חוגגים אהבה: מה נשתה בט"ו באב?

יין ראשון הוא קצת כמו נשיקה ראשונה, שלא לדבר על סקס ראשון. זה יכול להיות טעים אבל גם גרוע מאד - אם נפלת על בקבוק שלא לטעמך, או קיבלת המלצה לא טובה.

כך גם הט"ו באב הראשון שלך, שתמיד מתחיל עם ציפיות בשמיים ונגמר בסוף עם בקבוק רוזה בשלושים שקל, על ספסל עם חברה מתחת לבית. בגלל זה אני מעדיפה לא לחגוג. לא חגי אהבה ובאופן כללי לא מאורעות מעוררי ציפיות.

כן, אם לא שמתם לב הגענו לזמן הזה בשנה שבו כל תעשיית היין מתגייסת לרגל חג האהבה העברי ומשיקה יינות רוזה, זה שלא כולל לצערנו איזה ולנטינו לקלל כי היה אנטישמי. כך שאין ברירה אלא לזרום עם המדינה הזו שאוהבת כל כך לשנוא, אבל מתעקשת לחגוג אהבה פעמיים בשנה. לכו תבינו ישראלים.

מצטערת להרוס את החגיגה, אבל אני מודה שאני מעדיפה את הולנטיינ'ס דיי ולו כי פחות חם. וזה מוזר כי פעם, הייתי טיפוס של קיץ, אבל גל החום האחרון הוציא אותי מדעתי, ועל אף שטכנית אני יכולה לחגוג (בפעם הראשונה מזה זמן רב) את חג האהבה. אני בוחרת שלא לעשות זאת.

זה מלחיץ אותי כמעט כמו יום הולדת. אני לא יכולה לעמוד בציפייה הזו, לעלוץ ולשמוח עם דובונים ובלונים, רק כי בטעות נפלתי על חבר בעונה הזו של השנה. מה רע בדרינק רגיל וארוחת ערב שמציינת עוד יום שישי, למה לא צ'ייסר וסרט מתח, למה צריך לעלוץ באופן תנכ"י כל הזמן?

ובחזרה ליין. רוזה זה מצוין. ישראלים אוהבים רוזה, כך היה בקורונה וגם הרבה לפניה. יש משהו בוורדרדות הרעננה שאיכשהו אוטומטית מתקשר ללב, וזה סבבה. אז אני אמליץ לכם על רוזה לט"ו באב, אבל גם ברשותכם אתן המלצה נוספת קצת יותר כבדה.

אתחיל ברוזה מסוג שמסיים לי ויכוח שהיה לי עם חבר לפני כמה ימים. ישבנו במסעדה והוא התעקש שבא לו איזה משהו מריוחה כי סגרו את ספרד וחבר טוב שלנו עכשיו תקוע שם וצריך לחזור לבידוד, ולא בא לו על משהו אמריקאי או ישראלי.

"ריוחה" אני רוצה, ואני לא זרמתי - היה לי היה חם מידי, ולא הייתי מסוגלת ללגום את הגוף המלא של האדום הקלאסי שהיה בתפריט. מאורח יותר גיליתי שיש ליקב ברונייה מריוחה גם רוזה שמגיע לארץ ומתומחר ב 50 שקל. גרנאש (הזן האהוב עליי לאחרונה) וטמפרניו, בלנד יבש, עם גוף טוב שאני מוכנה להעביר איתו את ט"ו באב הקרוב בכייף.

אבל בקבוק אחד של רוזה לא מספק לי את היצר. לבחור דווקא כן, אבל הוא נפל על מישהי שהתחילה לשתות וויסקי ויש לה קיבולת שאין ממנה דרך חזרה. אז התפשרנו על עוד משהו. לפני כמה ימים גיליתי מהדורה מעניינת של ג'יימסון IPA Edition עם טוויסט מדליק של יישון חלקי בחביות בירה. אני מודה שאני פחות שתיינית בירה, אבל לאחרונה מתחילה ממש להתמקצע מבחינת חיך עם וויסקי שנע לי בפה בכייף.

אם אתם שואלים אותי, סביר שט"ו באב יתחיל ב"לחיים" סטנדרטי עם כוס רוזה (טוב, נשברתי: מלבד הריוחה אני ממליצה גם על רוזה, דישון, מסרת רכסים של יקב סגל - יין מקומי, לא יקר, ומשובח) ופסטה בוקטיני (מספר 9) שחזרה לא מזמן למדפים ומזכירה לי את הילדות.

אחר כך אוציא את כוסות הקריסטל החדשות שלי שרק המתינו למאורע חגיגי, ושוב לחיים - הפעם לחיי האהבה, או השלום, או השכרות או מחץ הדלתא. כל מה שתרצו, רק שיהיה קצת שקט לפחות עד הולנטיינ'ס דיי הבא.