לעבור את הקיץ בשלום: היינות מצפון איטליה, שיהפכו את אוגוסט לקצת יותר נסבל

כשאנחנו מדברים על צפון איטליה, אנחנו מתכוונים בדרך כלל לאזור וונטו, ביתם של יינות כמו אמרונה, פרוסקו, ריפאסו ועוד, או פיאמונטה, ממנו מגיעים יינות ברולו, ברברסקו, מוסקטו דה אסטי ואחרים. בעשור האחרון, נחשפים בצפון איטליה אזורים ידועים פחות, ביניהם גם פריולי שנמצא בצפון מזרח המדינה, גובל בים האדריאטי, באזור וונטו, באוסטריה ובסלובניה.

יראמן, הוא אחד היצרנים הבולטים באזור, המגיעים באופן סדיר לישראל. זהו יקב משפחתי, שנוסד בשנת 1881 על ידי אנטוניו ירמאן שהגיע לאזור מאוסטריה. עד לשנת 1971 פעל היקב בשיטות מסורתיות ולא מאוד מתקדמות, אבל אז הוא עבר לידיו של סילביו, נינו של המייסד שהחליט להפוך אותו ליקב מודרני. הוא היה הראשון שהביא לפריולי מיכלי נירוסטה בעלי בקרת טמפרטורה, שמאפשרים בין היתר לשלוט טוב יותר בתהליכי התסיסה. כיום הוא מייצר כ-900,000 בקבוקי יין בשנה שחלקם יתאים מאוד למזג האוויר, לחיך ולתפריט הישראליים. בעיקר בקיץ.

פינו גריג'יו, שנקרא גם פינו גרי, הוא זן ענבים לבן שמקורו בצפון צרפת. צבע הקליפה שלו משתנה בתקופת ההבשלה בין אפור לוורוד ובשנים חמות קשה לפעמים להבדיל בינו לבין אחיו הגדול במשפחת הפינו: פינו נואר. היין שנעשה מכרמים במספר תתי אזורים של פריולי, הוא דוגמא מהנה במיוחד לשימוש בזן. יש לו ריחות מסקרנים של פרי הדר, חמאה, אגוזים, פרחים לבנים ומינראלים, המגע שלו עם החיך מעודן, אך בעל נוכחות, הטעמים מאוזנים להפליא, החמיצות נהדרת והסיומת מעושנת קלות. יין שילך נהדר כמעט עם כל מה שתגישו לידו: דגים, פיצות, סלטים, בשרים קרים ועוד. וישמח אתכם גם כאשר רק יתחשק לכם משהו קר לשתות. המחיר: 109 שקלים

היין לבן הזה נעשה מחמישה זני ענבים: סוביניון בלאן, שרדונה, ריבולה ג'אלבה מלווזיה ופיקוליט, שגדלים זה לצד זה באותו כרם. כמו שגידלו ענבים פעם. הפירות נבצרים, מעובדים, תוססים ומתיישנים ללא הפרדה כשנה על משקעי השמרים, רבע מהם בחביות עץ והשאר בנירוסטה. זהו יין טהור ומלא חיים עם ניחוחות של פירות לבנים בשלים, פרחים ומינראלים שהולכים ומתפתחים ככל שהוא שוהה בכוס, טעמי פרי מורכבים, חמיצות יוצאת מן הכלל וסיומת יבשה וחדה. בשונה מקודמו, אי אפשר להתייחס אליו כאל יין יום יומי. הוא דורש מנות מורכבות, רצוי שיגיעו מהים, רטבים כבדים יותר ואנשים שכבר טעמו יין או שניים בימי חייהם וידעו להעריך אותו. המחיר: 219 שקלים

אם כל מה שאתם מבקשים מהיין שלכם זה כיף - למען הסר ספק: כיף זה לא מעט לבקש מיין, אני די בטוח שתאהבו את היין הלבן והמתקתק הזה, שנעשה לראשונה ביקב בשנת 1974. הוא התבגר כעשרה חודשים על שמריו במיכלי נירוסטה, יש לו צבע זהבהב, ריחות מתקתקים של פרי לבן בשל, פרחים ומי ורדים, גוף מלא ועגלגל, טעמי פרי עשירים, מאוזנים בחמיצות טובה וסיומת מרירה מעט. גם טועמים כמוני, שקצת פחות מתחברים לסגנון יהיו חייבים להודות שהוא עשוי נהדר. קררו אותו כמו שצריך ותגישו אותו ליד דגים בגריל, מגש גבינות או ריזוטו והוא יחזיר לכם הרבה מאוד אהבה. המחיר: 129 שקלים.

כאזור שחולק את אותו קו רוחב עם בורגון שבצרפת, לא מפתיע שגם בפריולי עושים פינו נואר, וכמו בלא מעט מקרים אחרים, לא מפתיע שהוא לא מתנהג בדיוק כמו אחיו הצרפתי. הצבע שלו בהיר, שקוף כמעט, שזה יפה מאוד לטעמי וריחות הפרי נהדרים. תות שדה, פטל, אוכמניות, וכל מה שאפשר לצפות מהזן. מצד שני, הוא לוקה בחסר בכל שקשור למורכבות ועומק. המבנה שלו מוצק וקליל, הטעמים ישירים ומאוזנים והסיומת נעימה. יופי של בחירה למי שמחפש יין אדום קליל לארוחת ליל קיץ המחיר: 119 שקלים