פארידה

יש הרגשה של עושר מסוים במרינה בהרצליה. למרות שלא ברור, בעצם, למה. שומר מסביר פנים וחמור סבר בטחוניסטי עומד בפתח הרציף, רכבי השטח השטופים ללא רבב חונים במגרש החניה החולי הסמוך (עושה רושם שזה, בעיקר, השטח שהם חורשים) ואנשים מדיפי ניחוחות נעימים, עורם שזוף, לבושים אופנתית והם יודעים להיראות, פוסעים בין המסעדות הצמודות זו לזו, שורה ארוכה ומהודרת, לכל אורך המזח. התאורה רכה, המארחות חביבות ומנומסות והיאכטות עוגנות ממול. "אלה יודעים לחיות," אומר חברך שהזדמן עימך לפיסת החיים הטובים, "תאר לעצמך, לחיות כאן ביאכטה, על המים." אני מנסה לתאר לעצמי, והתמונה נראית לי מרנינה פחות -שיכון ארעי, צפוף ונטול אוויר, שכל הזמן מתנדנד, צל הבניינים האפלים רבי הקומות שבנייתם טרם הושלמה מעל וההמולה על המזח שלא נותנת לישון.
"שוטה שבעולם," אומר חברך, "אתה רק יוצא מהסירה, ומולך מסעדות הדגים הטובות באזור."

האמנם? הבה נבדוק את פארידה. בשעת ערב מוקדמת כל השולחנות בחוץ, באוויר הים, כבר תפוסים או מוזמנים. מנהל ההפקה - שהולך עם אוזניה צמודה לאוזן ועם מיקרופון זעיר, כמו בצוות של מדונה - מוליך אותנו לשולחן בפנים. נחמד מאוד. מפות לבנות על השולחנות, כסאות עץ מרופדים ונוחים, שני אקווריומים גדולים ובהם משייטים דגיגים צבעוניים, ועל הקיר, על גבי מסך, מוקרן קסם החיים התת מימיים. הנה במחיר מאה שקל, כך נדמה לנו, קפצנו אי אלו עשירונים למעלה.

מחיר העסקית הוא 99 שקל לסועד (זה בערב, בין 17.00-24.00, בצהריים המחיר נמוך בעשרים שקל). במחיר הזה מביאים לנו בקבוק (זכוכית!) של מים מינרלים, סלסלה של לחם הבית (לא שונה מהלחמניות הקטנות אצלי בבית) ומבחר טאפאס לפתיחה. פלאפל סרטנים, למשל (כמו פלאפל, רק עם ריח של ים), עלי גפן (שניים, נחמדים), קוביות בטטה ושמן שומשום (טעים מאוד), פלפלים אדומים בשמן זית (סתמי) וקרוסטיני סלמון וחרדל מתקתק - מבחר מקרי שדגמנו מבין תריסר האופציות. גם כוס יין מוגשת לשולחן. המרלו האדום הספרדי, רענן ומעקצץ. גם השרדונה הצרפתי שממול עושה את העבודה.
מה ניקח כעיקרית? הוא הזמין ניוקי קלמרי ועגבניות מיובשות. אני, בהמלצת המלצרית, הלכתי על דניס אפוי בתנור. הוזמנה גם מנה של פסטה, מחוץ לתפריט העסקי, לאורחת הכבוד שהיתה עימנו. (מבחר העיקריות בעסקית כולל גם קבב עגל חלב, טבעות בורי בעגבניות וסירופ רימונים, שיפודי סלמון וריזוטו גזר ברוטב מיסו, רביולי בטטה בחמאה ומרווה, ועוד כהנה וכהנה מנות המעידות על יצירתיות ואקלקטיות - אמנם מסעדת דגים, אבל יש בה גם כבד עוף ואנטריקוט).

היה מאכזב. הדניס אמנם היה בסדר גמור, טעים ועסיסי, אבל גם הדניס שאפיתי בבית בראש השנה היה כזה. הניוקי קלמרי היו מלוחים מדי לטעמנו, ובשר הקלמרי, למרות שזה קלמרי, היה בכל זאת צמיגי מדי. רוטב העגבניות של הפסטה היה שתלטן וגם בו, לטעמנו, ניכרה יד קלה על המלח.
המנה האחרונה (תוספת של רק 15 שקל לסועדי העסקית) היתה טובה מאוד. שני מלבני שוקולד על מצע של נוגט הוגשו בצלחת ענקית, מסוכרת בצבעוניות.
המקום מאוד נעים. ישבנו שם שעתיים ולא הוטרדנו מהאקוסטיקה ומניתוקנו מהגלים. אבל האוכל, לצערנו, היה בינוני למדי.

פארידה, מרינה וילאז', המרינה בהרצליה. טל' 958775-09. פתוח: 9:00-24:00