל התרחשות. אלה גדלו, התחתנו ואני – נשארתי מאחור. כאילו שמו אותי בפריזר ארבע וחצי שנים ועכשיו אני צריך להפשיר. רק מי שישב יכול להבין את התחושה. כל התקופה שישבת היא תקופה שהיא ריקה והיא שיוצרת גם תחושה חזקה של ריקנות ועצב".

א' מתגרש מאשתו ומתחייב בתשלום מזונות. הילד נשאר בחזקתה ומאז הקשר כמעט לא קיים למרות הקרבה הגיאוגרפית. הוא חוזר לצרוך סמים בצורה מסיבית מבעבר. משפחתו ממשיכה לתמוך. "מצד אחד, הם לא רצו שאחזור לעולם הפשע. מצד שני, כל נושא הסמים וההתמכרות שלי לא היה מובן. הם לא קשרו בין השניים". התהומות החדשים שאליהם הדרדר א' בתקופה שאחרי גירושיו היו תוצר של הרגשת חופש מוחלט. השחרור מהכלא, הגירושים, החרם מצד הקהילה וחוסר המחויבות הכללי שלח אותו למסע הרסני, הפעם במגוון מטבחים בדרומה של הארץ. בבתי מלון בים המלח, בספינות קזינו באילת הוא מבשל, מזריק, מעשן ומסיר מעצמו כל עכבה מוסרית.

שבעה חודשים אחרי תחילת ההתדרדרות, במהלך ביקור משפחתי, הוא מקבל על עצמו אשפוז מרצון בבית החולים הפסיכיאטרי מזרע בעכו. הוא משוחרר ללא הצלחה טיפולית. בית החולים מגדיר וקובע כי הוא נכה 100% שזכאי לקצבת תמיכה מהמדינה. 5000 שקלים לחודש מהביטוח הלאומי ממנים עבורו בחודשים הקרובים את צריכת הסמים המסיבית וכעבור זמן קצר הוא נקרא לבירור במוסד וקצבתו נשללת נוכח הראיות על קניית הסמים בכספי הביטוח. ב95' ממשיך מסעו ההרסני, הפעם לדרום למטבחים של בתי המלון בים המלח, ניסיון כושל להקמת מסעדה על קו החוף ותקופה קצרה כפועל במפעלי ים המלח. אחר כך שף במסעדות פועלים בבאר שבע ומשם לאילת לעבודה במטבחי ספינות הקזינו.

"העולם לא היה אז שווה בעיני", הוא מספר, "כל הזמן הייתי בסמים, 5 זריקות הרואין כל יום. המון בחורות, המון קראק, טריפים וLSD". הוא מראה לי יד מחוררת. הכתמים הלבנים הם צלקות שהגלידו מזריקות שלא נכנסו לווריד ויצרו פצע מוגלתי. באותה תקופה אביו מבצע עסקת נדל"ן על השטחים שבבעלות המשפחה ומחלק רווחים של מאות אלפי שקלים בין האחים. כמעט כל הכסף של א' הולך לסמים ובמזל גדול, רגע לפני הסוף המוחלט, תחושת המיצוי והגועל של חייו מביאה אותו להחלטה על ניסיון רציני לגמילה.

"הסתכלתי בראי. אין לי אישה, אין כסף, אין ילדים. התפתחה אצלי מלחמה אמיתית, ביני לבין עצמי. החלטתי לחזור לכפר ולנסות לפתוח דף חדש. הגעתי הביתה, עליתי לחדר שלי בקומה השנייה. הזרקתי הרואין בשביל שיהיה לי את האומץ לדבר עם ההורים על המצב. הייתי מסטול לגמרי אבל הודיתי שאני מכור קשה ורוצה להיגמל. הייתה לי רק בקשה אחת, שיתייחסו אלי כמו ילד קטן ולא ילחצו עלי בכלום. שישאירו את כל הדלתות בבית פתוחות ויקבלו אותי לשיחה גם אם זה ב4 בבוקר. מול הראי הבטחתי שלא אשפיל את עצמי יותר בחיים כי אף אחד לא יעזור לי יותר".

בשבועות הימים הקרובים התנהלה מלחמה בחדר של א'. שלב הגמילה הפיזי שלו מסמים התנהל ללא ליווי רפואי, ייעוץ או הכוונה. הוא נכנס לחדר במשקל 150 ק"ג ויצא במשקל 80 ק"ג. "לא יכולתי לאכול ולשתות. כל דבר שהכנסתי לפה יצא בהקאה. החום עלה וירד וכל פעם שנכנסתי למקלחת המים צרבו לי את הגוף. צרחתי מכאב. לפני שהייתי נכנס מתחת למים הפעלתי מוזיקה בפול ווליום. ג'ו קוקר, פינק פלויד וטינה טרנר. הייתי נכנס למקלחת בריקוד מטורף בשביל להשכיח את הכאב. כמו שהייתי רוקד במועדונים בימים שהייתי מכור".

"ביום ה41, לאחר תחושת הקלה מסויימת, לקחתי אופטלגין להקלה על הכאב וזה לא עזר. ההורים שלי היו בטוחים שיש לי גידול בבטן בגלל הירידה במשקל ואחרי שראו ששום תרופה לא עוזרת שלחו אותי לרופא משפחה. אמרתי לרופא שאני לא אוכל ולא שותה 41 יום והוא המליץ לנסות שתייה של קפה שחור, מפני שטעמו המר מזכיר את טעמי הלוואי של הסמים הקשים. העצה עזרה והתחלתי לשתות. הקפה איכשהו נתפס במעיים ולא יצא בהקאה".

אחרי שחזר התיאבון, החל שלב השיגיונות. "הרגשתי כמו אישה בהריון. פתאום נפתח לי התיאבון למשהו מאוד ספציפי. ביקשתי מאמא פיתה חמה עם לבנה וזיתים ואחרי שהצלחתי לאכול את זה צעקתי משמחה. אחר כך קובה עם בשר, תה פושר עם נענע. אחרי 60 יום הצלחתי להכניס אוכל מטוגן לפה, חביתות וצ'יפס". שלב ההחלמה הפיזי כמעט הושלם. הכבד והכליות חזרו לתפקוד תקין, וגם הראש, למרות בעיות חדשות של שכחה והתקפי חרדה מרובים.

בשלוש השנים הקרובות א' מקדיש את כל זמנו להחלמה נפשית. "הייתי שמח על הניצחון החלקי שלי בהתמכרות מצד אחד ומצד שני, הרגשתי מיואש וחסר יכולת ריכוז". השדים מעברו הבעייתי חזרו לרדוף אותה במהלך תקופה זו. "אחרי 70 יום הגיע אלי חבר משתמש כבד. עולה אלי לחדר ומציע לי זריקה בזמן שאימא שלי על המנגל, מבשלת לנו ארוחה למטה. אמרתי לו שהפסקתי ובלי לשים לב, בטבעיות, אמרתי לו גם שאני רוצה לחזור בתשובה. להיות אדם דתי. ביקשתי ממנו שאחרי שהוא יוצא מהבית שיעשה דבר אחד – שיספר לכל מי שהוא מכיר שאני נגמלתי. שיצאתי מהעולם הזה. שיגיד לכל החברים מהעבר שהם אנשים הרבה יותר טובים וחכמים ממני, אבל שלא יתקרבו אלי עם הסמים".

איך הצלחת להתנתק מכל האנשים הבעייתיים שהיו שותפים להתדרדרות שלך ?

"בפעם הראשונה שיצאתי מהבית באוטו, באחד הצמתים עצר לידי רכב. ישב שם סוחר סמים שהכרתי. אחד שרק מוכר ולא משתמש. הוא פתח את החלון ושאל אותי אם זה נכון שגמרתי עם הסמים. אמרתי לו שכן והוא שלף אמצע חשיש ורצה לזרוק לי מהחלון לתוך האוטו. סירבתי ואז הוא סימן לי לעצור בצד את הרכב. יצאנו מהאוטו והוא צעק עלי: איך בנאדם כמוך, גבר עם כבוד, עישן את אותו החרא שאני מוכר לזונות בשביל לשכב איתן? אתה רוצה להיות זונה?" השיחה המוזרה הזאת נחרטה לי בזיכרון. מבחינתי, דווקא המפגש הזה היה מאוד משמעותי ומחזק להמשך הגמילה שלי".

כאבי התופת במפרקים היו תוצר לוואי של תהליך הגמילה הלא מבוקר של א'. הוא נזכר היום איך הים ריפא אותו פעם אחר פעם מהכאבים. "הייתי מבקש מהמשפחה שיסיעו אותי לחוף של נהריה להשתולל במים. ההתנגדות לים, השחייה עזרה מאוד לכאבי המפרקים ולתחושה בעור הגוף. היום אני יודע שמי שמצליח לאכול, לשחות ולשתות כוס מים שלמה בבת אחת – בוודאות עבר את שלב הגמילה הפיזי".

"אחרי שאתה חוזר לעולם האמיתי, אתה מרגיש בנאדם לא טבעי. כל הזמן במלחמה מול עצמך. חלש אופי. כל הזמן מנסה לרצות אנשים ולגרום להם לא להסתכל על מה שהיית פעם. העיקר שיראו שאני בסדר". אחרי 3 שנות מסע, הניסיון הראשון של א' לחזור לעבודה הוא בעבודת בניין. ניסיון שמסתיים תוך זמן קצר בתאונת עבודה קטלנית אחרי נפילה מפיגום בגובה 3 מ'. הוא שובר חוליה בצוואר ואצבע ביד ומשם, חזרה לדוכן הפלאפל המשפחתי. העסק מנוהל על ידו ברישול בשנים הראשונות ומייצר מחזור של כמה אלפי שקלים בודדים בחודש. הוא מגדיל את השטח הבנוי מסביב לפלאפל, ונהפך לשווארמה. אחרי כמה שנים בונה עוד ומשפץ למסעדה שמגישה אוכל דרוזי מסורתי. באותו מתחם, כמו בגיל 14, כמו בהתחלה, הוא בנה דוכן נפרד מהמסעדה, וילדים רבים עדיין נמנים בין קהל לקוחותיו הקבוע לכל מה שמוגש בתוך הפיתה.

א' סובל מחזיונות שווא על בסיס יומי. יש במוחו קול פנימי שכל הזמן מנהל דיאלוג הזוי שפוגע קשות ביכולת הריכוז שלו. "כשזה קורה מול לקוחות אני מייד נכנס למטבח, שוטף פנים ונרגע. השכחה יוצרת הרבה מצבים שאני ניגש לשולחן, לוקח הזמנה ושוכח חצי ממנה. במקרים אחרים, אני יכול לשאול לקוחות בשולחן 4 פעמים רצוף אם הכול בסדר ?"

במהלך תקופת הגמילה הפיזית הוא התחתן בפעם השנייה עם אישה דתייה מהקהילה והביא איתה ילדים. בכנות יוצאת דופן הוא מספר על נקודה קריטית במאבק לגמילה אמיתית מהסם. עניין שנשאר בגדר סוד כמוס בפי רבים וגורם לנגמלים שאינם מודעים, לחזור ולהשתמש. "ההתמכרות גורמת לפגיעה מינית רצינית. אחרי שאתה 'נקי', אתה מרגיש לא מספיק גבר. לא יכול לתפקד במיטה בלי החומר. פחדתי לבוא במגע עם אשתי השנייה. בדקתי הכול לפני שנכנסנו להריון. 6 חודשים לקחתי כדורים בשביל לחזור לתפקד מינית כמו בנאדם רגיל, לא כמו נרקומן שחייב מנה בשביל להרגיש שהוא יכול".

היום א' מגיש אוכל לכולם. לקציני המודיעין והבלשים שפשטו על ביתו. לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים וגם לאלה שמכרו לו סמים וחגגו איתו יחד את כל הדרך לגיהנום. כולם שותפים לסוד ולהנאה מהאוכל. המסעדה מגישה פלטה של 10 סלטים ומנה עיקרית. בצק בסומאק, חומוס טחינה תוצרת בית וקלאסיקות מוכרות. עוף בטאבון, ונתחים של סינטה מיושנת. א' חזר כבר לפני שנים למימדיו הטבעיים הענקיים. "אני משמין בשביל להראות לאנשים שאני אוכל. שאני נקי מסמים", הוא מתוודה בחיוך.

מה אתה מאחל לעצמך?
"שלא אזדקק לעזרת אף אחד במשך כל שארית חיי. שאצליח לחנך את הילדים שלי ללמידה והצלחה. שלא אזיק לאף אחד. שאגמור את שארית חיי בצד הטוב של החיים. שנה אחרי שנגמלתי, שאלתי את אבא שלי ז"ל אם הוא סולח לי על מה שעשיתי לו ולמשפחה. הוא אמר לי שאחרי מה שעברתי, ואיך שכולם מדברים עליי בכבוד והערכה, הוא יכול למות בשקט".